מנחה חריבה תו

חיישינן למיעוטא ואכמ"ל בזה, ובחידושיו לברכות כתב בזה

בדף מ"ה מדה"ס ד"ה שם דברים האסורים לנזיר וכו' נ. ב. יש לעיין גם משופטים י"ג שאמר המלאך לאשת מנוח אל תשתי יין ושכר וגו' ואח"כ מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל תשת וגו'. ואם הכוונה על נזיר ששרה ענבים במים וא"כ מכל אשר יצא מגפן היין היינו יין ממש וא"כ מאי יין ושכר אל תשת, ונראה דבלא"ה קשה דאמר לה בלשון אכילה ואף ששתיה בכלל אכילה מ"מ הו"ל להש"ס בטבועות כ"ג לאתויי זאת ולהשיב דמיירי ע"י אניגרא אבל עכ"ח צ"ל הכי וא"כ י"ל דמיירי בנזיר ששרה פתו ביין ושייך שפיר לשון אכילה, וכן שם בשבועות י"ל הכי, ומצאתי בע"ה ברשב"א שם שכך אומר עיי"ש, והשתא א"ש דמכל אשר יצא מגפן חיין היינו להשרות פתו ביין, ויין ושכר אל תשת ממש וכל טומאה אל תאכל היינו ששרה עגבים במים ויש בחן טעם יין והא דאמר בלשון אכילה יל"ע ויל"ע בתרתי בטע"כ והיתר מצטרף לאיסור מאי הדין וקצרתי

בדף מ"ח ב' ד"ה שם שמשון דן את ישראל וכו' נ"ב וכה"ג כתב על הפסוק ויבוא יעקב שלם לעיר שלם וכל המפרש שלום בגופו וכו' אינו אלא טועה והוא ג"כ נגד חז"ל שאמר כן רב בשבת דף ל"ג ע"ב ואולי תלמיד טועה כתב דברים אלו ואינו אלא טועה

בדף ג' מדה"ס על דף י' ע"ב עיין בתוס' שאנץ שהביא המדרש שלא רצו לברך ברצונם וכו' נ"ב וראיתי בילקוט וירא שהובא שם מדרש זה וכתב בזר"ר וקשה מה הועיל אברהם בזה שהרי ההוא לא עשה אלא לפנים וי"ל כיון שראה שאברהם הי' להעלות בדמים וויתר לו הכל מפני הברכה וקידוש השם א"כ נתן לבו לאמונת אברהם ונתגייר ע"כ

שם ע"ב ד"ה שם דבר אחר, למש"כ דאף למ"ד א"צ להטיף ד"ב מ"מ אם הטיף הוי מצוה, נ"ב מצאתי בשו"ת עמודי אור חיור"ד סי' ס"ה שכתב שם בתו"ד: ומש"כ הט"ז וכו' היינו לדידן שהחכמת רוב הפוסקים דמדינא א"צ הטפת ד"ב ורק משום חומרא מחמרינן להטיף ד"ב ופשיטא למ"ד דא"צ אפילו הטיפו לא הוי קיום המצוה כלל ואם משך הערלה אחר כך חייב למול מן התורה כיון דלא נימול מתורת חובת מצוה מה"ת ע"כ, הנה מלשון חכמים זה נשמע להדיא דמה"ת לא קיים המצוה מחובת המצוה ונפ"מ אם נמשך חייב למול מה"ת, אבל מצוה בעלמא קיים ועכ"פ מדרבנן פשיטא ולכך לחומרא מחמרינן דצריך להטיף הרי דיש חומרא בזה והידור מצוה לכ"ע

ומש"כ עוד שם ואף שדוד נולד בשבת מדמת בשבת והקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום כדאמרי' גבי משה נ. ב. נשאלתי מאחד ע"י בני הרב מ' ישעי' שליט"א דהא דממלא שנותיהן ש"צ מרום ליום היינו בימי החודש כמו במשה רבנו מז' באדר לז' באדר ולא בימי השבוע, והשבתי לו שישיב להנ"ל שבעצמי הרגשתי בזה שרש לומר כן וציינתי בגליון הספר שכ"כ מפורש בקדושין ל" חשם דיש לומר דהכוונה שממלא מיום ליום היינו מימי השבוע ג"כ, ומה שהקשה דלכאורה איך י"ל דדוד מת בשבת וכו', תירץ בעצמו די"ל דדוד לא הי' מחזיק עצבו לצדיק עכ"ל. ומה שהבאתי שם מהמהר"ח אור זרוע סי' י"א דמצות מילה היא שיהי' נימול והיא מצוה בכל עת כתפילין המונחין בראשו וציצית בבגדו נ"ב עיין מה שכ' בגליון הגמ' נדרים ל"א ע"ב ביאור הילקוט בשלח רמז רל"ג איזה ברית שנוהגת ביום ובלילה אין אתה מוצא אלא במילה עיי"ש, ועיין מש"כ התוס' יו"ט שם, ואכ"מ

בדף נ"א ד"ה ובפסוק שהבאתי מדעת זקנים לרבעה"ת ושמא י"ל שלא היו דנין באותו פרק בזנות בלא הריון ד"א שלא היו דנין אלא כשמזנה לשני בני אדם ע"כ. נ"ב עוד יש לפרש דבזה כוונתם ליישב דאמרו בלשון רבים הרה „לזנונים" והו"ל הרה לזנות וע"כ פירשו דהיא הרה לזנונים הרבה ולפחות משני בנ"א ומצינו כיו"ב להלכה דעת הראב"ד סופ"ב מהל' א"ב גבי קדשה דדוקא