מנחה חריבה סב

דעושה פעולה א' ועי"ז קיום ב' מצות אין כאן איסור משים חבילות וכ"ש הכא דהדלקה א' שעולה לכאן ולכאן אין כאן חשש חבילה יע"ש מה שמסביר לה היטב וברוך שכיונתי, אך מה שכתב שם בזה"ל ועיין בהמג"א סי' קמ"ז שדבריו תמוהים שכ' דלהרמב"ם ב' בנ"א אסורים לעשות ב' מצית דומות כאחת ותמוה וכי ס"ד שב' בנ"א יאסרו להניח תפילין כאחת ע"כ. במחכ"ת א"י מה שח ומה דמיון יש זה לזה שעושין כל אחד מה שנוגע לו לעצמו ועל גופי, ותמה על תמיהתו, ועיין ירושלמי שקלים פ"ד דאיבעי להו מהו לצאת ביין של שביעית הארבעה כוסות וע"ש וברש"ש סוף פסחים והבאתי הכל בספרי או"ת דף כ"ז ע"ב ע"ש, וה"ן יש להעיר דלשיטת הרמב"ן דאכילת פירות שביעית הוי מצוה. וא"כ הרי עושה מצית ח"ח ולפמש"כ והבאתי לעיל ישנו לדבר מזה, (ושוב יצא לאור ספרא דמרן הגאון האדיר ציס"ע כקש"ת הרידב"ז זצלל"ה על הלכות שביעית ושם בסוף הספר קונטרס להרב הגאון ר"נ וויידענפעלד שליט"א וראיתי שהביא הירושלמי הלזה והעיר כן עיי"ש דף כ"ד ע"ב ומש"כ ע"ז ואכמ"ל בדבריו, ולא הביא דברי הת"ח שהבאתי בספרי או"ת דאתי עלה מטעם מצללה"נ) והנה אגב דקיימינן העירו לי רעיוני דלטעם התוס' במ"ק דלכך ח"ע מח"ח משום דבעינן שיה' לבו פנוי למצוה אחת יע"ש דנימא דזה דוקא למ"ד מצות צריכות כוונה אבל למ"ד דמצות אצ"כ א"כ אף אם אין לבי פנוי. ונעשה כשלא עשה המצוה בכוונה נמי שפיר ולכתחילה אצ"כ להך למ"ד ולו' דבעינן שיהא לבו פנוי לקבלת עשית המצוה לא עלתה לי יפה וא"י היטב לחלק בין זה להא דאין צריך כוונה ויש לעיין ולא כתבתי אלא לעורר ונפ"מ למנות דלא בעי כוונה כמו שחיטה להר"נ והרדב"ז וטבילה בר"ן חולין שם וכן הזאה. וקצרתי וגם נפ"מ במצות דרבנן דלא בעי כוונה ויש מקום לפלפל בזה בפסחים ק"ב אך קצרתי

, ובעמדי בהאי קונטרס הגיעני זה איזה שבועות ספר נכבד מנחת קנאות על מס' סוטה מהמחבר הגאון המפורסם רבי מאיר אריק שליט"א כעת אב"ד דבוטשאטש וראיתי כאן שהביא המד"ר נשא פ"ט סי' ט' דמבואר דאין הורגין ב' אנשים ביום אחד וע"ש ברד"ל שהעיר מסנהדרין ל"ד דבעבירה אחת דנין כאחר פ"ש ולהנ"ל יש לומר דעל הב"ד לא שייך לומר א"ע מח"ח דאין מעשה רק להורגים כאחד אסור מה"ט ע"כ, ולפמש"כ לעיל יש להעיר גם בקושיא זו, וגם אי נימא דרק מדרבנן הוא הא דא"ע מח"ח ג"כ א"ש דהתם הוא מדורייתא, וכתב עוד ועיין במג"א סי' קמ"ז שכתב דדוקא בקרבנות של חובה וכו' ולענ"ד צ"ע דהא בשתית סוטה נמי אמרינן בש"ס דשייך מח"ח והא וודאי לאו דבר שבחובה הוא דהא אם רוצה הבעל איני משקה אותה וכו' ע"כ כבר כתבתי לעיל ריש דברי ליישב מהא דרוצעין וטהרת שני מצורעין וה"נ ל"ק מכאן, ועיין מש"כ לעיל בחדושי בשם החינוך והמנ"ח מזה גבי השקאת סוטה אי הוי חובה, ועוד נראה דהרי הכא לא איירינן על הבעל ולא עליו המצוה אלא על הכהן וא"כ הוא מצוה חיובות על הכהן לעשות לה ככתוב בתורה, וכתב עוד במ"ק דיש להעיר מפי"ב דפרה מ"ב מזין על האדם ועל הכלים אפילו הן מאה והא הזאה מצוה הוא והאיך מותר להזות על כמה אנשים וכלים בב"א הא המזה עושה מח"ח ע"כ והיה י"ל דהתם מדאורייתא קאמר אבל מדרבנן אין ה"נ דלכתחילה לא שפיר עבד, וכשם שאין מטהרין שני מצורעין כאחד דהוי גביה גם הזאה ועוד לפמש"כ לעיל להעיר דבדבר שאין רק הכשר מצוה, ולא בעי כוונה לכ"ע עושה מח"ח וצ"ע, אלא דא"כ טהרת מצורע נמי וצ"ע, ועוד היה נראה לומר. דהרי קיי"ל דקטן שיש בו דעת כשר להזות כמבואר שם (בפרה מ' מ"א) וביומא (מ"ג ע"א) עיי"ש וא"כ יש לאוקמיה המשנה הנ"ל בקטן דכשר להזות ומותר להזות אפילו על מאה וקמ"ל דלא בעינן על איש מיוחד ובטיפה אחת סגי עיין רע"ב ורא"ש שם ובקטן דלאו בר מצות לא שייך גם הך תנאי המצוה דא"ע מח"ח, וכה"ג משני בש"ס ב"מ (דף ק"ב ע"א) אי דלא שלחה הא בעי שלוחה בקטן דלאו בר שילוח הוא (דאיני ח"ב במצות) ע"ש, וראיתי כעת בנשמת אדם כלל ס"ח שהביא דברי המג"א והקשה עליו ע"ש והנה הפירוש במג"א הוא כמש"כ במחהש"ק שם, אך מה שכתב בנ"א ולהמ"א לפירוש ברמב"ם יהי' אסור לשני בנ"א לעשות מצוה אחת ולהניח תפילין בבת אחת ע"כ. וכמו שהקשה התפא"י שהבאתי לעיל וכבר תמהתי עליו שם. ובנ"א שלפני יש ט"ס כנראה. ע"ש. ומצאתי אצלי כתוב קונטרס הערות לספר ארעא דרבנן. כד הווינא בר חמיסר. וראיתי שם שכתבתי אז להעיר על האד"ר מה שתמה על הרשב"א מהתו"ס סוטה. די"ל דגם הרשב"א יפרש כפירוש הרמב"ם שבמג"א הנ"ל. וכן השכנה"ג שהביא שם. ועל מה שהביא דברי התוס' ברכות דבברכת הנהנין ל"א מח"ח עיי"ש. עיין גם במרדכי סוף פרק ערבי פסחים גבי הא דהביאו לפניו ירקות דאמר רב חסדא מברך בפה"א ועל