מנחה חריבה נב

לו לבעל להיות נאמן על אשתי דכיון שהיא שנואה בעיניו לא יבוא עליה ומ"ה מייתי ואומר מים גנובים ימתקו וחיישינן שמא יבוא עלי' ע"כ הנה ביסוד זה דכיון שהיא שנואה בעיניו לא חיישינן לשמא יבוא עליה. יש בזה מבוכה רבה דבגיטין דף ע"ט ע"ב דתנן ב"ש אומרים פוטר אדם אשתו בגט ישן וב"ה אוסרין. ומפרש בגמרא דב"ש סברי לא אמרינן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וב"ה סברי אמרינן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ובתוס' ד"ה ב"ש הביאו דירושלמי מפרש דאזלי לטעמייהו דב"ש אית להי בפ' המגרש דלא יגרש אדם אשתו אא"כ מנא בה דבר ערווה הלכך מזוהמת היא בעינו ואיני בא עליה. וב"ה אית להו אפי' הקדיחתו תבשילו יכול לגרשה ואינה מזוהמת בעיניו ויאמרו כי בא עליה וכה"ג פליגי לקמן דפ"א במגרש ולנה עמו בפונדקי למאן דמוקי לה בלא ראה שנבעלה עכ"ל התוס' ובב"ש אהע"ז סי' קי"ז ס"א על מה שפסק הרמ"א דכ"ש אם זנתה תחתיו דמאיסה ליה דשרי בכה"ג הייני בעדים וכתב הב"ש משמע בלא עדים אסורה ובתשובה הנ"ל משמע אפילו בלא עדים ומותרת דלא חיישינן שיבוא עליה דמאיסה בעיניו וכן משמע בתוס' גיטין דף ע"ט ועיין תשובת הרא"ש ובב"י ס"ס קט"ז בקינו וסתירה אסור להתיחד עמה וכו' וכן הוא בש"ם אחר קינו וסתירה מוסרים לו שני ת"ח שמא יבוא עליה בדרך ואפשר שם אכתי ספק הוא אם זנתה ואינה מאוסה בעיניו כ"כ עכ"ל. וזהו כוונת התוס' שאנץ ג"כ דמסקינן ומים גנובים ימתקו דחיישינן שמא יבוא עליה. היינו משום דעדיין ספק סוטה היא ואינו מבורר שזינתה לכך חיישינן אבל מהתוס' הנ"ל בשם הירושלמי. שגם הב"ש הרגיש ממנו כנ"ל. לא משמע כן דהלא מהירושלמי שהביאו התוס' בריש מכילתין דף ג' ע"א ד"ה רבי וכו'. משמע דכש"כ בספק סוטה דמודי ב"ש דיכול לגרשה. נמצא ניתנו דבריהם לשיעורין גבי גט ישן אלא פ"כ דלב"ש דמגרשה גם בעדים שראו דברים מכוערין. ג"כ מאוסה בעיניו. ולא נצטרך לומר דהירושלמי שהביאו התוס' גיטין דף ע"ב והירושלמי שהביאו התוס' בריש מכילתין פליגי הדדי ועיין במפרשי הירושלמי סוף גיטין. וא"כ צ"ע קצת. ואם נימא כהנ"ל א"ש מה שמקשים בש"ס יבמות (י"ד ע"ב) דאיתא התם ומ"ש מן הוודאי דאיסורא היא. מן הספק נמי איסורא היא ופרש"י קס"ד השתא באיסור ספק כגון מגרש ולנה עמו בפונדקו דליכא אלא ספק שמא בא עליה לשם קידושין דלב"ש א"ל גט ולב"ה צריכה גט יע"ש והשתא קשה לפי הירושלמי שהביאו התוס' גיטין ע"ט הנז"ל דב"ש לשיטתי וב"ה לשיטתהו וא"כ קשיא למה ימנעו ב"ה לישא מב"ש דאיצטריך לומר דהוי ספק איסורא. הא אפי' ספק לא הוי דהא לב"ש לא גירשו אלא האסורה מפני ערות דבר. וא"כ ליכא חשש שבא עליה. במזוהמת היא בעיניו ומאי פריך הש"ס דה"ל לב"ה לחוש דילמא פטרי ב"ש בלא גט. הא ל"ה חשש כלל אף לב"ה דוודאי מידי ב"ה בהאי סברא למזוהמת ולא בא עליה כלל. וכבר כתיבה אצלי קושיא זו בחדושי ליבמות בשם המהרי"ט אלגאזי ז"ל בספרו קדושת יו"ט ובשם ספר בית יהודא אשכנזי, ולפי הנ"ל א"ש דלפי מה שהוכחתי לעיל הוצרכו לב"ש לגרש משום ערות דבר אף בספק סוטה. ואעפ"כ אמרו שאין חוששין במגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי משום שמא בעל. משום דב"ש ס"ל אף ס' סוטה מזוהמת היא בעיניו וי"ל דבאחת פליני ב"ה על סברא זו וס"ל דספק סוטה אינה מזוהמת. כמש"כ הב"ש הנ"ל ובהאי סברא פליגי וע"כ שפיר איכא חשש שיכשלו ב"ה במגרש אשתו ולנה עמו בפינדקי דהיינו בספק סוטה דאף לב"ש הוכרח לגרשה ומ"מ א"ל גט ולב"ה צריכה גט דס' סוטה אינה מזוהמת בעיניו ואכמ"ל. ומעתה שפיר תירץ הב"ש להלכה. דבספק סוטה לא אמרינן דמזוהמת היא בעיניו. וכהתוס' שאנץ הנ"ל. ועיין בעמודי אור סי' קצ"ה שהעיר על הב"ש הנ"ל מדברי הרא"ש ביבמות שכתב דאם נשא מעוברת חבירו קיי"ל דיוצא ולא סגי בהפרשה והוקשה לי מהא דתנן בסוטה כ"ד מעוברת חבירו שותה מפני שהוא יכול להפרישה ולהחזירה לאח"ז משמע דסגי בהפרשה ותירץ דהתם מאוסה היא בעיניו כיון שהיא ספק סוטה. מבואר דס"ל דאף בספק סוטה שייך סברא זו. ולכאורה יקשה עליו מסוגיא דסוטה שהעיר הב"ש ואף שדבריו שם לענין דסגי בהפרשה. ולא מיירי מיחוד ויש מקום לחלק בין יחוד להרחקה. דוודאי למנין יחיד חיישינן בכל גווני בספק. אבל לומר דסגי בהפרשה ולא ניבעי גירושין בזה שפיר יש לומר דאף ספק זונה מאוסה לוה. מ"מ יש כאן תימה מסוגיא זו דמתבאר (וקצת העתקתי לעיל) אי איכא סברא לחלק לא גמרינן משאר עריות. וא"כ קשה אי אותה לסברת הרא"ש דספק סוטה נמי מאיסה ליה. א"כ היכי ילפינן איסור יחוד דידה משאר עריות הא לא דמי להו כמשנ"ת. וכתב ליישב דעת הרא"ש דוודאי סוטה ספק כל עוד שמסופק בדבר מאוסה היא בעיניו ורבנן דחשו לה ליחיד שמא תשדלנו בדברים שטהורה