מנחה חריבה תז

באיזה פעמים הויא מופקרת והביא מכאן שאמר איה הקדשה וכו' עיי"ש ובכס"מ שם, ובמש"כ שם בכוונת דבריהם יש להוסיף דפשוט משום דעדיין י"ל דמאדם אחד היו ב' פעמים וגם אמרי' שבאצבע מיעכה ונתעברה מיהודא בב"ר. א"כ אפשר שנתעברה ע"י מיעוך ולכך אמר וגם הנה הרה לזנונים וכו' עיי"ש

בדף נ"ג ב' מה שהבאתי התוס' קדושין י"ג ע"ב, ג"ב טעות הדפוס וצ"ל כ"א ע"ב ד"ה אשת אפילו וכו' עיי"ש

בדף נ"ו ע"א בד"ה שם מלמד וכו' והבאתי חי' הרשב"א נ"ב וכן ראיתי בהמאירי ליבמות שם שהאריך בלשון הרשב"א ז"ל והביא מה שדרשו בשמו"ר עיי"ש ולא הזכיר כלל הך דרשה דסוטה ואגב ראיתי שם שכ' די"מ שהמפרק דיניקה הוא תולדות גוזז והוא ד"ח וצ"ע

בדף נ"ו ב' ד"ה ועוד חי' א"ל וכו' דלאחר שצוה הקב"ה למנות ולקדש ריח אז הוא דשיפורא גרם וניתן לב"ד של מטה כח זה אבל קודם מ"ת דעדיין לא קידשו את החדשים לא הי' בידם דב"ד של מטה סגולה זו לשנות סדרי הטבע וכו' נ"ב ועיין בילקוט בא רמז ק"צ ארי"ב משל למלך שהי' לו אורלגין שלו והי' מביט בה ויודע איזה שעה ביום כיון שעמד בנו על פרקו מסר לו אורלגין שלו כך אמר הקב"ה עד עכשיו חשבונן של חדשים ושנים בידי מכאן ואילך הרי הן מסורין בידכם שנאמר החודש הזה לכם וכו' יעוי"ש וזה סייעתא גדולה לסברתי וצ"ע על הרא"ם שהבאתי שם

במש"כ שם דאלו כן דהי' מכיר אינו, יונק מכל שאר הנשים וז"פ, נ"ב וגם תיכף היתה מצוה לה שתקרא את אמה כיון שזה הבינה גם בתיה שאולי הוא אינו יונק מפני שמכיר את אמו ולמה החזירתו על כל המצריות, ובזה ניחא מה שהחזירתו על כל המצריות“ דלשון זה מדויק עכשיו. ועיין גם, בילקוט שמות רמז קס"ו דקהת ומניקתו קראו לו – למשה – אבי סוכו וכו' והקשה ב„זית הענן“ דהא אמו מניקתו כדאיתא בקרא וי"ל ששכרה לו מינקת ג"כ עכ"ל, א"כ מבואר להם בקבלה דינק מן שאר העבריות ולא הקפיד על הכרת האם דוקא

בסוטה י"ד ע"ב מלאכי השרת אומרים וכו' נראה דהודו עכשיו על נתינת התורה לישראל ע"י משה שבתחלה לא הסכימו ואמרו תנה הודך על השמים כדאיתא בשבת פ"ח, ואמנם עכשיו הודו שצדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ולא עם המלאכים ועליו ראוי לספוד ולקונן שהודיד התורה לעם ישראל מן השמים

בדף ה' ע"א מדה"ס במה שהבאתי שם מקור לדברי הרמב"ם שאין אדם נהרג עפ"י עצמו מתוספתא סנהדרין פ"ח שאם הודה מעצמו פטור, נ"ב העיר לי בני הרה"ג רי ישעי' שליט"א שבשו"ת מהר"ז חיות סי' ג' הביא מקור זה עיי"ש וגם ט"ס כאן פ"ח וצ"ל פרק י"א עיי"ש הלשון

בדף ס"א ע"ב ד"ה שוב השגתי וכו' במקום שציינתי ללחם שערים סי' ל"ח נ.ב. ועיין גם בשו"ת ח"ס חיור"ד סי' ל"ט עייש"ה

בדף ס"ד ע"ב במקום שמצוין לרמב"ם פ"ט מהא"מ, נ.ב. ט"ס וצ"ל מביא"מ עיי"ש

בדף ע"ב ע"ב בד"ה שם בתוס' ד"ה מביא מים מה שכתבתי ע"ד התוס' נ.ב. מצאתי אח"כ בס' עולת שמואל סי' נ"ה שעמד מעצמו על דברת התוס' ולא ראה בגהש"ס שהבאתי, ועיי"ש שכתב ג"כ ע"ד שכתבתי אך חסר שם דברים עיי"ש ואכ"מ

בדף ע"ה ע"ב ד"ה ובמש"כ התוס' וכו' נ"ב ובזה ניחא גם דברי התוס' טבועות ל"ג ע"ב ד"ה או אין סוטה עיי"ש ותבין דאל"ה י"ל דר"א מיירי או שאי"ל כתובה לאד"א וא"ש

בדף ע"ט ע"א ד"ה ובהאי דינא דכתבה למפרע פסולה וכו' נ"ב בגליון הש"ס מגילה י"ז ע"א כתבתי הא דלא חשיב גם כתיבת המגילה דבכתיבה לא קמיירי, ובקריאת הפסוקים צ"ע אם בעינן כסדרן כמו תפלה אף שנאמרה בכל לשון

בדף פ' ע"א שם ד"ה בעי רבא וכו' שציינתי לשו"ת בית יצחק וכו' נ"ב עיין