מנחה חריבה תג

חטאות. דאחר השחיטה ל"מ שאלה ע"ש **(חידוש על כת"ר שלא הביט קודם כתבו בספרי בפנים וימצא שם הכל מבואר וערוך על מנחתי. ולא דייק מר בלישנא שאמר בשם התוס' דאחר השחיטה ל"מ שאלה וחייב אדם לומר בלשון רבו שכתבו שם לאחר שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן ליתא בשאלה אבל לאחר שחיטה וקודם זריקה פשיטא גם להתוס' מהני שאלה וכן הבין המ"ל שם שהבאתי בספרי וכ"פ התורת חסד שם ועיין בספר אבי הנחל דרוש י"ז להגאון ר"א מסלאנים זצ"ל מה שרצה לדמות בזה אי שחיטה מקדש אפילו בטעות יע"ש ומה שמציין כת"ר ממנחות מ"ח, כבר הביא לזה מרן הט"א בר"ה שם דף כ"ח בהשגתו על דברי התוס' דכריתות הנ"ל אכן כתב ג"כ שלא דמי כולי האי דהתם כי פריק להו מכאן ולהבא הוא דנעשה חולין וכו' אבל כי שאל עלה כיון דקיי"ל חכם וכו' ובשעת שחיטה שעשה מעשה הכנים ושחט חולין בעזרה ואין זה ממילא אלא מעשה גמור נעשה באיסור מ"מ אין סברא זו מוכרחת עכ"ל וכן הובא בתורת חסד הנ"ל שהזכרתי בפנים ועיין באבי הנחל דרוש כ"ז, הובא גם כל זה בספרי י"ח ע"ב ע"ש.)** ובגוף הדבר י"ל עפמ"ד במנחות מ"ח ע"א, דחולין ממילא קא הוויין אף דפריק גוואי ע"ש ובאגלי טל מלאכת חורש, ועי"ל עפמ"ש הריטב"א בחולין [הו"ד בשע"ת או"ח סי' קנ"ח] דמי שנטל ידיו ובירך ונמלך לאכול לה' ברכה לבטלה וע"ש (ועי' ברכת משה קוה"ת סי' מ' אות א' ובאר משה סי' מ"ח מ"ש בזה) ועי' טו"ז סי' תקס"ה סק"ג. אבל הת"י האמיתי הוא דבשעה שברך ל"ה לבטלה, וכן תי' האחרונים למה מהני שאלה על תרומה הלא הוי למפרע הברכה לבטלה ולה"ט ניחא ועי' בשו"ת נפש חי' יו"ד סי' צ"א ובשדי חמד מע"ד ברכות סי' א' אקכ"ח ובטו"ט מהדורא תליתא סי' קפ"ג ושו"ת מנחת משה סי' ז' וחסל"א מהד"ת או"ח סי' כ"ב וי"ע שד"ח בפאת השדה מע"ר הבית סי' נ"ו מ"ש למה מברכין עובר לעשייתן ע"ש ובס' הדרש והעיון מאמר קס"ה, והרבה הארכתי בזה בחי' ב"ה, **(גם בזה הבאתי הרבה פעמים מדברי הח"ס סי' ש"כ שהובא בפ"ת סי' של"א ס"ק ו' ע"ש וכן הג' רש"ש בחדושיו לנדרים דף נ"ט עש"ה וכן העיר על התוס' דכריתות הנ"ל משום דיעבור על חולין בעזרה ואפי' בנשחטו לחוד ? דש"ה שינצל ע"י זה מאיסורים חמורים טומאה נותר מעילה ע"ש ודבריו דחוקים:

)** וא"כ י"ל ג"כ דבשעת ששחט לא מעל א"כ ל"א דיתעורר האיסור למפרע וא"ש:

**(יש לחלק דהתם לא אמרינן דיתעורר האיסור למפרע דבשעה שבירך היה צריך ומוכרח לעשות ברכה ואין זה ברכה שא"צ וכן לענין חב"ע שם כסברת הגמ' מנחות הנ"ל. אבל לענין מעילה דבדעת גבוה תליא וכדאמרינן בב"ק כ' ע"ב דאמר רבה הקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי ופרש"י דדעת שכינה איכא הילכך כהדיוט מדעת דמי עכ"ל, וא"כ בוודאי נתעורר האיסור למפרע ואיסור גזל גבוה נעשה שפיר למפרע, וגם מעילה אפילו בשוגג איכא ועיין נדרים ל"ה ע"א שכל המוציא מעות הקדש לחולן כסבור של חולין הוא מועל ובמעלה אפילו לזמן מרובה מצרפינן כדאמרינן מעילה י"ח ע"ב כריתות שם ח"י ע"ב אמרינן כי מכפר יוכ"פ על איסורא על ממונא לא מכפר. וזה נראה נכון בסברא. ואף אם בשעת ששימש עם הסכין קסבר שזה שייך לשל הקדש מ"מ כיון שנתודע אח"כ שהיא של חילין הרי זה מעל כמו בעלמא שכסבור שהיא של חולין ונמצא שהיא של הקדש או כסבור שהוא מותר כמש"כ רש"י ב"מ נ"ז ע"ב ד"ה והלא מעל וכו' שהוציא מעות הקדש לחולין ולא הכנים תחתיהן להקדש כלום ושוגג הוא אצלו כסבור שמותר משום שכר הקדש עכ"ל ואמר שם שמעל הגזבר עש"ה. ואף שגזבר אינו מכוון להוציא מרשות הקדש וה"נ אף שאיני מכוון להוציא מרשות הקדש אלא כסבור שג"ז שייך להקדש מ"מ מעל כיון שנהנה ועיין תוס' מעילה י"ח ע"ב ד"ה ואומר וכו' וי"ל דאיצטריך מסוטה לאשמיענן דאפילו בלא שינו רשות כגון גזבר של הקדש אפ"ה אם נהנה מעל ואפי' בלא פגם כגון קטלא וטבעת דמתניתין וכו' עיי"ש ועיין היטב בתוס' קדושין נ"ה ע"א ד"ה אין מועל וכו' ובתוס' מעילה שם י"ט ע"ב ד"ה אין מועל וכו' ור"י מפרש דהתם בגזברין עסקינן דלעולם לא יצאו לחולין בשום מעילה עד שיוציאנה מרשותו וכבר קבצם המשנה למלך פ"ד ממעילה ע"ש וכיון שכן שפיר העיר הרב ותורת חסד על לשונו, ולפי מאי דאסברנא דמעילה דין גזל יש לה. ופשיטא בגזל שפיר שייך איסורא למפרע כמבואר בכמ"ק, ועיין ב"מ כ"ב ע"א ובתוס' ד"ה מר זוטרא לא אכל וכו' ע"ש ועוד

)** שם אות ד' בשם הראב"ד דדוקא באיזה פעמים היא מופקרת, עי' שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רי"ד אות כ"ב מ"ש ראי' מרש"י יבמות ס"א ע"ב דבב"פ הוו מופקרת וע"ש מ"ש בזה

שם אות כ' מ"ש על דברי החת"ם התמוהים עי' שו"ת מחזה אברהם או"ח סי' א' מ"ש בזה

שם אות כ"א מה שהראה מקום לספרו וכתב טעם שאומרים או"א כ"כ בכתר שם טוב ועי' בס' דברי יעקב לידידי הרב הגאון מהר"י שליט"א אסקאלסקי מניו יורק בדף ד' ע"א. וע"ע בס' רמתים צופים ד' מ"ד ע"ב: **(כל אלה ספרי הזמן עדיין לא זכיתי לראותם ולא שמעתי מהם כלל

)** שם אות מג' בסופו: מה שהעיר מש"ס בפ' הזהב גם אנכי העירותי בזה ועי' שה"ג מע"ר גדולים אות א' דרבי אבא. דנסתפק שם אם מותר לבנו לקרותו אבא ע"ש. ובחי' רעק"א יו"ד סי' ר"מ ושד"ח מע"ר הכף סי' ק"ד ושו"ת מנחת משה יו"ד סי' כ"ב

שם אות ס"ד בסופו מ"ש בשם המאירי דחולב הוי תולדה דגוזז וכ' דצ"ע ד"ז הנה מאז הבאתי ראי' מירושלמי ע"ז פ"א ה"ו דמ"ק ואינו חולב ואינו גוזז ומוכח כן וסרה בזה תמיהת הציון וירושלם שם