מנחה חריבה מ

משום דידה נפש קרינן בה יע"ש ועיין בתוס' שם ד"ה הקומץ וכו' מתכפר עושה תמורה והכא היא מתכפרת במנחה זו יע"ש בתירוצם וצע"ק הסבר ישוב דבריהם שם עם תוס' ד"ה כל הנ"ל. דמשם נתבאר כיון דעיקר כפרה דידה הוא לא מקרי שותפות עיי"ש ועיין בקרן אורה שם. וצ"ל דלענין כפרה נקראת היא הבעלים אבל לענין עצם המנחה ודיני' הוי שניהם שותפים. וכן כתב הרמב"ם הל' סוטה בפ"ד הלכה ט"ו. ואיני מדוקדק דברי האבני מילואים בסימן י"א ס"א דלכך לא מקרי בידו לענין דיחוי „משום כיון דעיקר המנחת סוטה של האשה היא והאשה היא הבעלים וכמש"כ רש"י סוטה דף י"ט ע"ש (כוונתו למש"כ שם רש"י ד"ה וכהן מניח ידו וכו' ובעלים דמנחת סוטה היא האשה ע"כ. ופלא שלא הזכיר מדברי הגמ' והתוס' בשם הירושלמי שבדף כ"ג הנ"ל) ואע"ג דמשל בעל באה מנחת סוטה אבל המנחת סוטה קרבן אשה היא והבעל הוא המביא משלו וכיון דקרבן אשה היא נראה דהוי דיחוי מכי אמר איני רוצה להשקותה ואע"ג דבידו לחזור ולהשקותה כיון דקרבן דידה היא והאשה אין בידה שיחזור הבעל וחשוב לאו בידה והו"ל דיחוי ומש"ה מנחתה נשרפת" דמשם מתבאר דשל שניהם היא ובידו הוא הדיחוי ולכך אין מנחתה נאכלת מפני שיש לו חלק בה (ויתבאר עוד על דברי אב"מ לקמן אי"ה.) ומעתה יש לחקור מי הם הבעלים לשאול על ההפרשה דאף שהבעל הביא משלו מנחתו עליה. מ"מ הקדישו לשמה והיא מתכפרת בי. ובעלמא נמי בהפריש קרבן על חבירו וקיי"ל דגם מתכפר עושה תמורה ח"מ על השאלה יש לחקור דאיני יכול דהרי הוא לא הקדיש ואין בידו לשאול. והבעלים אינם יכולים לישאול כיון שכבר הפרישו לחבירו ונתנו לו (ואולי ג"כ דמי לאתי ליד כהן ומה לי כהן ומה לי רשות אחר וצ"ע). וא"כ הכא גבי סוטה י"ל דאין אחד מהן יכול לישאול דהוא שהפריש המנחה הרי כבר מסרה ליד האשה ויש לה חלק בה. והיא בוודאי לא תוכל לישאול כיון שהיא לא הפרישה ואף שנתפוס שהיא עתה הבעלים על המנחה וכמו שתפס האב"מ הנ"ל מדעת רש"י סוטה י"ט ע"א לענין תנופה. אלא דיש לומר דשניהם ביחד יכולים לישאול על קרבנם וכמו בשותפים דעלמא וצ"ע. ודוגמא לזה מצאתי להאחרונים ז"ל שחקרו בשליח שהפריש תרומה אם יכול לישאול או הוא או הבעלים הם יכולים לישאול על הפרשת השליח עיין בח"ס חיור"ד סי' ש"כ דדעתו דשניהם יכולים לישאול עי"ש באר היטב. והובא גם בפ"ת יור"ד הל' תרומות ובשם המשנת חכמים יע"ש. ועיין באריכות ובהבנה יתירה בדברי העונג יו"ט סי' קי"ג. ודבר זה מוכרח לכאורה דהיא אינה יכולה לישאל בפ"ע דאל"כ הלא תמיד סוטה שזינתה תפיר את עצת התורה וסגולת המים ע"י שתלך ותשאלה על המנחה ונעשית חולין למפרע וליכא שוב מזכרת עון לבדיקת המים. ואף אם נימא דצריכה לפרט את הקדישה ובלא"ה אינם יכולים להתיר אף שספק גדול הוא לי) מ"מ במתכוון תעשה עם הפרחי כהונה שתשאלה טל הקדשה. ועיין בשמעתתא דגיטין (ל"ה ע"ב). א"ו יותר טוב לנו לחדש לומר דלא תוכל לישאל על הקדש המנחה וצריך תלמוד בזה

שום ראיתי בספר באר יצחק למרן הרב דקאוונא זצ"ל בסי' כ"ח מחיור"ד שגם שם מדבר מהאי דינא בשליח שהפריש תרומה מי הוא שמצי לשאול אם שניהם אינם יכולים לשאול או הבעלים. או השליח יע"ש בראיות נכונות ושניהם (העיו"ט והבא"י) נתכוונו לכמה ראיות. וראיתי שם בבא"י שהביא עוד ראיה מגיטין נ"ד ע"ב דמוכיח דנאמן לומר נטמאו טהרותיך. מהא דמהימן כ"ג לפגל ביוכ"פ עיי"ש וקשה הא הפר הוא משל כה"ג. א"כ י"ל דלכן מהימן לומר דנתפגל משום דבידו לשאול אצל חכם ואף אחר שנשאר ונזרק כדעת הבה"ז והט"א ואף דקיי"ל דצריך לפרט הנדר. עכ"ז הא מה"ת אין צריך לפרט וכו' ע"כ כתב ליישב דאמרינן ביומא דפר כה"ג אפקורי אפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים דאל"כ האיך מתכפרים וכיון דחזינן דאפקרי' רחמנא לממונו של כה"ג לאחיו לכן לא מצי שאיל על הקדישו להפר דהא נקנה להציבור ולא מצי שאיל על הקדש של אחר. א"כ ממילא מוכח מזה דשליח לא מצי לשאול על מה שהקדיש בשליחות משלחו דאל"כ קשה כיון דהכה"ג הקדיש להפר דאף דהפר נקנה לאחיו הכהנים עכ"ז הא הכה"ג הוא המקדש להפר ולא אחיו הכהנים והתורה הפקירה לאותו הפר שהקדישהו לאחיו הכהנים והקדש הכה"ג אינו אלא מדין שליחות. א"כ אי נימא דגם שליח מצי שאיל על נדרו אף שאינו בע"ד וכנ"ל א"כ אף הכה"ג יכול להתחרט וכו' את"ד וממש ככל הדברים שכתבתי הכא גבי סוטה. ופלא עליו ששוב הזכיר דברי התוס' סוטה לענין אי מהני שאלה לאחר דמטא לרשות הקדש. ולא הרגיש במש"כ. וברוך שכיונתי בעיקר הדברים. אך ראיתו אינה נכונה. דמה ני אם הוא שליח מכ"מ הרי הוא כבר הקנה הפר לאחיו הכהנים וא"כ שוב הוי אינו שלי לשאול עליו. וז"פ