מנחה חריבה לט

הנ"ל, וסותר שם מה שיש לומר ולחלק בין קדבה"ב ובין קדשי מזבח עיי"ש באריכות ודלא כהעמק"י הנ"ל והביא דברי הריטב"א בחדושיו ליבמות בר"פ האשה גבי מאי דאמרינן התם האי הקדש הי"ד אי קדה"ג כיון דבידו לאיתשוליה וז"ל דקיי"ל דנשאלין על ההקדש כמו על נדרים דעלמא דקיי"ל כב"ה דאמרי יש שאלה בהקדש ודוקא פד שלא בא ליד גובר עכ"ל. וכן הביא מערכין ותמורה שהזכיר העמק"י. ושוב הביא דברי התוס' כריתות הנ"ל וזה הוי היפך מה שהעלינו מתוך דברי התוס' והרשב"א והריטב"א ונראה בוודאי בהקדש שהוא בדרך נדבה דאינו חייב באחריותו בין קדמ"ז ובין קבה"ב כל שמסרו ליד גזבר שוב ליתיה בשאלה ומה שהוצרכו התוס' לומר משום שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן. משום קדשים שחייב באחריותם הוא דשם מהני שאלה אף לאחר שבא ליד כהן כיון דעדיין ברשותו לענין גנו"א יע"ש ודבריו מתאימים עם דבריו הראשונים שהבאתי תחילה ומסיים דבהכי ניחא נמי מש"כ התוס' פ"ק דסוטה שכתבו ועוד אמאי נשרפת כיון דקיי"ל כב"ה דיש שאלה בהקדש למה אינו נשאל עלי' ותצא לחולין. והדבר קשה הא כבר מסרה ליד כהן ונתקדשה בכלי שרת בקדוה"ג וא"כ איך אפשר בשאלה ואולם לפי האמור י"ל דכיון דמנחת סוטה דבר שבחובה היא דכיון דקינא לה הבעל ונסתרה מחויב הבעל להביא מנחתה דבעל שמחל על קנויי' אחר שנסתרה אין קנוי' מחול כמש"פ הר"מ הל' סוטה וא"כ עכ"פ מחויב להביא מנחתה וא"א לפטור עצמו ואם נאבדה או נפסלה אחר שהביא מנחתה חייב באחריותה להביא אחרת וכל שהוא דבר הגול"מ איתה בשאלה כאמור עכ"ל. והנה דבר זה איני ברור כל כך שמחויב הבטל להביא המנחה ולהשקותה. והראיה שהביא מהא דבעל אינו יכול למחול על קינויו. במח"כ אינו כלום דשם היינו לסלק האיסור מעליו. אבל בוודאי להביא המנחה ולהשקותה אינו מחויב ומשנה שלימה שנינו אם אמר הבעל איני רוצה להשקותה מנחתה נשרפת (ועל כל המשנה קאי קושית התוס' דהרי יכול לישאל על המנחה ומדוע (נשרפת) והתוס' יבמות צ"ה מביאים ראיה מזה דאינו יכול לחזור ולהשקותה דא"כ מדוע מנחתה נשרפת יע"ש וכבר הבאתי דין זה בחדושי בשם המשל"מ. ומצאתי במנ"ח מצוה שס"ה שכבר הרגיש כזה על החינוך שכתב בתחילת המצוה שכתב מצוה להביא האשה הסוטה אל הכהן שיעשה לה וכן בסוף המצוה כתב ועובר על זה שקנא לאשתו ונסתרה ולא הביאה אל הכהן וכו' בטל עשה זו מבואר מדבריו דהוא מ"פ על הבעל להשקות אותה וא"כ כופין אותו כבכל מ"ע ודבריו צ"פ מגמרא ותוס' יבמות הנ"ל וגם דרכי למשוך תמיד אחר דעת הר"מ ובר"מ בפתיחה להלכות סוטה כתב לעשות לסוטה כתורת הקנאות הסדורה בתורה היינו דכל דיני המצוה הוא מ"ע כמו מ"פ של טוען ונטען ודיני טומאות להר"מ ואין מצוה כלל על הבעל להביא רק אם מביא לעשות לה כפי הדינים המבוארים בתורה וצ"ע על הרהמ"ח מהיכן יצא לו זה דהוא מצוה על הבעל עכ"ל. והנה אף שעל החינוך י"ל שלא יסתור הגמרא ערוכה דיבמות הנ"ל דזהו דין מחודש דאם אמר איני רוצה בטל מ"ע זה ושוב אין מצוה עליו. אבל בתחילה י"ל דמצוה על הבעל לעשות ולהשקותה. אכן דברי המהרי"ט הנ"ל מופרכין מגמרא הנ"ל ובפרט מה שהביא מהא דאין יכול למחול על קינויו. כאשר כתבתי לעיל. וע"כ נראה דביסוד דברי הנו"ב הנ"ל דלהכי לא מהני שאלה באתי ליד גזבר משום דמפסדי להם ממון והם אינם מחויבים להאמינו כנ"ל י"ל זהו דוקא בקדשים שאינו חייב באחריותם אבל בקדשים שחייב באחריותן וא"כ אינו גורם כלל להם הפסד דהלא יצטרך להביא אחר וא"כ שפיר יכול לישאול ודו"ק. אמנם זהו דוקא אם שאלתו הוא דוקא על קרבן זה שהקדיש או חפץ זה שהקדיש ואינו מתחרט על עיקר הנדר בזה שפיר י"ל דיכול לישאול ואינו מוציא מהן ממון כלל. אבל בגוונא דמתחרט על עיקר הנדר וממילא או בטל גם אחריותו. וכאשר כן מתבאר נמי מדברי המהרי"ט אלגאזי שבשמעתתא דעיסת ארנונא במה שמתרץ על הירושלמי פסחים הנ"ל שהבאתי. וא"כ אז באתי ליד גזבר לא מהני שאלה לבטל כל עיקר חיובו ושפיר גורם להם הפסד ממון. (גם יש להעיר אף בקדשים שחייב באחריותן. הוי להו הפסד. דשמא יביא כשיהי' משמע ביה אב אחר. וכן בתרומה שיצטרך לתרום פ"א) והנה יש לי עוד כמה הפרות אך אין כאן המקום לפורסם וכבר נתארכו הדברים

עוד זאת אדרוש בכוונת התוס' שהקשו למה אינו נשאל עליה. הנה למי משניהם הבעל והאשה יש הכח לשאול על הקדש. דכפי המתבאר לקמן כ"ג ע"א דנשואת לכהונה מנחתיהן נשרפות אחת מנחה סוטה וכו' ובתוס' שם בשם הירושלמי מנחתה מלמד שהיא קדשה לשמה כשם שהיא קדשה לשמה כך היא קדשה לשמו וכו' וא"ת מאחר שיש לו חלק בה א"כ הויא לה מנחת שותפות וכו' וי"ל כיון דעיקר כפרה