מנחה חריבה ת

תטע לך אשרה. עי' מ"ש בשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' ע"ח וע"ט לענין אילנות בחצר ביהכ"נ מטעם לא תטע. ומ"ש שם בענין ספסלים בביהכ"נ. ושו"ת מהרש"ם ח"א סו' קכ"ז. ועי' מ"ש ע"ז בשו"ת מחזה אברהם חאו"ח סי' כ"ט (א"ה עיין בשו"ת משיב דבר מזה ובמק"א כתבתי מזה)

שם הביא דברי שו"ת באר יצחק אם אמרינן מתוך בבנין. הנה בענין זה האריכו האחרונים הרבה עי' חת"ס או"ח ססי' ק"נ. ומהר"ם שי"ק חאו"ח סי' רפ"ב ונטע שורק או"ח סי' נ"ה. וחסל"א תאומים או"ח סי' ס' ואבני נזר או"ח סי' תי"ב תירץ דל"ש מתוך במכה בפטיש דל"ש באוכלים ובס' חבלים בנעימים ח"ב סי' כ"ו הביא כן בשם שו"ת בית יצחק. והוא העיר שם דמירושלמי שבת פ"ז ה"ב מוכח להיפוך ע"ש ובמהרש"ם ח"א סי' קס"ד. וע"ע כלי חמדה פ' וילך א' אות א' בשם החת"ם בחי' לשבת. ועי' נפש חי' או"ח סי' ל"ט בדין מכב"פ באוכלין. ועי' ביאור הלכה במשנה ברורה סי' שי"ח ס"ד ובנשמת אדם כלל כ' סי' ה'. ובס' בית אהרן בפתח השער י"ב ע"ב סד"ה נחזור. וחבלים בנעימים ח"א ד' ע"ג ע"ג. מ"ש בזה (א"ה עיין עוד בס' שביתת השבת בענין הזה

) מ"ש שם לענין ציץ ובגד"כ וטבעות אם נקראים מלבושים. ועי' נא בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קמ"ח אם תפילין נקראים מלבוש והביא שם מהתק"ז כ"א דא שמלתו לעורו משכא דתפילין ע"ש

בדף מ"ג ע"א. וחצוצרות התרועה אלו השופרות ובמהרש"א שהק' דהא חצוצרות הוי. ועי' בתרגום יונתן שם עה"פ. וחצוצרות יבבא בידו למכנש ולמיטל משריתא. ופי' בזה האבני נזר או"ח סי' תכ"ה של"ה אז לזכרון. רק להקהיל. או למסע ע"ש ולפ"ז שפיר ניחא שופרות ולשין יבבא נופל בשופרות. וכש"ס ר"ה יבבות ותיבב אם סיסרא ע"ש בדף ל"ד, ועי' הגהות רש"ש כאן בסוטה. ובס' תורת הקנאות וס' כרם נטע הוא ס' נכבד על מס' סוטה ובסופו קונטרס מחול הכרם. וכנראה של"ה ביד כת"ה שלא ראיתי שהביא דבריו)

הביא כ"ת שם. ושמח את אשתו. והק' שאסור בתשהמ"ט בעת שאין ארון. וע"י בטל הטורים שם מנין ושמח חייב בתשה"מ שהן כל ימות השנה חוץ מיוהכ"פ ע"ש והוא פלא שיש ימי נדה שאסור ועוד שאר זמנים. ועי' בקונטרם אהל מועד שנה ב' חוברת א' ב' סי' ע"ד מ"ש בזה יז)

מ"ד ע"א בתחלה יבנה בית וכו' והביא ד' הרמב"ם הל' דעות פ"ה הל' א' דרך בעלי דעה וכו' אבל הטפשין מתחילין לישא אשה וכו' ע"ש. וכ"כ האבן עזרא יתרו י"ט א' וז"ל שם כי אנשי השכל יקנו בית וכו' ע"ש. ואולי הנכון כמ"ש כת"ה יט)

מ"ד ע"ב. אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה: מ"ש מזה על התנוך מ"ע תר"ג דאין נשים בחיוב זה. עי' באגודת אזוב בח"א ד' צ"ה בטהרת אזוב שם סק"ב. ובאבני נזר או"ח סי' תק"ט. ובשדי חמד פורים סי' ט"ז בשם הגאון מהר"ן אדלער זצלה"ה שאפי' משרתת שלו הצריכו לשמוע פ' זכר וע"ש מ"ש בזה

דף מ"ח ע"א עד מתו אתם מאכילין נבילות וכו' אלא טריפות ע"ש הנה בירושלמי מעשר שני ספ"ה איתא רק „טרפות“ ובירושלמי סוטה א' נבילות. ובגליון הש"ס מעשר שני שם להגי' טריפות ע"ש. ועי' שו"ת אבני נזר יו"ד סי' כ"א. וטו"ט מה"ת סי' ב' מ"ש בזה

ולענין מה שחקר אי סומא פטור דוקא ממ"ע או גם מל"ת. עי' נוב"ת או"ח סי' קי"ב בד"ה וראיתי ובשד"ח מע"ר הס' כלל ס"ו הביא בזה כל המדברים לא הניח דבר גדול וקטן. ובזכרוני אשר בשו"ת שם ארי' יו"ד סי' א' האריך בזה לבאר דברי יצחק עם עשו צא השדה וצודה לי ציד וכו' ע"ש ועתה אין בידי כי נאבד ממני מעת המלחמה הנוראה

אר"י לא תיתני ענוה דאיכא אנא וכו' עי' באה"ט או"ח סי' תצ"ד מה שהק' מזה בפסחים ס"ח ע"ב אר"י אי לאו האי יומא דקא גרים וכו' ועי' בס' שמועות טובות ד' נ"ח. ונראה דהלוחות הראשונות נשתברו. מתוך עה"ר בקולי קולות. וידוע מאמרם הזהרו בזקן ששכח תלמידו מחמת חליו שהרי שברי לוחות מונחים בארון עי' ברכות ח' ע"ב וב"ב י"ד ע"ב דרשת ר' יוסף ע"ז ששברי לוחות מונחים בארון. וזה שאמר ר"י אי לאו האי יומא דקא גרים. שהו' קולות וברקים. ולזה שלט עה"ר ונשתברו: וממילא גם בזקן הוזהרו. אז כמה יוסף איכא בשוקא. ואז הי' מבזין אותו. ואך דהי' ענותן. אבל לא רצה להיות דומה לאנשי בראי וזש"א להם. והארכתי עוד הרבה בזה ואכמ"ל. ידידו מרחוק בלתי מכירו מוקירו ומכבדו כערכו הרם דורש שלומו וטובתו חנוך העניך בהרב ר' דוד הכ"מ רב ואבד"ק הנ"ל הע"י

ואחרון חביב אגרת שמחה מה"ה הרב הגאון המפור' הדמו"ץ בק"ק בריסק רבי שמחה זעליג שליט"א

ברכה מרובה לכבוד הרב הגאון המובהק חריף ובקי מאד נעלה וכו' מו"ה פינחס נ"י עפשטיין

קבלתי את ספרו היקר על מס' סוטה בשם מנחה חרבה והוא באמת מנחה שמנה בדברי תורה **(הגהת לבנת המנחה מאת המחבר שליט"א

יח) אין אני רואה שום תמיה דכוונתו שיש עליו חוב ביום המותר לפי ההזדמנות משא"כ יוכ"פ, וגם ע"ד פלפול י"ל לפי מאי דאמרינן פסחים ע"ב אשתו נדה בעל פטיר משום שיש עליו חיוב ע"ש וא"כ נפ"מ רבתי לזה אבל ביוכ"פ שאין עליו חיוב כלל. ועוד יש לומר עפ"י סוגיא דשם באשתו מעברת דאיכא שמחת עונה ומ"מ מסולקת דמים

יט) זה לא כבר פרשתי ודייקתי גם הפסוק בירמיהו כ"ט בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פרין – ואח"כ – קחו נשים והולידו בנים ובנות וכו'. אך עיין בב"ת נ"ט ע"א דאלת"ה וכו' אלא עצה טובה קמ"ל ע"ש. ועיין כתובות נ"ב ע"ב הא נמי דאורייתא הוא דכתיב קחו נשים וכו' עיי"ש וצע"ק.)**