מנחה חריבה תב

לא) עוד הגיעני מכתב עם הערות מכבוד הרב הגאון המפורסם הנ"ל אבד"ק גאלין שליט"א וז"ל: ב"ה. ד' ח' אד"ש תרפ"ט גאלין שלום וברכה מאלקי המערכה כבוד ידידי וחביבי הרב הגאון הגדול, צמ"ס קופת הרוכלין גן הדסים צדיק וישר כו' כי כש"ת מוה"ר פנחס שליט"א עפשטיין רב ויושב בשבת תחכמוני בירושלם עה"ק אחדשה"ט. קבלתי מנחתו מנחת הזכרון בצירוף המכתב שש אנכי על אמרותיו הטהורות, ועברתי בחפזי על בתרי דבריו, ואת אשר הערותי על הגליון, אמרתי להודיע לכ"ת ויתן מקום גם לדברי אלה

במנחת זכרון אות א' מ"ש בשם הילקוט ירמי' כ"ה גם בפסיקתא דר"כ פיס' כו'. שם אות ב' מ"ש בשם התו"ח דאם ישאל על הקרבן א"כ עבר למפרע על מעילה בכ"ש ע"ש [א"י שם הס' הזה ואולי הוא הס' תורת חסד אין לי הס' הזה] אבל ידוע שיטת התוס' בכריתות י"ג ע"ב ד"ה ד'

כז) בספרי דף קע"א למה שהבאתי בשם תוס' הרא"ש שכ' דאפשר דהרכבת אילן מותר לקיים וכו' את"ד ע"ש והצרכתי עיון בזה דלא כהלכה בש"ע סי' רצ"ה ס"ז דאסור לקיים המורכב כלאים ע"ש. הנני להעיר להמעיין שמצאתי להרדב"ז ז"ל חלק שני בשו"ת ללשונות הרמב"ם ז"ל סי' ר' שכתב בתוך דבריו בפשיטות דהרכבת אילנות מותרין לקיימן וז"ל דפשיטא ליה ז"ל דאסור לומר לגוי לזרוע כלאי זרעים דאמירה לעכו"ם שבות וכו' ומה שלא פירש כן בהדיא משום דכיון שכתב אסור לקיימן כ"ש שאסור לומר לגוי לזרוע לו. אבל גבי כלאי אילנות וכלאי בהמה דמותר לקיימן הוצרך לכתוב דאסור לומר לגוי וכו' את"ד וא"כ דינא דהש"ע אינו ברור ונפל בפלוגתא דרבוותא פסקאי, וכן העיר להקשות כבוד אחי הרב הגאון הג' שליט"א דבאמת מדוע לא נימא לאקשויי כלאי אילנות לכלאי בהמה שהוקשו בחד קרא ומנה ילפינן לכ"ד, וכן מורה לשון הרדב"ז ז"ל שם שמחמת ההקשי הוא דפשיטא ליה לדעתו דעת תורה להתיר, לקיימו (ועיין בשו"ת פני אריה סי' מ"ג לענין אתרוג המורכב מה שמשתמש בהקשא זה) וכן העיר מר אחי על לשון הגר"א ז"ל שם ביור"ד שמציין על האי דינא דהש"ע מתניתין רפ"ח מכלאים. ובאמת שם אינו מבואר כלל ואדרבה י"ל מדלא חשיב לה איכא לדמוי נמי לכלאי בהמה שמותרין לגדל ולקיים ועיין ח"ס סי' רפ"ח, ועיין בס' ביכורי שלמה חאור"ח שמאריך הרבה בענין אתרוג המורכב וכללות ופרטות נאמרו בסיני זה (עד שמה כל שהדפסו איזה רבנים זה לא כבר הערות בענין זה כבר נדפסו שם שמזכיר ג"כ בקצרה דעת הפוסקים שהובא בברכ"י ליור"ד שם שס"ל שמותר לקיימן אך מש"כ בשם הח"ס כמדומה שאינו כן ואין לי פנאי כעת לעיין ברצינות בזה – ובשו"ת חוט המשולש סי' כ"ד מהגאון מהר"ח מוואלזין זצ"ל פסק ע"ד השאלה אם מותר לקיים בשדהו אילנות שניכר בהן הרכבה ואין ידוע אם נרכבו במינם או שלא במינם אם מחוייב לעקר האילנות משום ספק הרכבת האילן ע"ש שמסיק שהלכה כרבנן דר"ע דמקיים כלאים אסור רק מדרבנן וכן י"ל שזה דעת הרמב"ם והש"ע סי' רצ"ז סעיף ב' שכ' דלקיים אסור ואינו לוקה וכוונתו ודאו דאיני אסיר מדאורייתא דמה לו להשו"ע לכתוב דיני מלקות זכינו לדין דקיי"ל דקיום כלאים אינו אלא מדרבנן וא"כ ספיקי מותר ע"ש, ולפ"ז בעצם הדין דהרכבת אילנות דאסורין שפשיטא ליה להגאון הנ"ל נמי כפסק הש"ע, שיש לשדות בי' נרגא דכיון שאין זה אלא איסור דרבנן לפי דעתו י"ל הלכה בד"ס לקולא ומזה יש צד זכות על פרדסנו אחינו בנ"י ששמעתי שרובן הם מקיימים הרכבת אילנות וכה"ג כתב בשו"ת כנסת יחזקאל סי' צ"ט שמציינו גם בפ"ת שם ונפ"מ לענין פסול עדות אם מקיים כלאים ע"ש ועמד גם בלשון הש"ע סי' רצ"ז הנ"ל עש"ה וקצרתי

כח) במה שכתבתי כ"פ דהיכי דכתב נה כתובה י"ל דהוי מה"ת מצאתי כעת בתומים סי' צ"ז ס"ק כ"א שהרגיש בזה כבר וכ' בזה"ל ובהם יובנו דברי רבינו ב"י דהק' הא כותב בכתובה מזונייכי הרי נשתעבד לה בשטר ושעד"א ולכאורה אין מובן לדבריו בכל דוכתא דאמרינן כתובה דרבנן אפילו בכתב לה נימא דכיון דכתב לה הוי מה"ת כמו שאר שטר התחייבות ולמה אמרו כתיבה דרבנן אלא צריך לומר דמה בכך דכותב לא מלבו כותב רק מתקנה דרבנן א"כ אין כתבתו עושה יותר שעבוד מגוף תקנתא דרבנן וכו' ע"ש. ועיין תוס' סוטה כ"ז ע"א ד"ה איש וכו' ודו"ק

כט) מש"כ בענין אם ע"א נאמן לומר שלא נטמאה, מצאתי בהפלאה לכתובות י"ג שכ' לתרץ קושית הפנ"י שמעורר משבויה ואמר דהתם בסוטה ג"כ נאמן ע"א לומר שלא נטמאה עי"ש וכבר הבאתי בפנים דברי הש"ש והנוב"י בזה ועיין ביד המלך הל' אשות

ל) במה שכתבתי בספרי לענין סומא בנ"כ להעיר להשוות לזה דין דסומא חייב במצות מצאתי כעת להרדב"ז ז"ל חלק שני סי' שני אלפים קי"ז שכ' וז"ל ואין לחלק בין מומין שבידיו לסומא בשתי עיניו דהא סומא חייב בכל המצות ומפני המום פסלינן ליה לברכת כהנים וכו' עש"ה וכדברי הט"א אבל בעיקר ההערה מצאתי כדברי בעז"ה שד"ז תלוי אי סומא חייב במ"ע. –