מנחה חריבה תי

עיי"ש שלכאורה אין המשך למה שאמר מקודם הדין דר"ח מסורא ואם כך הוא סגנון לשונו של רבנו אחאי משבחא בכ"מ, מ"מ ר"ל וא"ש מאד עם מש"כ שם בספרי להקשות עפ"י דברי התו"ח שכבר קדמו הרמ"א דהרי יכול למחול הבעל ולא יהי' הקינוי איסורא דלעלם וה"נ היה קשה זה להשאילתות וע"ז סיים ברם צ"ל וכו' שיכול למחול על קינוי אבל מ"מ אחר סתירה אינו יכול למחול וכך הלכה והלכך שפיר הוי איסורא דלעלם וע"כ יהא זהיר שלא ליקני' לאיתתי'

תוס' סוטה כ"ד ע"א ד"ה שאינה ראוי' לילד פירש ר"ח עפ"י שאמרו בב"ב ניסת לכ' יולדת עד מ' ניסת למ' שוב אינה יולדת וה"ה שנוכל לפרש שאינה ראוי' להוליד וכו' והנה אין להקשות הא אמרינן שם בב"ב אלא מתוך שצדקניות היו נעשה להן גם וכו' ופרשב"ם דבטוחות היו בצדקתן שיעשה להן נס עיי"ש, וא"כ לכאורה יכולה לומר שהיא אשה כשרה ותלד גם אחר מ' ותטול כתובה ואמאי אמרו לא שותות ולא נוטלות כתובה ומשום שלענין בקשת כתובתה דהוי ממונא בודאי אין הולכין אחה"ר להוציא ממון ומכש"כ לסמוך על הנם להוציא ממון ולענין שתשתה פשיטא שסמכינן על חרוב ואסורה לקיימה מקרי ואינה שותות, אבל להוציא ממון בודאי לא סמכינן על המיעוט והנס, וז"פ

במש"כ והדפסתי בכמ"ק בספרי מנח"י אי מותר לעשות במה בחו"ל, מצאתי כהיום מוצש"ק פ' חוקת התשב"י בלמדי בספרי זוטא פ' שלח, שבמחלוקת ר"י ור"ע אי קרבו נסכים במדבר ובבמה וכדמובא בגמרא דזבחים קי"א ע"א, נאמר שם בספ"ז בלשון זה ר"ע אומר יכול יעשו במה בחוצה לארץ ויקרבו עליה נסכים אמרת לא אמרתי אלא אשר אני נותן לכם כאשר אני נותן לכם אתם עושין במה ולא בחו"ל ע"כ היינו באר"י עושים במה קטנה ומקריבין עליה נסכים ולא בחו"ל להוציא במה קטנה בחו"ל שאינה טעונה נסכים הרי מבואר שבחו"ל אין עושין במה קטנה וצ"ע עוד הלשון שבספ"ז דמשמע דוקא לענין נסכים פליגי אבל לא בעיקר עשיית הבמה עצמה

במש"כ במנח"י דף מ"ט מדפה"ס בהג"ה שם. ועוד באיזהו מקומן הנני להוסיף מש"כ בהפלא"ה כתובות ל"ט ד"ה שם בגמ' וז"ל כשיוציא מי מצי מפ"ק לה. קשה לי דילמא שעבד וגירשה וא"ל כיון דאכתי בעמוד וכו' זה אינו דהא משכחת בכהן דא"י להחזירה ואין לומר כיון דבכהן שא"י להחזירה קיי"ל דחייב מלקות על הגירושין ואין לחייבו ליתן כתובוה דהו"ל ממון ומלקות ומ"ט דריבר"י וכו' ועדיין צ"ע דהא חיוב הכתובה מתחיל בשעת הנשואין א"ב י"ל דלא הו"ל ממון ומלקות כיון דחיוב מלקות אינו בא אלא בשעת גירושין ע"כ, ומלבד שיש להעיר דחיוב כתובה דרבנן והמלקות מה"ת, עוד יש להעיר עליו דאף דנימא דחיוב כתובה משעת נשואין מ"מ החיוב הוא גם בשעת גירושין ואדרבה עיקר הגביה ושעת הפרעון הוא בשעת הגירושין ועיין מהרש"ל בכתובות ל"ד דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים א"כ הוי גם אז קלבדר"מ וכמו שידוע כה"ג מן הירושלמי ב"ק גבי המצית גדיש אליבא דר"י והובא בראש ההקדמה להפ"י בכתובות מאת נכדו, ולענין חיוב קנס בהעראה גבי אנוסה ומפותה עיי"ש וה"ג כן, ועיין מש"כ בסוה"ס בזה

במה שהבאתי בספרי מנח"י בדין אם יכול לקנאות ע"י שליח, ראיתי בספרי זוטא פ' נשא בפסוק וקנא לרבות שכינו שיקנא לו, והיינו בשליחותו וקמ"ל דיוכל לקנאות ע"י שליח

וכן במה שהבאתי בספרי בדף כ"ו שב"ד יכול לקנאות מדאורייתא, תמוהים דברי המבי"ט ז"ל בקרית ספר פ"א מסוטה דקנאת ב"ד אין אנו אלא אוסרין אותה על בעלה ונראה דהוי מדרבנן דקרא דאיש איש לא איצטריך רק לאוסרה לבעל ולבועל כמו שכתבו התוס' בפרק ארוסה, וצ"ע דאדרבה מהתוס' משמעות יותר דמדאורייתא הוא, וכ"כ עוד אחרונים.