מנחה חריבה תה

בריש סוטה ר"א אומר מקנא עפ"י שנים, נ. ב. במס' סופרים פ"י הל"א קמפרש טעמא שאין התראה פחות משנים שא"י לומר לא הותריתי אבל באחד תעיז ותאמר לא הותריתי ע"כ, ואכמ"ל בזה

בדף ב' מדה"ס בסוד"ה וראיתי, נ. ב. ועיין חו"י בהשמטות לסי' ודף רי"א מש"כ בזה עיי"ש

בדף כ"ז א' ד"ה שם ברש"י, ג"ב ועיין ג"כ לשון הרמב"ם פכ"א מהל' עדות היו שנים הן עדי קו"ס והטומאה ונמצאו זוממים משלמין כנגד הכתובה ואין לוקין ולמה לא יהרגו והרי העידו בטומאה לפי שלא התרו בה ע"כ וצ"ע

בדף ל"ג ע"ב מדה"ס ד"ה עוד וכל מי שיעלה בגורלו אפילו כ"ג יוצא ועומד בצד סוטה ואוחז בבגדי'. נ. ב. י"ל הדיוק אפילו „כהן גדול“ משום דאיתא בהוריות י"ב ב' ובתו"כ פ' אמור אילו נאמר ראש לא יפרע ובגד לא יפרום, הייתי אומר בראש ובגד של סוטה הכתוב מדבר עיי"ש. ולאפוקי מס"ד והו"א כזו מדייק אפילו כהן גדול שפורע ופורם שער ובגד של אשה

ועיין בילקוט ירמי' סי' רס"ב וז"ל אמר ירמי' למי אני דומה לכ"ג שעלה „בגורלו“ להשקות מים המרים וקרבו את האשה אצלו ופרע את האשה ופרסם את שערה נטל את הכום להשקותה נסתכל בה שהיא אמו התחיל צווח אמר אוי לי אמי שהייתי משתדל לכבדך והרי אני מבזך ע"כ, ולענין הלכה אי הבן נעשה שליח להשקות לאמו, לכאורה י"ל דהא אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו ע"י סנהדרין פ"ה, אך לפמש"כ התוס' ביבמות כ"ב ע"ב ד"ה כשעשה בשלמא מלקות משכחת דמחייב אע"פ שעשה תשובה אלא לקללו מי שעשה תשובה אפילו אחר אינו רשאי לקללו וי"ל דאם הזכיר שם שמים לבטלה או שעשה דבר שנתחייב בו נידוי אע"פ שעשה תשובה חייב ולא מיפטר ע"כ. ולפי"ז הול"ל יותר בסוטה דע"ג דעשתה תשובה על היחוד ועל הסתירה מכל מקום צריך להשקותה ולקללה ואף שבברייתא נקט אביו הוא לאו דוקא אלא לקללו קאי על אמו וצ"ע בזה, והעירני בני הרה"ג ישעי' שליט"א לדברי שו"ת הרי"ף סי' צ"ב לענין שהבת תוכל להחרים סתם להאם אם טוענת שקר עיי"ש ובשו"ת כתב סופר יור"ד סי' ס"ז עיי"ש, ואכ"מ

בדף ל"ט ע"א ד"ה שם וכו' שבא סנחריב ובלבל וכו' נ"ב וכן יש לעיין בזה מהירושלמי שבת שהביאו התוס' ריש במה בהמה ד"ה חמרא ליבא דגרים הבאים מלוב מהו להמתין להם שלש דורות וכו' עיי"ש וע"כ דס"ל דלא נתבלבלו, ויל"ע בזה

ולענין מש"כ שם בע"ב ד"ה וע"כ י"ל בישוב הקושיות וכו' העירני בני הרב ישעי' שליט"א להתשב"ץ קטן סי' תקל"ח שג"כ הקשה לר"מ דחייש למיעוטא האיך מקבלים גרים בזה"ז ניחוש שמא עמוני ומואבי הוא וכתיב לא יבוא עמוני ומואבי נראה דלא אסרה תורה אלא עמוני ומואבי ודאי כדאיתא בקדושין ע"ג ממזר ודאי הוא דלא יבוא הא ספק יבוא, והזכרתיו להלן בקיצור, ובביאור „שבעת הנרות“ להג"ר משה בצלאל ז"ל שם. האריך בזה (והוא כעל תורת הקנאות) וכתב שם דלפמ"ש הפמג"ד בפתיחה להל' תערובות דאולי מודה ר"מ ברובא דאי' קמן דאזלינן בתר רובא עיי"ש וכשנימא דגם לר"מ אמרי' כל דפריש מרובא פריש משום דחשיב רובא דאיתא קמן א"ש הא דמקבלין גרים בקהל אף לר"מ אף אי ספק עמוני אסור מה"ת ומשום דפריש מרובא פריש עיי"ש ובזה ישב בני הרב הנ"ל מה שהי' קשה לו בהא דברכות כ"ח ע"א ביהודא גר עמוני דאסרו ר"ג בקהל ור"י התירו משום דבא סנחריב וכו' ור"ג השיבו דכבר שבו בני עמון והרי ר"ג בר פלוגתי' דר"י הוא ר"ג דיבנה נכדו של ר"ג הזקן עי' רש"י שבת דט"ו ע"ב ואיהו סבר כר"מ דחייש למיעוטא כדאיתא בחולין ו' ע"א ובתוס' שם ה' ע"ב ד"ה ר"ג עיי"ש והו"ל לאסור גם אם לא שבו מטעם דחייש למיעוטא אמנם להנ"ל יש לומר דאף לר"ג כן דברובא דאיתא קמן מודה דלא