מנחה חריבה סא

עכת"ד. עם הערותי, ואי נימא דאין עושין מ"ח הוא דרבנן כמשה"ק התוס' בשמעתין לק"מ דבגמ' נותן טעם דעיקרו דאורייתא. והנה תיתי לי שזה כבר כתבתי להקשות כה"ג על הרשב"א שבת דף כ"א בד"ה אמר ר' ירמיה וכו' שכתב ועוד נ"ל דע"כ רבא אסור להשתמש לאורה אית ליה דאמרינן לקמן אמר רבא פשיטא לו נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו ואם איתא דמותר להשתמש לאורה פושה נר אחד וכולה לו לכאן ולכאן ומניחה על השולחן ודיו וכו' ונ"ב יש לעיין מהא דקיי"ל אין עושין מ' חבילות ועיין בס' קהלת יעקב בכלל זה כי שמעתי שדובר מזה ע"כ. והנה עכשיו ראיתי שכונתי קצת לזה האופן, ועל גופא דסוגיא קשיא, ועכצ"ל דבאין לו מותר, וגם תירוציי הנ"ל וגם מש"כ הקה"י משום שזה נמשך יותר ואין הגמר בב"א כנ"ל

(והנה נזדמן לי כפת לעיין בספר עולת שלמה לידי"ן הרב הגאון המפורסם רבי שלמה זלמן ליפשיץ שליט"א אבן יקרה בק"ק הוראדנא, ואמרכל דקופת הרמב"ן ז"ל, ושם בחלק התשובות סימן י"א אות ד' ראיתי שגם הוא הקשה דאמאי צריך להטעם שמא יטה בש"ם ח"ל דאין עושין מצית ח"ח וה"נ איכא שריפת תרומה טמאה ומצות נר שבת, וכתב שמצא קושיא זו בתפארת ישראל על משניות בשבת פ"ב שהעיר בזה, והמחבר שליט"א תירץ עפמש"כ בארעא דרבנן דדוקא בשתי המצות שוות אז אמרינן אין עושין מח"ח אבל לא כשהאחת היא דאורייתא והשניה דרבנן עי"ש. ובנר שבת כתב הפמ"ג דהוא דאורייתא ושריפת ת"ט אינא אלא מדרבנן ולא אמרינן בהא אין עושין תח"ח וא"כ כ"ו בנר שבת אבל בנ"ח דאיהו נמי איני אלא דרבנן אסור להדליק בש"ש משום דאין עושין מח"ח ע"כ, והנה נעלם ממנו דברי הרב עצמו בספרו קהלת יעקב כמבואר הכל לעיל, גם הקה"י עצמו לא ס"ל דנ"ש הוי מדאורייתא כמבואר, וגם תפס בפשיטות דשריפת ת"ט הוא דאורייתא כחד תירוץ בתוס' שבת ד' כ"ה וכאשר הערותי הכל לעיל, ולפי דברי הפמ"ג בשם הצ"ץ דנר"ש הוי מדאורייתא, יתורץ אשר הערתי לעיל על הרשב"א שבת כנ"ל דהרי נ"ש הוי דאורייתא ונר חנוכה הוי דרבנן ולא אמרינן בזה א"פ מח"ח עוד מסיים בעולת שלמה שם להקשות אליבי' דרב חסדא ומתרץ משום דס"ל כבתה אין זקוק לה ולא הוי בהמשך אחד, הכל מבואר כאן בקהלת יעקב קס לכוון למי שגדול, אך מה שכתב באמצע „דבארעא דרבנן שם הביא ראיה מהרשב"א והתוס' דברכות דלא אמרינן א"ע מח"ח אלא כשעושה בבת אחת ולא בזאח"ז" מלבד שאין מובן בלשונו, עוד לא מצאתי שיכתוב זה האד"ר לפום ריהטא, ואתו הסליחה. ואשרי שלו ככה) ובארעא דרבנן שם כתב על הקושיא במצה ומרור שהבאתי לעיל וז"ל ואין סברא לומר דלא גזרו אלא כשהב' מצות הוי דאורייתא לא בחדא דאורייתא וחדא דרבנן, דהא הסוגיא דפסחים הוי בקידוש די"ט והבדלה דקידוש יו"ט כתב ה"ה סוף פכ"ט מהלכות שבת דהוי מדרבנן, והבדלה לדעה הרמב"ם הוי דאורייתא וקאמר דאסור משום אין עושין מח"ח אי לאו משום דקדושה ואבדלתא חדא מילתא היא פ"כ, ויש להעיר על זה דמכ"מ גם לשיטת הרמב"ם על היין לא הוי הבדלה מה"ת, ועיין רשב"א בשבת הנ"ל לענין קידוש היום ובר"ן שם, אך לפי הבנתו בדברי התוס' דמו"ק דף ח' דאתי עלה מטעם א"ע מח"ח וכמו שכתבתי לעיל היה יכול להביא ראיה משם גבי שמחת נישואין דשמחת הרגל הוי דאורייתא ושמחת נשואין לא הוי רק מדרבנן (ועיין רי"ף ורא"ש ברכות ומו"ק) ואפ"ה אמרינן א"ע מח"ח, והנכון כמו שסיים בקה"י „ובעיני חילוק זה חלוש' ופלא שלא הזכיר הראיה מפסחים, ולמ"ל לדחיי מסברא והנה בספר נ"ל הנ"ל הקשה דבמגילה דף ז' ע"ב איתא ר"י נשיאה שדר לר"א אטמא וכו' שדר ליה קיימת בנו משמ"נ ומתנות לאביונים כך הגירסא ומהרש"א מקיים הגירסא וע"ש וק"ל על המהרש"א והא אין עושין מח"ח ואע"פ שבדיעבד יצא מ"מ מי חשיד ר"י נשיאה בעיני ר"א שיעשה לכתחילה חצות ח"ח וכ"כ בע"ז מר"ן הגאון בס' כתב סופר ע"כ והנה הס' כתב סופר אין בגבולי אך לפי הנ"ל יש הרבה להעיר ולתרץ בזה, ועוד נראה פשוט לפי המתבאר בפסחים שם דקידוש והבדלה חדא מילתא היא וכן בתוס' שם, וכן באד"ר הנ"ל דכל דבר דשייך להדדי ליכא בזה הא דא"ע מ"ח ה"נ משמ"נ ומל"א דמישך שייכי הדדי וכולא חדא תקנה ניהו לשמחת רעים וכמש"כ התוס' א"כ ליתא בזה משום א"ע מח"ח וקצרתי ומסיים בקה"י דלפמש"כ התוס' פ"ק דסוטה דף ד' אף לגבי הבאה אמרינן א"ע מח"ח ע"ש ורואה אני הדברים ק"ו לנ"ד דהא מיהא איכא מעשה בתרווייהו בתחילת עשיתן דוודאי איכא למיחש לא"ע מח"ח, ועיינתי בספר תפארת ישראל למשניות פ"ב הנ"ל וראיתי שכתב באמת דטעמא הוי דלא שייך שם א"ע מח"ח משום