מנחה חריבה תח

גם בס' נחלי דבש הל' חליצה סי' קס"ט ס"ק ל"א שהקשה כן ותירץ שם כן והביא שם מרמב"ם פ"א מכלים ה"ג ומרמב"ם פ"י מהל' ט"מ ה"א עיי"ש

בדף פ"ד ע"ב ד"ה ומש"כ דאפ"ל ולהטעים עפ"י מש"כ האחרונים דעלי' אין מצות יבום וכיון שכן א"ל דגם האזהרה אין עלי', נ"ב כן מצאתי היום בס' אהל אברהם סי' ש ד"ה ואגב שמתעורר ג"כ על החינוך הנ"ל מה ראה להסתפק בזה וכהערת המנ"ח ומסיים ואולי לפמש"כ י"ל קצת עכ"ל דלמעלה מזה כתב להסביר דעת החינוך דעלי' ליכא מצות יבום שכ"כ במ"ע תקצ"ח דכיון דאשה פטורה לקיים שבת וכיון שלעצמה אין עלי' חיוב לקיים זרע לא חייבה הותרה אותה לקיים זרע לבעלה עכ"ל והוא כמש"כ להטעים בזה, ועדיין צ"ע

בדף פ"ח ע"א מש"כ בשם המדרש לענין שבר כלי נ.ב. היום י"ז כסלו פ"ח ראיתי בר"ש פ"ד דכלים מ"א שהביא תוספתא דאין נוטלין לידים אלא בכלי ואין משקין את הסוטות ואין מטהרין את המצורע אלא בכלי ע"כ ומדמי להו אהדדי

בדף פ"ט ע"א במש"כ שם וא"כ בעת הגדנת דיני עבודה דמצורע בא"י שאין שם שום מקום לחוש לעכו"ם בכ"מ ובכל אופן מותר נ.ב. ומצאתי סייעתא לדברי בילקוט פ' בא רמז קצ"ז בפ' ולקחו מן הדם שומע אני בין ביד בין בכלי ת"ל אשר בסף מגיד הכתוב שעוקה חוקק בצד האסקופה ושוחט בתוכה וכו' עיי"ש וכתב בעל מג"א בזית וענן דבאותו פעם עדיין לא היתה חק לע"ז א"נ י"ל שהיו שוחטין חוץ לגומא והדם יורד לתוכה ע"כ וכפי תירוץ ראשון הוי סייעתא – כמש"כ, וגם י"ל דבשחיטת קדשים לא גזרו מעולם ובזה א"ש גם קושית הרש"ק וגם קושית המג"א ומצינו כה"ג בכמה גזירות דבקדשים לא גזרו ואכ"מ

בדף צ"א ע"ב במש"כ דקטן לאו כלום היא דבקטנותו אין עליו מעלת כהונה בכל מעשה דבעי כהונה כמו לגלח מצורע וכו' נ.ב. ועיין בנחלת עזריאל שם בשבועות דף ג' ע"א דמשמע מדבריו דכהן קטן יכול לגלח מצורע, ועיין בתורת חיים סנהדרין דכהן שוטה ממש וכן פסק הרמב"ם, דגם קטן רואה הנגעים ואומר טמא וכו', ועיין באר הגולה פכ"ח על מה שהעתיק לשון הרמב"ם ומצוה לקדשם ולהכינם לקרבן כתב בהגהות הגר"ר ר"פ ז"ל מזה נראה כדעת המג"א בפי' רפ"ב דדוקא על גדול מחויבים לקדשו אבל בכהן קטן ליכא עשה לקדשו כיון דלאו בר עבודה הוא וראיתי מקשים מדברי התו"כ פ' אמור דיהיו קודש מרבה דגם כהן בע"מ מחויבים לקדשו ומ"ש קטן אבל ל"ד להדדי כלל דבע"מ בר חיובא הוא ופומא דכאיב לי' משא"כ בקטן דל"מ שנתקדשו קטנים וקרא קאמר כי את לחם אלוקיו הוא מקריב א"כ כל דל"ח להקרבה עדיין אין חוב לקדשו כלל, עיי"ש

בדף צ"ב ע"א בדין מלבין פנ"ח שאין לו חלהעה"ב דהוא דוקא בפניו נ"ב וכן מצאתי בשערי קדושה למהר"ח וויטאל ז"ל שכ"כ בחלק ב' שער הח' והמלבין פנ"ח והמתכבד בק"ח ונ"ל כי גם זה בפניו עכ"ל ובזה ניחא לדייק בהך דב"מ נ"ט ששאלו לדוד ואומרים לו הבא וכו', דמשמע דמה שביזוהו שלא בפניו על אלה לא הקפיד בעונש זה

בדף קט"ו ע"א במש"כ אבל גבי שוטה וחרש לא שייך לומר האי סברא דניחא לי ושהוא מסכים על דעתם דאין כאן איש ודעת כלל, נ"ב ומצאתי כה"ג בתויו"ט סוף טבול יום פ"ד מ"ז שפירש הר"ש בהא דאמר ר' יוסי מי שהי' בו דעת להתנות דהיינו חכם ובר דעת שיודע שראוי להתנות וכו' אבל מי שאינו בר דעת אין תנאי ב"ד מועיל כלל עיי"ש

בדף קט"ז ע"א במש"כ דשייכות ד"ז למילי לא מימסרן לשליח צ"ע לי דהלא אין זה אלא לאפרושי מאיסורא וכו' נ"ב היום בסיון תשי"ב ראיתי בספרי זוטא הנדמ"ח ע"י ידידי הרב גרבוז (שיחי') ז"ל בפ' נשא על הפסוק וקנא לרבות בי"ד שיקנו מכאן אמרו וכו' האיש מקנא לרבות שכינו