מנחה חריבה נט

משום דמצה בזה"ז דאורייתא ומרור דרבנן וכו' וקשה תיפוק ליה דלא ליכרוך משום דהו"ל עושה מצות חבילות וכו' יע"ש. ותמה אני עדיפא הו"ל להקשות על הלל גופי' דכריך מצה ומרור ואכיל. דהוי עשה מ"ח. ? וע"כ כיון שמצות כריכה הוא בכך לאוכלו כאחד וזה הוא מצותו ולא שייך אין עושין מצות חבילות אם זה הוא מצותו ופשוט. עוד העיר שם באר"ד עמש"כ הרמב"ם בהל' נדרים דהבעל מיפר נדרי שתי נשיו כאחת וכן האב מפר נדרי ב' בנותיו כא' וכו' וקשה דסוף סוף עכ"פ מדרבנן יהא אסור משום שעושה מצות ח"ח דומיא דאין רוצעין ב' עבדים כאחת וכו' יע"ש ובהגהות עפרא דארעא שם כתב די"ל דלא אמרו אין עושין מצות חבילות הלא במצות המחיובת דלא סגי דלא עביד לה אבל בהפרה רשאי שלא להפר פ"כ ואינו מובן דהלא גם רצועה רשאי שלא לעשות באינו רוצה לעבוד יותר וצ"ל דמכ"מ עכשיו שאמר אהבתי או שהמצורע רוצה לטהר. מחויב הוא לעשות כמצוה האמורה בתורה. וכבר קדמו בזה המג"א בסימן קמ"ז וז"ל ומה שהקשו התוס' משני זבחים י"ל דוקא בב' מצות של חובה הוי חבילות וה"ה בשני קרבנות של חובה אסור להעמיד כאחד וכו' עכ"ל ואולי כוונת המג"א דוקא לענין הבאה כאחת יש לחלק בין של חובה לשל רשות. אבל בעצם העשיית המצוה אף של רשות ג"כ הוי בגדר אין עושין חבילות ועיין ברש"ש כאן שכתב ולכאורה ה"נ כיון דהתרת נדר הוי מצוה לא היה ראוי לכתחילה להתיר לב' אנשים כאחד. אבל בטלה דעתי נגד דעת הרמב"ן הובאה להלכה בשו"ע סי' רכ"ח סמ"י. ונ"ל ראיה מהא דאיצטריך למעט בחולין (כ"ט) מתזבחהו שלא יהא אחד שוחט שני זבחים כאחת ול"א דתיפוק ליה משום דאין עושין מצות חבילות ע"כ. והנה נעלם ממנו דברי התוס' מדיבור דלעיל שהרגישו כבר מהאי גמרא דחולין ועיין במה שביארתי לעיל בכוונתם. ודברי המג"א והרב אד"ר היקר. ויש גם להעיר ראיה לחילוק זה. מהא דמבואר בגיטין דף פ"ז ודף מ"ב ע"א דדרשינן וכתב לה ולא לה ולחברתה שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד ואין שני עבדים משתחררים בגט אחר יע"ש והלא מצות גירושין היא אחת מתרי"ג מצות למנין שאנו מונין לדעת הרמב"ם ז"ל וכבר הבאתי מזה בספרי או"ת לענין מצללה"נ. וא"כ ת"ל מטעם דאין עושים מצות חבילות וכשם שאין רוצעין שני עבדים כאחד אלא ע"כ משום דהוי כמו שחיטה שכתב המג"א ולכך שפיר יכול להביא לגרש שני נשים אף שיגרש זאח"ז. (ושוב אח"ז רב נזדמן לידי לעיין בירושלמי גיטין וראיתי שם פ"ט הלכה ה' דקאמר כמא דאת אמר גט אחד וכו' כתב בעל שירי קרבן בזה"ל הנ"ל וי"ל קאסבר ראב"י דלהא לא צריך קרא שאין כותבין גט אחד לשתי נשים כאחד דגט מצוה היא וקיי"ל אין עושין מצית חבילות כדמפורש בבלי סוטה דף ח' דמדאורייתא אסור ע"ש בתוס' וכ"ש לר"מ דאמר המשנה בגיטן הולד ממזר אף זה כשינו מטבע הוא. א"כ ע"כ לומר דקרא אתי למעט האומר ללבלר וכו' ונראה דהיינו טעמא דסיפא דמתניתין דתנן חמשה שכתבו כלל וכו' ולא תני בהקצרה הכותב לחמשה נשיו כלל בתוך הגט. אלא דאסור לעשות כן דאין עושין מ"ח אבל ה' שכתבו לנשותיהם בגט אחד אין זה מ"ח כמפורש שם בבלי. מיהו ראב"י פליג וסובר דאפי' בכה"ג הוי מ"ח וכו' יע"ש. הרי כבר העיר בזה גאון בדורו ז"ל ויש להעיר עוד עפ"י שיטת הרמב"ם במג"א סי' קמ"ז ובארעא דרבנן שם ואכמ"ל עוד] רב האד"ר כתב ליישב דטעם הרמב"ם הוא כדעת הרשב"א ז"ל שכתבנו לעיל דבברכה א' מוהל לב' וולדות וכן לב' חתנים דכל שהוא לפטור ליכא משום ליתא דח"ח וה"נ בהפרה א' פוטר לשתיהן עכ"ל. עוד זאת יש מקום ספק בכללן בב' מצות שיש להם המשך זמן ובהתחלת הא' אין המצוה הב' עמה אבל בהמשך זמן עשותה פגע במצוה הב' ועושה אותן בב"א אם יש בזה ליתא דאין עושין מ"ח ולא מצאתי דבר מבורר בזה כ"א דברי התוס' בפ"ק דמ"ק דף ח' אהא דאין מערבין שמחה בשמחה דטעם הדבר דכמו שאין עושין מ"ח דבעינן שנהי' לבו פנוי למצוה א' ולא יפנה עצמו ממנה, וכן שמחה בשמחה יהי' לבו פנוי בשמחה, והתם אי נשא קודם הרגל יום א' שרי אף דז' ימי החופה הם נעשים בתוך ימי הרגל כל שתחלת המצוה היה בחול ע"כ, ואינם מובנים כלל דבריו במחכ"ת דכנראה הבין כוונת התוס' דבשמחה ברגל איכא משום אין עושין מ"ח, ובאמת אינו כן וא"כ האיך ניחא ליה הגמרא שם דמ"ק דקאמר לפי שאין מערבין שמחה בשמחה, וכי סני ליה לשון הברייתא דסוטה דאין עושין מצות ח"ח, וע"כ דטעמים חלוקים הם אלא דכוונת התוס' לדמוי דכשם לגבי כל המצות אמרינן שאין עושין ח"ח משום שיהי' לבו פנוי למצוה אחת, כן בשמחה בעינן שיהא לבו פנוי לשמחה אחת, אלא דנשאר להבין מדוע לא קאמר הטעם שם במו"ק דלכך אין נושאין נשים במועד משים שאין עושין מ"ח, ונראה פשוט דהרי איני עושה שתי מצות בב"א, אלא דעושה מצוה אחת ונמשכת ממנה