מנחה חריבה נ

אלעזר כהנת מותרת לצאת חו"ל מאי טעמא אמור אל הכהנים לא אל הכהנת. דלכון מה אנן אמרין ופירש הפ"מ וז"ל ומתמה הש"ס בלא כן מה אנן אמרין מאי. קמ"ל רבי אלעזר ביה דהא מתניתן היא דמותרת לטמא ומהי"ת תאסור לצאת לח"ל) הואיל והיא בכלל גזירה לא תצא (כלומר חי לאו דאשמיענן רבי אלעזר הוי אמינא דחכמים גזרו סתם ואפילו כהנת בכלל) ותהא בכלל גזירה ולא תצא (ואימא ה"נ דהיא בכלל גזירה) אם אומר את כן נמצאת מדחה פרשת טמאות עכ"ל הירושלמי ופירוש הפ"מ. ופירוש הק"ע אין לו טעם כלל. ועדיין צריך להבין דמאי קארי לה דתהא בכלל גזירה. ומאי משני ליה וכי לא ידע פסוק מפורש דכהנת מותרת לטמאות למתים. אתמהה. ומצאתי שהמראה הפנים בעצמו הרגיש בזה בד"ה כהנת מטמאה וכו' יע"ש. אבל לפי השו"ט בדברי הט"ז מתפרש כמין חומר. דהמקשן קא פריך ותהא בכלל גזירה ולא תצא לחו"ל. ואף שכהנת מותרת לטמאות למתים מלימוד מפורש בתורה להתיר. מ"מ נימא דיש כח ביד חכז"ל לגזור ולאסור וכדעת החולקים על הט"ז. עיין שו"ת חו"י. ומתרץ ליה דא"כ אתה אומר כן נמצאת מדחה פרשת טמאות. פירש כדעת הט"ז ואתו עמו שיטות התוס' הנ"ל. דכל שבא התירו מפורש בתורה או מכח לימוד יפה אין כח ביד חכז"ל לאסרו ולגזור עליו גזירות דכמו שהוא מדחה פרשת טמאות פרשה שבתורה גופיה. ודו"ק. ונכון לענ"ד. ועיין בלשון הירושלמי בכאן שהובא בתוס' ד"ה אמר. דאמר להם רבי יהודא גזה"כ הוא והביא האיש את אשתו וכו' אמרו לו ובלבד בעדים ע"כ חזינן ג"כ דאיני הכרח בלשון הפסוק שיהא מפורש בתורה להיתר. רק מדיוקו ובדיוק שאיני מפורש לכ"ע לא סברי כהט"ז כיש"כ הדבר"י הנ"ל והת"ח הנ"ל

שם בתוס' ד"ה נדה וכו' וי"ל דוקא יחוד דעריות דאין להם היתר דומיא דבן עם אמו אסרה תורה אבל נדה לא ע"כ כבר הבאתי במה"ק קושית הרעק"א ז"ל וראיתי שכבר הקדימו בזה (באופן אחר קצת) השירי קרבן הלכה זו ד"ה ומה אם וכו' וביותר חומר. וז"ל וקשה א"כ מנ"ל לאסור יחוד דסוטה דהא לא דמית לאמו דאינה אלא לאו. ואמו בכרת. וסוטה נמי אפשר שיהי' היתר לאיסורה כשלא יבדקו המים אותה. משא"כ אמו דוודאי אין היתר לאיסורה וקשיא בין לרבנן ובין לר"י לפי המסקנא דיליף ליה מקרא וצ"ע עכ"ל ודבריו מעורבבין קצת ומכוונים עם דברי הרש"ש ע"ש ועיין ברש"ש שהקשה מדוע לא כתבו דשאני נדה שכבר בא עליה כדאיתא בכתובות ד' וכמש"כ התוס' בעצמם סוף העמוד עכ"ל. ונעלם ממנו דברי התוס' סנהדרין ל"ז ע"א שנרשם בגליון כאן. דמסיימו הכי. ומיהו היכי דלא בעול אפי' נדה אסורה להתייחד כדאמרינן פ"ק דכתובות לא בעל היא ישן בין האנשים וכו'. ע"כ. ופירש מהר"מ מלובלין ונ"ל שזה כמי תירץ אחר על הקושיא שהקשו והלא יחוד דאורייתא וכו' והיינו דלא אסרה תורה יחוד אלא אשה שלא בא עליה מעול דומיא דאמו אבל אשתו נדה לא והיינו דקאמר ומיהו היכי דלא בעל וכו' ע"ש. וברש"ש שם הביא דמהר"ם, וכתב עוד וק"ל א"כ אשת איש תהיה מותרת להתיחד עם בעלה הראשון ועיין כתובות (ס"ד כ"ז) עכ"ל וי"ל דאם היא תחת רשות אחר יותר רקפו מאם הוא תחת רשותו אלא שאסורה עליו וקושית הרש"ש כבר הקשה ג"כ הגרעק"א ז"ל בתשובה ס"ס קמ"ה דנימא דומיא דבן לאמו דלא בעל הוא דאסור. אבל בבעל מותר וצ"ע עכ"ל

לעיל כתבתי דמהברייתא מהברייתא דמייתי הגמרא מוכח כרב דבדרך עד דאיכא שלשה וכן הא דאידך דרב הנה ראיתי כן גם בירושלמי דמכילתין פ"א הל' ג' ר' חייא בר יוסף שלח בתר איתתיה אמר יסקון עמה חלת תלמידין שאם יפנה אחד מהן לצרכו תתיחד עם שנים והא תנינן ומוסרין לו שני ת"ח שמא יבוא עליה בדרך. אמר רבי אבין ובטלה הרי שלשה ע"כ וכתב השירי קרבן דמכאן משמע דטעמא דמוסרין לו שני ת"ח משום יחוד אבל בבבלי דף ז' אמרו אמתניתן וכו' דידעי לאתרויי ביה ע"כ ומשום הכי פסקינן הלכה כרב וכתב עוד בש"ק שם וקשיא לי סהדי למ"ל דוודאי שואלין אותו או מזהרין אותו קודם ששותה אם בא עליה ביאת איסור שיגיד לב"ד שלא ימחה שמו חנם וכו' וא"ל שמא ישכח שבא עליה ויבואו אלו ויעידו שבא עליה וכו' אלא דקשה נמי בעד אחד סגי לדעת רו"פ דעד מסייע פוטר משבועה א"כ אשה זו תהא פטורה משתייה ומשבועה ע"י עדותו של זה. גם לא ידעתי התריי' זו למה דפרש"י שידעו לומר לו מן התורה שבזמן שאין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין אותה. יאמרו לו כן בב"ד שבעירו קודם צאתו משם ולדעתי גם בב"ד הגדול אומרים לו כך. ועוד גדולה מזו היה להם להתרותו שהיא אסורה לו מן התורה ואפשר שחייב מלקות דכתיב אחרי אשר הוטמאה עכ"ל הנה מה שהקשה דליסגי בע"א דעד המסייע פיטר משבועה. א"י כלל מה שח במכתה"ג דמאי