מנחה חריבה תיא

למה שכתבתי במנ"ח לענין למשחה לתמוה על התוס' בכורות, הראני ת"ח אחד שכבר העיר בזה ג"כ הגאון הנצי"ב זצ"ל בהרחב דבר

ושוב הביא לי הרב ישעיה שיחי' הספ"ז עם הפי' אמבוהא דספרי שנדפס כמה שנים אחר הדפסת ספרי מנ"ח ומרגיש בזה על הס"ז הנ"ל שמבואר מזה דאפילו בשעת היתר הבמות אסור לעשות במה בחו"ל להקריב עליה (לדעתי י"ל דרק לענין נסכים אמעטי לה אבל לא לעצם העשיה והקרבה) והביא ג"כ הדברי אמת ודעת הגר"ח אלפנדרי בספר דרך הקודש דלא הותרו הבמות אלא בא"י ולא בחו"ל ומעוד כמ"ק שג"א הערותי בהם ואכמ"ל

בענין זיקת

יבמין

(ביאור בגמ' דבב"ת ק"ח ע"ב) והסבר הש"ס דסוטה דף ו' עיין היטב

א) בב"ת (דף ר"ח ע"ב) ומאי ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה, אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום, כלום יש יבום אלא במקום שאין בן הא במקום שיש בן אין יבום וכו' יע"ש וכן איתא כזה בערכין ובקדושין כנסמן שם, ויש להתכונן בהילוך השי"ט שהקשה המקשן אדרבה וכו' והתרצן מתרץ ליה כלום יש יבום וכו' וכי מי לא ידע כזאת, ודקארי לה מאי קארי לה ז ונראה להסביר קצת עפ"י מה שנסתפקתי בחדושי ליבמות, אם הא דבן או בת פוטרים את אמם מהיבום, הוא, דמסלקים הזיקה שהיתה כאן גם לאחר מיתת אביהם אלא שמסלקים אותה והוה כיבום, בהויות מציאותם, או דילמא דמעולם אין כאן התחלת זיקה כלל בכה"ג שיש הקמת שם, ונסתבך ספק זה עם מה שיש עוד לחקור בענין איסור יבמה לשוק, אם הוא מצד שאישות הבעל עדיין לא פקעה ולא נסתלק לגמרי, או דילמא אישות הבעל נסתלק לגמרי ואיסורה לשוק איסור חדש הוא ואכמ"ל בזה, ובמה שטרחו הגאונים האחרונים אם איסור יבמה לשוק הוי איסור ערוה, עיין מ"ב ורע"א חמד"ש וברית אברהם

ואל תתמה על החפץ. כי יש מקום לזה בש"ם יבמות (נ"ה ע"ב) דקאמר דש"ז דכתיב בא"א אתי למעוטי משמש מתה דסד"א הואיל ולאחר מיתה נמי איקרי שארו אימא ליחייב עליה בא"א קמ"ל וע"ש בתוס' ד"ה לאחר מיתה ומבואר דלולי הכתוב הו"א שיש קשר האישות בין הבעל ובין האשה גם אחר מיתת האשה וא"כ י"ל גמי כן גם לאחר מיתת הבעל וכבר נתעוררו בזה רבותינו הק' בעלי התוס' בב"ת שם (קי"ד ע"ב) ד"ה מה אשה את בעלה וכו' דמה שפירש ריב"ם דלכך פשיטא ליה בבעל משום דשאירות פקע ליה ע"י מיתה כמו ע"י גירושין אין נראה דאמר בהבע"י דלאחר מיתה גמי איקרי שארו ע"כ יעו"ש (ועיין הגהת הרש"ש סנהדרין דף י' ע"א ד"ה גמ' א"ק)

ועכשיו יש מקום בראש לומר דגם ביש לה בנים ג"כ יהי' עדיין זיקת הבעל עליה אלא שהבן פוטרתה, כמו הקמת שם דע"י יבום את, אבל זיקה נמצאת כאן ולא הוי כמו גירושין כסברת הריב"ם

ב) ובזה נבוא להסבר הסוגיא דאפשר לומר דהיה סברת המקשן דפריך אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום, ושפיר ידע שבמקום בן אין יבום אלא דטעמו היה דכיון דמה דבמקום כשיש בן אין יבום, הוא דמעולם לא היתה עליה זיקת יבמין וא"כ לא שייך בזה חשיבות כחו לענין האח כיון שאין שייך בזה כלל, וכי במקום שיגרשה שייך ענין יבום ?, וה"נ כשמת ונשארו בנים מפקעת השארות לגמרי, ולכך אין יבום, אבל גבי האח דנשאר זיקת השארות באשתו ויש עליה זיקה ומ"מ יכול האח לפטור אותה מן היבום ומן הזיקה, וכסברת הריב"ם ז"ל

ועל זה העלה לו התרצן בכוונתו, כלום יש יבום אלא במקום שאין בן הא במקום שיש בן אין יבום, פירש"י דלעולם נשארה שארות לאחר מיתתו גם במקום שיש בן וכדעת הר"י ז"ל בתוס' הנ"ל, ובזה הלא ישנה במציאות