מנחה חריבה תא

מדברי רבותינו ובחדושין דאורייתא והנני נותן לו תודתי על ספרו היקר וראיתי בספרו בענין שמשון שכתב דסומא פטור מהעשה דונקדשתי בתוך בני ישראל ולי נראה **(אמר המחבר בזה הלא פליגי רבוותא קמאי ובתראי כמו שהארכתי בזה שם ובסוף ספרי להדרן על מס' סוטה.)** דכל העשיין שענינים מניעת מעשה הסומא חייב בהם כמו שהוא חייב בכל לא תעשה ואינו פטור רק מאותם שהם בצווי לקיים ולעשות מעשה כמו ציצית ותפלין ומזוזה ולולב וסוכה, והרי הוא מחויב בעשה דשבתון ביום טוב ואינו מותר לו לשרוף קדשים ביום טוב ולא לכסות דם ביום טוב בדבר שהוא משום מלאכה ואפי' בשליחות, וכן הוא מחויב בשביתת בהמתו, וכן ראיתי בספרו בדבר להוציא כהן אחד בברכת כהנים את יתר הכהנים. והנה פשוטן של דברי הגמרא דמי שקורא לאלפין עיינין כמו חיפני ובישני לא ישא כפיו והרי יוכל להוציאו כהן אחר ולמה הוא פטור מנשיאות כפים נראה דלא יוכל להוציא **(ראיה זו הבאתי בעצמי בעז"ה שם בדפי הספר דף קס"ג ע"א ד"ה במה וע"ש מה שפלפלתי בזה על סברת הט"א.)** ואני אומר כי לא היה מעולם מנהג באיטליא להוציא כהן אחד את יתר הכהנים ורק מחמת כי קרוב לדורינו הכהנים דשם לא ידעו לקרוא עברית בחרו הרבני' הרע במיעוטו וצוו שישאו כפיהם וכהן אחד יוציא אותם כדי שלא ישכחו יחוס כהונתם ולא ישאו גרושה והגאון ר' בצלאל זצ"ל לתמו כסבור שהוא מנהג קדום שם, והרי לא הזכירו המנהג הזה הגאונים שהיו באיטליא כמו הגאון חיד"א זצ"ל וכן נדפס זה מקרוב ספר מהגאון ר' מנחם נאווארי וכן בספר נהר שלום שהיה מחכמי איטליא בטח לא נזכר זה המנהג, ויתברך כבוד גאונו בכל טוב וברכה סלה: מוקירו שמחה זעליג מו"ץ פה בריסק ב' י"ד תמוז התרפ"ח

**(כב) ונשמט מדלעיל בהגהת לבנת המנחה אות ט"ז ששוב נזכרתי שכבר עמד על הירושלמי הזה מרן בנו"ב מהד"ת חאהע"ז סי' כ"ג ד"ה ומעתה זהו פירש הירושלמי וכו' עכשיו דכתיב ויבמה מרבינן אפילו לא הכנים רק העטרה וכו' רק מצד אחד היינו צד מטה ג"כ קונה וכו' וזה שאמר ויבמה אפילו מן הצד דהיינו וכו' רק מן הצד דהיינו צד אחד את"ד עי"ש, ובירושלמי שעם הרידב"ז ז"ל ראיתי שקדמני לפרש במה שכתבתי אני, להעיר שיש לפרש בכה"ג ששימשו בדרך עקש עיי"ש

כג) גם בזה שכתבתי לעיל בהגהה אות י"ט עי"ש, יש לי להוסיף עיין בגיטין דף ל"ו ע"א דפריך בגמ' מפני תיקון העולם דאורייתא הוא דכתיב וכתוב בספר וחתום אמר רבה ל"צ אלא לר"א דאמר עדי מסורה כרתי וכו' ופרש"י ז"ל והא קרא עצה טובה קמ"ל ע"כ וצע"ק לפ"ז מאי דפריך, כ"כ מתחלה בפשיטות דאורייתא הוא וכן בפרש"י לקמן שם פ"ו ע"ב ד"ה הלכה כר"א בגיטין וכו' אבל לא בשטרות דכתיב בהן וכתוב בספר וחתם וכו' אפי' בשטרות דהתם עצה טובה קמ"ל מפני תיקון העולם עי"ש, וא"כ יל"ע ממקומות הנ"ל שציינתי לעיל, וי"ל דתליא בפלוגתא דהני תנאי ר"מ ור"א דלר"מ האי קרא דינא קמ"ל ולר"א עצה טובה קמ"ל ויש להאריך עוד בזה ובכתובות שם וק' מפני שמצאתי שכבר עמדו ע"ז ממה שרציתי לכתוב במהר"מ שיף ובה"ג מצפה איתן בשם הרשב"א ועיין חשק שלמה שם עיי"ש

כד) וכן במה שכתבתי בהגה' אות י"א בשם הב"ש שהרהור פנוי' מדאורייתא אסור ע"ש מקורו הוא ג"כ בדברי רבינו יונה שבאגרת התשובה ונקרא אורחות חיים שסידרו רבינו הרא"ש ז"ל כידוע ע"ש ליום השני – וכן במה שכתבתי בענין לימוד תורה לנשים וציינתי לשו"ת מהרי"ל סי' קצ"ט נזדמן לי כעת לראות בספר שלמי נדרים על מס' נדרים ושם בדף נ"ז יעיר מעצמו בהיות דכ"ע סברי דתורה שבע"פ אסור ללמד לאשה ובסנהדרין דף צ"ד דבימי חזקיה וכו' איש ואשה וכו' ומברוריא דביתהו דר"מ וכו' עיין בפסחים ס"ב וכו'. ואפשר שמעצמה היתה למודה וכו' ע"ש וכ"ז מבואר במהרי"ל הנ"ל ומסביר בזה ביותר דהא קאמר נמי תינוק ותינוקת וכי ס"ד שלמדו כל זה אלא ע"פ קבלת אביהם שהיו בקיאין וגדולים בתורה וכו' אמנם נר"ל שמעצמם עשו שהרי ברוריה הוכיח סופה על תחילתה שלא סמכה על ד"ת שאמרו נשים דעתן קלות וראש לחכמים אמר אני ארבה ולא אסור וכו' והכי נמי סמכה על צדקתה שלא תעבור על הלמוד ואפי' לדברי מר נמי אין מיושב שהרי מה להם דבר המים פרק תמיד נשחט (כוונתו לגמ' פסחים ס"ב ע"ב שלמדה דברי הימים וט"ס יש בכאן (דבר המים) וצ"ל „דברי הימים“) רק התורה שיש בהם המצות היה להם ללמוד אלא לא מטעם זה עשתה אלא כדפרישית שמרצון נפשה עשתה, עכ"ל – מה שציינתי באות י"ז לספר אש דת עיינתי אח"כ בחדושי רעק"א שם סי' רמ"ה וראיתי שכבר קדמני בזה ע"ש

כה) הקושיא שהבאתי בספרי דף ס"ו ע"א בשם המנחת חינוך מ"ע קכ"ו מצאתי שכבר קדמו בזה הגאון בדורו בעל מעין החכמה דף מ"ו ע"ב אות ע"א וז"ל ולפי הטעם שכתב הרמב"ם בשורש ח' שלא נחשוב לאו דלא יבדיל בעולת עוף לאזהרה כי אם לשלילה וכו' א"כ גם בשני לאוין האלו יש לפקפק דמשום שכל המנחות טעונות שמן או לבונה והיה עולה בדעת שגם מנחת חוטא כן ואמר שאינה צריכה ואינה אלא שלילה ולא אזהרה. אך אין לנו אלא מה שאמרו חכמים וחייב על השמן וכו' ואין ספק שקבלה היתה בידם כן עכ"ל

כו) מה שכתבתי בספרי דף ק"ג ע"ב לפרש בהא דפסחים דף ס"ו הא דא"ל ר"ל עקיבא עקרת מה שכתוב)**