מנחה חריבה תד

וע"ע ירושלמי פאה פ"ז הג' מעשה בא' שקשר עז לתאנה וכו' ובעמודי ירושלם שם מ"ש בשם המאירי לביצה כ"ג ע"ב ע"ש

ואשאור בזה ידידו הדושה"ט וש"ת באה"ר המברכו בכ"ט בפסח כשר ומבורך חנוך העניך בהרב דוד זצלה"ה טש טשארנוטשפקי רב ואבד"ק גאלין – פוילין

(מהד"ב) בסוטה דף ה' ע"ב דפריך בגמ' אמאי תתייבם נמי יבומי אמר ר' יוסף אמר קרא ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ולא ליבם (פרש"י והכי משתמעי קרא כי מצא בה ערות דבר יגרשנה בספר כריתות ויצאה מביתו כלומר ובכל צד שתצא מביתו בין ע"ו גירושין בין ע"י מיתה אם באת לינשא לאיש אתר תנשא ולא ליבם שאינו אחר אצל נשואין של זו שמכח נשואי ראשון היא נזקקת לו) א"ל אביי אלא מעתה חליצה נמי לא תבעי א"ל אילו איתי' לבעל מי לא בעי גט השתא נמי תבעי חליצה עכ"ל ופרש"י א"ה חליצה נמי וכו' דהא פטרה רחמנה ושרייה לא אחר בכל ענין שתצא מביתו אחר שנמצא בה ערות דבר וכו' עש"ה והנה כדי להבין היטב מו"מ של רב יוסף ואביי ומאי היא סברתם שמחוסר לנו הקטנים ביאור מאי דסלקי דעתהו דהני רבנן קדישי וגם פרש"י ז"ל שכנרא' עמל להאריך ולפרש דבריהם ביותר שאת, ועיין קרן אורה ובספרי

יתכן לומר כדי לשבר את האוזן השומעת עפ"י מה שיש לנו לחקור אם הא דמיתת הבעל דמתיר תיכף למיתתו ובמקום יבם אסורה, אם איסור זה נלקח מכח הבעל המת שבמקום יבם אין מיתתו מתרת אם לא באופנים שכתבה התורה או דילמא דמיתת הבעל מתיר תיכף אפילו במקום יבם כמו בשיש לו בנים אלא שאיסור זה הוא איסור אחר ואיסור חדש מה שהטילה התורה ע"י היבם ובמק"א כתבתי עוד בחקירה זו, שהוא באמת גמ' ערוכה בגיטין פ"ג ע"ב ולא והרי יבמה דבעל אוסר ויבם מתיר התם יבם הוא דקאסר ליה דאי מבעל הא שרייה וקיימי' וכו' עיש"ה וכן הוא בקדושין י"ד ע"א דפריך אלא מה לא"א שכן אוסרה מתירה (פרש"י שהרי בעלה הוא האוסרה לפיכך הוא מתירה במיתתו אבל יבמה בקדושי דבעל קאסרי לה, האיך תהא מיתת היבם מתירתה) אמר רב אשי הא נמי אוסרה מתירה יבם אוסרה יבם שרי לה פרש"י הא נמי כשמת יבם נמצא אוסרה מתירה דאי לאו יבם מכי מיית הבעל אישתריא לה עכ"ל) וצע"ק שלא הוזכר שם הגמרא דגיטין פ"ג ע"ב הנ"ל וא"כ איכא לפרש הכא ג"כ האי משא ומתן וויכוח שהיה בין ר"י לאביי תלמידו אלא שלא יפורש לפי המסקנות דשם דאביי פריך ליה לרב יוסף אלא מעתה חליצה נמי לא תבעי וכמו שפרש"י שהעתקתי לעיל והכונה כיון דמיתת הבעל מתיר לגמרי אפילו במקום יבם ורק היבם הוא דקאוסרה אכ"ע וא"כ הכא שהיא מפוטרת לגמרי והכתוב הוציאה מזיקתו כדכתיב לאיש אחר אבל לא ליבם מעתה און לה עם היבם כלום ושום שייכות ואיני אוסרה כלל ע"י שום זיקה עמו וחליצה נמי לא תבעי כמי כל הנשים וע"ז מחדש ליה רב יוסף אילו איתי' לבעל מי לא בעי' גט השתא נמי תבעי חליצה, פירוש דבאמת דעתו הוא דבכל מקום הוא זיקת היבם לאוסרה הוא לא מכחו אלא מכח הבעל שמיתתו אינה מתרת באופן כזה, וכיון שכן שפיר בכוחו גם עכשיו בסוטה לאוסרה ע"י היבם וכמו שלגבי הבעל צריכה גט ה"נ עכשיו נאסרה ג"כ מכח הבעל צריכה חליצה מהיבם ודו"ק. ועין קדושין י"ד ע"א דאמר הא נמי יוצאה בחליצה ופירשו התוס' כיון דחליצה במקום גט קיימא לא חשיב לה פירכא ע"ש) וכיון שדעת רב יוסף בזה הוא דנא כמסקנות הגמרות דגיטין ודקדושין הנ"ל לכן באמת הביא הגמרא אית דאמרי אמר רב יוסף וכו' דחזר בו רב יוסף מזה והודה לאביי וכנ"ל, והגמרא דקדושין הנ"ל מה דפריך מתחלה מה לא"א שכן אוסרה מתירה ואמר רב אשי וכו' בארתי במק"א כה"ג ובזה האופן דיש לחקור ג"כ היכי דנפלה קמי יבם דמותר ליבמה ופקע מכאן איסור א"א עיין ריש יבמות אימתי הופקע איסור זה אם תיכף בשעת מיתתו שנזקקת ליבום, או רק שהיבום מתיר אבל מקודם עדיין האיסור הוא בכח, ובסברות אלו נאחוז להסביר הס"ד דסתמא דגמרא עם תירוצו של ר"א. דהמקשן פריך מה לא"א שכן אוסרה מתירה אבל ביבום לא שייך לומר כן שהרי באמת לגבי עצמו נמי ההיתר הוא רק בשעה שיבמה אבל מקודם גם אצלו מרחף אסור אשת אח וכיון שמת האיך יתיר לה עוד אכ"ט, וע"כ חידש לן ר"א דלא כן הוא אלא באמת ההיתר של הפקעת איסור אשת אח הוא תוכף משעת מיתת הבעל והיבם יש בכחו לאוסרה ולהתירה אכ"ע ותליא בסברות שבגמ' גיטין פ"ג הנ"ל ודו"ק וקצרתי והשווה לזה מאי דאמרינן בכתובות פ"ב ע"ב מחזירה פשיטא מד"ת מצוה דרמה רחמנא עליה עבד והשתא תיקום עליא באיסור אשת אח קמ"ל ואימא ה"נ אמר קרא ולקחה לו לאשה וכו' ע"ש ובתוס' שם ד"ה מהו דתימא וכו' עש"ה, והוא משום דהו"א דההיתר הוא רק היבום וכיון שיבמה חזר לאיסור א"א קמ"ל וכנ"ל ודו"ק וכן לדבר שכתבתו מקודם לזה יש להסביר הגמ' דכתובות שם מגרשה בגט פשיטא מד"ת ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבמן הראשונים עליה לא תסגי לה בגט אלא בחליצה קמ"ל ע"ש ודו"ק ועיין תוס' קדושין י"ד ע"א ד"ה ותהא וכו' דעביד ק"ו מיבם ויבמה וכו' עי"ש. ויש לתלות בזה אי זיקה ככניסה ועוד, ויש להסביר בזה כמה מאמרי ירושלמי ועיין בס' נחלת יהושע סי' י"ח וי"ט ואכמ"ל

וראה לקמן ח"י ע"ב על נשואי אחיו מהו וכו' ובפרש"י שם ויש להסביר ג"כ כנ"ל ולכך בעי לה רבי ירמיה ודו"ק כי קצרתי וגם צריך להעיר דלפי ביאורי בגמ' מוכרח דעת הפוסקים דגם בסוטה וודאית חולצת ועיין בספרי בפנים ובמפרשים ויש לדחות וזהו הוא ענין אחר שסובל אריכות: אחר זמן הגיעני ספר אבן שלמה על הראב"ן מהגאון אב"ד דק"ק שאמלויא ומצאתי מש"כ בזה הענין בשם סופרים ע"ש דף רמ"ח: