מנחה חריבה נח

ילפינן לכולהו. וחידשו התוס' דאף להעמיד שתיהן בב"א אסור. אבל א"כ איני מובן מש"כ דכן הדין ברציעה. וכן מה שהקשו שוב משני חטאות שיעמיד שניהם בעזרה וכו'. דהלא בזה לא כתוב אותה. וההכרח לומר דתוס' כתוב זה. אליבי' דטעמא משום שאין עושין מצות חבילות חבילות. ולכך הקשו דא"כ יהי' אסור לשחוט שני עולות או שני חטאות אף בזאח"ז א"כ עדיפא הו"ל להוכיח מחולין שם שהביאו דילפינן מתזבחהו שלא יהא א' שוחט שני זבחים. דת"ל משים שאין עושין מצות חבילות. אלא ע"כ דלא שייך שם זה מאיזה טעם שיהי'. אמנם זה יש לדחות דכבר הניחו התוס' לקמן ד"ה והא בתימה דברי הש"ם דילן דמאי פריך והלא אין עושין מ"ח ליכא אלא איסור דרבנן יע"ש וא"כ לק"מ שם דיליף מן ותזבחוהו שלא יהא א' שוחט שני זבחים כאחת. דהוי איסור דאורייחא. ומדויק בזה לשון התוס' שכתבו כאן דאיכא איסור דאורייתא' מה שאינו שייך כלל לדבריהם. ונראים כמיותרים. אבל לפמש"כ אתא כמין חומר. דהתוס' ז"ל הרגישו בזה ליישב דלא תקשי משם על האי סברא דאין עושין מ"ח. ולכך הקדימו לכתוב דהוי איסור דאורייתא. אבל מטעם דאין עושין מ"ח. הוא רק איסור דרבנן. (אח"ז ראיתי בהגהות הרש"ש בתוס' ד"ה כאן שהרגיש מגמ' חולין הנ"ל דת"ל מטעם דאין עושין מ"ח. יע"ש ושכח שהתוס' הביאו גמרא זו ומה שיש להרגיש על דברי התוס' כפי שכתבתי לעיל) וגם איניני יכול לפרש המשך דברי התוס' מה שהביאו מפרק נערה המאורסה דבעי מהו שיפר אדם לשתי נשיו כאחד אותה דוקא או לא דוקא ופשיט להו מהכא ע"כ. מאי רצו בזה ואולי גם בזה נאמר דהרגישו מדוע לא קאמר שם מטעם דאין עושין מ"ח וכבר הרגישו בזה האחרונים. עיין ארעא דרבנן אות א' וא"כ לפ"ז אף להעמיד אותם שיפיר להם הבעל או החכם להתיר. זה י"ל בכוונתם וצ"ת

וראיתי להרב רבנן. בעל ארעא דרבנן. במערכת אות א' שהבין דדברי התוס' הולכים לפי המסקנא דהטעם הוא משום דאין עושין מ"ח, דהקשה שם מאלו דברי התוס' על הרשב"א בשו"ת דהשיב דיכול לברך ברכת חתנים לב' חתנים והכי מסתברה שמוהל א' שיש לפניו ב' וולדות למולן מברך על ב' ברכת מילה וכן בכל המצות. ותמה על השואל ועל הרשב"א ז"ל דנהי דליכא למיחש בברכה היכי, דהוו ב' שווין למצות חבילות כל שהיא לפטור, אבל מי התיר להביא ב' חתנים בב"א וכן ב' וולדות בבת אחת למול, וכמו שדקדק רבותינו בטלי התוס' מהתוספתא וכו' יע"ש הרי שהבין כמש"כ, וכתב שם עוד דדברי התוס' קשין להולמן דלפ"ז יהא אסור לן להביא בליל פסח הג' מצות בב"א ואע"פ שברכת המוציא על השלימה ואכילת מצה על הפרוסה. ח"מ כל שנוטלן בידו בב"א הא איכא משום אין עושין מצות חבילות והתוס' בברכות דף ל"ט ד"ה הכל מודים וכו' כתבו דר"י ז"ל היה רגיל לברך תחילה ברכת המוציא על ב' קודם שיבצע ואח"כ מברך על אכילת מצה ובוצע בשתיהן אח"כ ואין זה עושה חבילות חבילות מאחר שהיה עושה על שתיהן ע"כ ולפי דבריהם בסוטה מה יושיענו זה שהיה עושה על ב' דהא כל שהוא נוטלין שתיהן בב"א איכא לתא דחבילות עכ"ל ונראה דלפי הטעם שכתב רש"י מפני שנראה אליו כמשאו אינו שייך בכגון זה, וגם עוד נראה לומר דלא כתבו התוס' לאסור ההבאה בב"א אלא במקום שבעצם המעשה שייך האי מצוה דאין עושין מ"ח וכגון בכהן אחד ולכך אף שיעשה בזאח"ז כיון שהביא בב"א אמרינן ג"כ דמחזי עליו כמשאו ואין עושין מצות חבילות. אבל במקום שבעיקר המעשה לא שייך מצות חבילות כגון בשני כהנים. לשיטת רש"י ותוס'. או בנדון דידן דמברך על שתיהן אז גם ההבאה והנטילה לא חיישי משום מ"ח. ומשום שא"י אם נכון זה. קצרתי וצ"ע במג"א סי' קמ"ז במה שהעיר לענין הבאת הס"ת יע"ש. עוד נראה לומר קצת עם מה שהקשה עוד האר"ד על התוס' ברכות שם שכתבו דהא הוי ברכה של נהנין ואינם נקראים ח"ח דהא אקדוש מבי מברכין קדוש וברכת היין עכ"ל והקשה דהא בערבי פסחים פרכינן אהא דאין אומרים ב' קדושות בכוס אחד משום דאין עושים מח"ח מהא די"ט א' במו"ש יאמר יקנה"ז ומשני הבדלה וקדוש חדא מילתא אבל ברהמ"ז וקידוש ב' מילי נינהו, הרי דבברכת הנהנין חיישינן ללתא דמח"ח וכו' וצ"ל דכוונת דבריהם לומר דברכת הנהנין כה"ג דברכת על אכילת מצה גורמת לברכת המוציא ליכא משום מ"ח דהוי כחדא מילתא והוי כעין קידוש וברכת היין דזה גורם לזה וכדעת ר' משולם בתוס' פסחים שם עכ"ל וא"כ אף לדעת הר"י שנתן טעם אחר. מ"מ לענין הבאה מודה לזה דלא שייך כאן מ"ח משום דזה גורם לזה והכל אחד הוא. וכמו שמותר להביא הנר והבשמים והיין בבת אחת משום שהכל אחד. ועדיין צ"ת בזה שהערותי שמותר להביא הבשמים והיין בב"א. עוד הקשה האד"ר וז"ל ואיכא למידק אהא דאמרינן בפ' ע"פ לא ליכרוך אינש מצה ומרור בהדי הדדי וליכול