מנחה חריבה נז

ע"ב ד"ה סתם כו' וכו' אמנם נראה דאין ראיה מהכא דיכול לומר אתן לה גט ע"מ שתחזיר לי הנייר דמהני כדאיתא גיטין (פ"ה ע"א) ושיחזיר הגט לידו ולא יהי' לה ראיה על הגירושין עד שתחזיר לו הכתובה. ע"ש. ויותר מבואר הוא בכתבים שלו בספר דו"ח תשובה להגאון ר"מ ווייל ז"ל וכתב עוד לדחות עפ"י דברי המג"א בתשובתו דבזינתה אם אין מחיוב לגרשה הוא חייב ליתן שאר כסות. א"כ י"ל דלמ"ד אין כותבין שובר ומעכב הגירושין בשביל כך איני חייב לה שאר כסות דהא רצונו לגרשה אם תקרע הכתובה יע"ש. ועיין שם שהוכיח מהרמב"ם פר"ד הח"י מהל' אישות דכופין אותו אפילו לגרשה בגט. היכי דאיכא עדים שזינתה. ונ"ב הנה יש ללמוד דברי הרמב"ם הסתומין מדבריו המפורשים בהקדמתו לפירוש המשניות דכתב „ואחר גיטין סוטה שענינה מענין הגירושין שהסוטה כשתזנה יש לכוף האיש והאשה על הגירושין כמו שאבאר במקומו" פ"כ מבואר דבגט כייפינן להו וכן הבאתי שם דברי שו"ת מהר"י באסן סי' ח' מש"כ בזה דחייב מה"ת לגרשה בגט וב"ד כופין אותו ע"כ ע"ש. (ופ"ד הפלפול היה להעיר על דברי הגרעק"א במש"כ דיכול ליתן לה הגט פ"ת שהחזיר לו את הנייר דהרי קיימינן השתא דמחיוב לגרשה בע"כ דידה. וא"כ היכי דמגרשה בע"כ הרי ליתא בשליחות כמש"פ הנוב"ק חאהע"ז סי' ב' וכל דליתא בשליחות ליתא בתנאי כידוע אך דא בוכרא דוודאי כל שזינתה יכול לגרשה בפ"כ ע"י שליח כיון דלא הוי לה חוב. וכן כתב מפורש הנו"ב תנינא סי' ק"י לתרץ דבריו מכמה מקומות הקשין לפ"ד דמיירי בזינתה שנאסרה על בעלה והפסידה כל תנאי כתובה וזכות הוא לה שמתירה לשוק. יכול לעשות שלית יע"ש)

דף ח' ע"א תוס' ד"ה ששם משקין וכו' בתוספתא שנאמר וכו' ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה. כנראה הביא התוס' תוספתא זו. להבין ממנה דלא כשיטת הש"ס דעומדת היה על שער ניקנור. לכך הביאו התוספתא שמפרש הפסוק לפני מזבחך באשה סוטה לומר דבעינן לפני מזבחך ממש ועיין מש"כ לעיל במשנה וסיים בתוספתא היא עומדת מפנים והכהן עומד מבחוץ שנאמר וכו' האשה לפני ה' ואין כהן לפני ה' ועיין כה"ג בזבחים (ל"ב פ"ב) דתניא ושחט את כן הבקר לפני ה' ולא השוחט לפני ד' שמעון התימני אומר מניין שיהי' ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט ה"ל ושחט את בן הבקר לפני ד' שוחט את בן הבקר יהא לפני ד' ע"כ. וצ"ת אם גם כאן בסוטה יפליג שמעון התימני לומר דהכהן יעמוד לפנים לפני ד'

שייך לעיל דף ז' תוס' ד"ה אמר רבא וכו' מקשינן הא במקום שכותבין אין כותבין שובר ובג"פ אמר דכותבין שובר וכו' עיין היטב. ונראה דהנה בתו' רעק"א ז"ל הקשה על הרע"ב שכתב מקרעת כתובתה ואינה כותבת שובר. דבסוגיין מוקי הכי למתניתין במקום שאין כותבין כתובה כדי לדחות שלא להוכיח דכותבין שובר אבל למאי דקיי"ל כותבין שובר א"כ משנתינו גם במקום שכותבין כתובה. וצ"ע על הרע"ב ע"כ ותירץ בתפי"ר דזיל בתר טעמא דטעמא מאי אמרינן כותבין שובר משום דעבד לוה לאיש מלוה. ואה"נ דגבי כתובה נמי כותבין שובר מה"ט. אמנם בנ"ד באומרת טמאה אני דאיגלאי מילתא דלא הוי לה חוב עליו מעיקרא ולא מקרי לוה לגבה בהא וודאי דלא כתבינן שובר. ובגמ' נקט בדרך לא כש"כ. דאי אמחינן בהא דכותבין שובר הגם דלא מקרי לוה לגבה מכש"כ בעלמא ולהכי מתרץ מקרעת דבענין כזה וודאי אין כותבין שובר. ומעתה יושב שפיר קושית התוס' דבעלמא אית ליה לרבא דכותבין שובר ומטעמא דעבד לוה לאיש מלוה וקיבל אותה סברה דכותבין אבל הכא דזינתה ולא הוי כלל לגבה כלוה. ומכש"כ דראוי שלא לעשותו כעבד לגבה. בזה אין כותבין שובר. ופלא שלא הרגיש התפארת ירושלם ליישב קושיה התוס' בזה ותיתי לי דקיימתי מעצמי הסברא

שם גמרא ורוחתת מי משקין והא אין עושין מצות חבילות חבילות דתנן אין משקין וכו'. הנה לכאורה יש לומר כמילתא דפשיטא דלר"ש ור"י אם עבר הכהן והשקה אותה. האי שתיה לא מהני ואף בדיעבד מעכב דגם על זה נאמר חוקה ותורה לעכב עיין חידושי לעיל. אף שלא מצאתי בזה מבואר. ומעתה יש להוכיח מכאן דאף מחמת הטעם דאין עושין מצות חבילות. אם עבר ועשה א"י יד"ח אף בדיעבד. ובשתיה אין פועלת כלל דאל"ה מאי הקשה. דהרי משום אין עושין מח"ח י"ל דמיירי בדאי עבר והשקה מיירי. א"ו דלא שנא אך מ"מ לא פסיקא לי האי מילתא גופה. ביסוד המונח לעיל דאי מטעם אותה אף בדיעבד פסול. וגם לפי דעת התוס' דאין עושין מח"ח הוא רק דרבנן בוודאי אין סברא לומר דמעכב בדיעבד. וצ"ת בכלל זה

שם בתוס' ד"ה אין משקין וכו' נראה לפרש שיעמיד שתיהן בעזרה בב"א להשקותן וכו'. לא זכיתי להלום עומק דברי התוס' דכנראה כתבו זה רק השתא דלא ידעינן עוד מהא דאין עושין מח"ח. רק מאותה