מנחה חריבה נו

ועוד שם רב רמי כתיב אשרי נשוא פשע כסי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח. לא קשיא כאן בחטא מפורסם וכו' יע"ש ילפי שמעתין דידן קשה דלישני. כאן דיש חשד על אחרינא. וכאן בליכא חשד דכסו חטאה. וצ"ע ומה שיש להרגיש מלקמן דף ל"ב ע"ב מפני מה תקני תפלה בלחש וכו' יע"ש כבר הרגישו בזה במקום שבעלי תשובות עומדים. ועיין אור"ח סימן תר"ז במג"א ושע"ת שם בשם הפמ"א ח"ב וביד אפרים שם בשם הבכ"ש ותב"ש יע"ש ומחולין מ"א ע"ב עיי"ש. יעוין עוד קצת אריכות בענין זה במנחת חינוך מצוה שס"ד יעש"ה. יעיין שם שמחלק דמלך וכה"ג דכל ישראל תלוים בם מחיל קב"ה ליקרא דילי' בשביל כפרתן שיתכפרו דהיא כפרת כל ישראל והם צריכין לפרסם חטאם בפרוטרוט אבל באדם אחר אין לפרט דהוי מיעוט כבוד שמים ע"ש. והנה לפ"ד הלא בחטא כל ישראל בוודאי צריכי לפרט. ומחיל קב"ה יקרא דידי'. וא"כ האיך ילפינן דצריך לפרט החטא ממרע"ה שהתודה עבור כל ישראל עיי"ש במנ"ח וצע"ק. גם לפמש"כ שם בשם היסל"מ דאפשר מפני הערבות היה קצת חטא במרע"ה. א"כ לכך פרט החטא. בשביל שלמרע"ה היה לו דין מלך גם כה"ג. ואכמ"ל בענין זה

שם תוס' ד"ה מה להלן וכו' וי"ל משום דגמר של סוטה וז"מ לא היה בב"ד של ע"א. הנה לפמש"כ התוס' לקמן ד"ה מה להלן דאם לא היו מאיימין כלל אע"פ כן היתה שותה דאיום לא מעכב. א"כ י"ל דלכך לא תני סוטה משום דלא מעכב כלל האיום לפני ב"ד של ע"א. והנה יש לי ספק לפי דעת הגאון אשר הביא הרמב"ן על התורה בפ' שופטים. דאע"ג דדיני נפשות בכ"ג מ"מ קבלת העדות סגי בג' כמו קבלת שאר עדית יע"ש. אם גם באלו שצריכין ע"א סגי בקבלת העדות לפני כ"ג או אפילו לפני ג' והנה אי נימא כך היה מסולק תירוץ התוס' לפ"ד הגאון ז"ל דגם בשאר דברים שצריכין ע"א. התחלתן יכול להיות לפני כ"ג. ומה לי הגמר ומה לי ההתחלה. אך כבר כתב עליו הרמב"ן ז"ל שטעה בדיני יע"ש ועיין מנ"ח מצוה ת"ט ובקומץ למנחה שם הביא ראיה לדברי הגאון ז"ל מסנהדרין דף מ"א. ועיי"ש במ' קפ"ח

שם ד"ה מה להלן וכו' ונראה דאיום לא הוי מעכב ואם לא היו מאיימין כלל אע"פ כן היתה שותה הלכך היתה נוהגת אפי' לאחר גלות עכ"ל. וצ"ע דנהי דפסיקא להו להתוס' דאיום לא מעכב. עכ"פ זה דוקא במקום שיכול להיות איום ויש סנהדרי גדולה דהוי ראוי לבילה. אין בילה מעכבת בו. אבל לאחר שכבר בטל סה"ג ואין ראוי' לבילה מנ"ל דלא מעכב. ומריהטת לשונם משמע דאיום לא מעכב אבל כשרוצה לאיים. אז צריך להיות דוקא לפני בהדה"ג. ועיין בקרן אורה. שלא כך הבין אלא שדעת התוס' דב"ד הגדול איני מעכב כלל בהשקאת סוטה. ומהרמב"ם משמע קצת דעכובא הוא ומסיים הק"א אי נימא דבעי דוקא בפני ב"ד של ע"א תקשי קושית התוס' למה לא חשוב לה במתניתין דסנהדרין ע"ש וכבר כוונתי לזה לעיל ב"ה. וכתב עוד דבתוספתא תני דשריפת הפרה ג"כ בב"ד של ע"א ולא מצאתי כעת בד' הרמב"ם ז"ל בהל' פרה שכתב כן. ע"כ. ועיין בפ"ה מהל' סנהדרין הל' א' דאין מעמידין מלך אלא על פי ב"ד של ע"א וכתב בלח"מ שזהו תוספתא פ"ג דסנהדרין דאין מעמידין מלך וכה"ג אלא בב"ד של ע"א יע"ש. ועל מה שכתב הרמב"ם שם דאין עושין ז"מ אלא בב"ד הגדול כתב הכ"מ דבפ"ק דסנהדרין אמרינן דמיתת ז"מ בכ"ג והמראתו בעי ע"פ ב"ד של ע"א ונראה שלזה נתכוון רבינו שכתב אין עושין ז"מ ולא כתב אין ממתין זקן ממרא ע"כ. וזה ג"כ כוונת התוס' שכתבו לעיל דגמר של ז"מ לא בעי ב"ד של ע"א. אך שוב הקשה הכ"מ מדתנן בפ' בתרא דסנהדרין גבי ז"מ אין ממיתין אותו לא בב"ד שבעירו ולא בבי"ד שביבנה אלא מעלין אותו לביה"ד הגדול שבירושלם ע"כ וכוונתו דע"כ גם המיתה בעי על פי ב"ד הגדול. ולענ"ד במכת"ה של מרן ז"ל לק"מ דפשוט דרק המיתה בעינן בפני ב"ד הגדול. חבל גמר"ד הוא בעירו בפני כ"ג וז"פ. וא"ש דברי התוס' ג"כ. ועיין בתוס' חדשים לקמן פרק ט' מ' ט'. וכבר העיר עליו הגר"ש ז"ל דכבר קדמהו התוס' דף ז' ע"ב ומיהו מהרמב"ם משמע דלא קיי"ל כתירוץ התוס' שם וצ"ל דקבעה רבי בשמי' יע"ש ועיין תוס' לעיל דף ב' בשם הירושלמי דבמ"ק שנאמר חוקה תורה לעכב וא"כ משמע כהרמב"ם דב"ד מעכב. ולפי הבנתי א"ל קצת. דרק איום לא מעכב אבל אם מאיום מעכב דוקא בב"ד של ע"א וצ"ת. ועיין רש"י כאן ד"ה מנה"מ פרש"י דלא נתכשרו בה חד מב"ד של כ"ג יע"ש משמע דזה פשיטא דבעינן לפני ב"ד של כ"ג כיון דע"י נבדקת הוי כד"נ יעיין לקמן י"ז בתוס' ד"ה מה משפט. וא"כ אף אם נאמר דב"ד של ע"א איני שה מ"מ ב"ד של כ"ג בעינן דוקא וא"כ עדיין קשה דמדגלו בחנות לא היו דנין ד"נ ולא היה השקאת סוטה וצ"ע ועיין תוס' סנהדרין ל"ז ד"ה מיום שחרב ובדף פ"ט ע"א ד"ה ולא בב"ד וכו' יע"ש. ודו"ק. וגם י"ל דכל שלא הוי ד"נ באמת שפיר דנו וז"פ

שם תוס' ד"ה שמעת מינה וכו'. וי"ל שהיה יכול לעכב הגט אצלו עד שתחזיר לו הכתובה. בתוס' רעק"א ז"ל כתב בפשוטו נראה דאם כותבין שובר או במקום שאין כותבין דכופין אותו ליתן גט ועיין תוס' זבחים ב'