מנחה חריבה מב

מפהמ"ק דין ב'. ולאופן השני שכתבתי צ"ע על הרמב"ם שהשמיטה דהרי הוא ז"ל פסק דחיבת הקודש דרבנן. וכל מדרבנן עבדי היכר לטומאה וצריכין עיבור צורה וכמו שהבאתי לעיל מהתוס' פסחים עי"ש וצ"ט ובירור

שם בתוס' ד"ה קרב הקומץ וכו' גבי חטאת העוף הבא על הספק אם משמיצה וכו'. עיין הגהות הב"ח ז"ל ומה שמגיה נודע לה שלא ילדה. צ"ע שם ועיין בתוס' כאן ד"ה נמצאו וכו' וק"ל. ומצאתי שוב מה שכתב הר"ש כהן ז"ל בחידושי הגהות כאן ע"ש (כן ראיתי מש"כ שם על המשנה דאלו אסורות לאכול בתרומה יע"ש דנעלם ממנו הרע"ב שהבאתי כבר לעיל בדף י' ע"א וכוונתי אני לדברי הח"ש ז"ל)

לענין מה שהבאתי למעלה דף י"ג ע"א להשיג על המנ"ח שיצא לחדש דמהני קינוי מכל העולם בכללות יע"ש. ובדף ה' מה שפרשתי בדברי הירושלמי ועכשיו מצאתי תודה להעליון ב"ה בהמאירי לקמן דף י"ח ע"ב שכתב בזה"ל ויראה מתלמוד המערב שבפרק ראשון שיכול הוא לקנא לה מכמה אנשים כאחד ויראה לי משם דוקא שהזכיר את כולם בפרט הא אם אמר דרך כלל לא תסתרי עם שום אדם איני כלום שאם כן אף הוא אומר לה לא תכנסי לבית הכנסת עכ"ל ז"ל ומבואר הדין דלא כהמנ"ח. גם מבואר מדבריו על דרך פירושי בהירושלמי מה דאמר ר"י בר"ב אמר לה אל תכנסי לבה"כ וב"ה שדרכתי על דרך הראשונים ז"ל זי"ע שיפקחו עיני העורות בתוה"ק

שם נמצאו עדים זוממין מנחתה חולין ראיתי בשו"מ מהד"ר סימן קל"ח הביא בשם המהר"מ מינץ החדש סי' פ"ה שהקשה בהא דאמרו בתחילת הסוגיא שבאו לה עדים שנטמאה ואי אמרת המים בודקין תגלי מילתא למפרע דסהדי שקרי נינהו. וע"ז הקשה דאיך נאמנים לשיטת הרמב"ם (דהכחשה והזמה הוי הכחשה) דהא מדלא בדקי המים שוב אינם עדות שאי"ל דאם יזימום מורה שוודאי שקר העדות מדלא בדקי לה המים ע"ש ולפ"ז י"ל דבאמת העדים נאמנים שלא היה שם ואף דהמים לא בדקו מכ"מ הו"ל עדותן עדות שלא היה שם וכ"כ אין המים מוכיחין להכחיש העדים ומה דאמרי בגמ' סהדי שקרא נינהו היינו שהם שקרנים ואין ראוים להאמינם אבל גם העדים שהזמום אינם רק כמכחישים והוי תרי ותרי. ובלא"ה נראה דע"כ לא כתב הרמב"ם דבכה"ג שמזימין גוף המעשה אינם בתורת ע"ז היינו משום דעדים זוממים חידוש הוא דמאי חזית וכו' ולכך כל שגוף העדות שקר אינם נאמנים להזימם דאין לך בו אלא חידושו אבל כאן דמוכח דהראשונים שקרנים נינהו מדלא בדקו המים א"כ וודאי האחרונים נאמנים ולק"מ עכ"ל יע"ש במש"כ הוא ז"ל וכ"ד השו"מ לא התחלתי להבינם כלל לק"ד. ומה שכתב דהרמב"ם לא קאמר כן רק בעדים זוממין ומשום דחידוש הוא. יש להעיר דהלא ידוע מש"כ הטור חו"מ סימן ל"ח הטעם דאחרונים נאמנין כיון שמעידין על גופן של עדים והוי כאילו העידו עליהם שהרגו את הנפש או שחיללו את השבת והן אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך וכך עכ"ל הטו"ר. והא דאמרינן ע"ז חידוש הוא הוא רק לרבא. אבל לאביי דקיי"ל כוותיה דלמפרע הוא נפסל לית ליה חידוש אלא סובר דטעמא הוא כטעם הטו"ר ז"ל כן כתב הלח"מ פ"ח מהל' עדות יע"ש וכן כתב הרמב"ם בפי' המשנה למס' מכות וז"ל ואמרו נהרגו על פיהם ר"ל שיהרגו העדים על פי אלו שהזימום ואע"פ שהם תרי ותרי לפי שהעדות על עצמם של עדים וכו' ומש"כ הרמב"ם בפי"ח מהל' עדות הלכה ג' דגזה"כ הוא היינו במה שהאחרונים נאמנין על הראשונים אפי' הראשונים הם מאה כמש"כ שם הרמב"ם בסוף לשונו ז"ל, ועיין בכ"ז בדורש לציון דרוש י"ג עיי"ש ובנו"ב מהד"ת חאהע"ז סי' נ"ז וא"כ להלכה קיי"ל דלאו חידוש הוא. וכן ראיתי כתוב להרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה פ' שופטים טעם זה כמש"כ הטור הנ"ל. אך יש להסביר בזה דע"כ לא כתב הרמב"ם דהוי הכחשה. אלא היכי דההכחשה באה מצד עדותן הם ואמירתם בב"א. אבל הכא דההכחשה באה מצד אחר שיש סיע לדבריהם מצד המים. אבל לא מצד דברת עדותן בזה אינו מזיק לעדותן שהזימום ודו"ק. ועוד י"ל דמיירי דעדים האחרונים יכולין להזימן בדרך זה שיאמרו דביום אחר ידענו שנטמאת. וא"כ לפי"ז לא יכולין המים שוב לבודקה. משום שהני עדים ידעי מטומאתה ופשוט. והנה אחר טורח החיפוש אתי לידי ספר המהר"מ מינץ החדש (מאוצר הספרים של הגר"ח ברלין זצ"ל) ולא מצאתי שמה מידי שהקשה זה המהר"מ שהביא משמו השו"מ (והספר נשלם בסימן כ"צ ולא פ"ה) אך ראה זה מצאתי במהר"מ מינץ ז"ל בסי' י' שהקשה ג"כ לשיטת התוס' דע"א מעכב בדיקת המים. הא לשיטת הרשב"א הבועל הוי תמיד ע"א בנתב"ל וכתב דלכאורה יש ליישב בפשיטות דכיון דהוא נאמן רק משום דפ"ד ואמרינן דלאו הוא הבועל אלא אדם אחר. והאיך נימא שתתבטל סגולת המים כיון דאיכא הבועל בעולם דהא הוא בעצמו בוודאי א"נ כלל אלא אחר יע"ש ומסיים ועם שהדברים נכונים