מנחה חריבה שצו

מבואר כנ"ל ואף לענין פסלות הבהמה לגבי מזבח, ובוודאי שאב זה ממקור מים חיים, ונעלם הוא מעינינו, ואף שיש לדחוק ולפרש דקאי על עצם הדין שעכו"ם פוסל מ"מ פשטות הלשון משמע דקאי גם על השיעור, וראה במחלוקת האחרו' בבהמה שנרבעת לעכו"ם בזה"ז אם מותרת באכילה עיין ט"ז יור"ד סי' קנ"ג ובה"ט ופ"ת שם בשם הב"ח סי' קי"א וח"צ סי' פ"ד (ט"ס שם ע"ד) ושם בח"צ כתב דאף נכרי הבא על הבהמה נהרגת דוקא בכ"ג עיי"ש מכמה טעמים וכתב עוד ועוד דע"כ לא תליא הריגת הבהמה בהריגת הרובעה שהרי בן ט' שנים הרובעה פטור והיא נסקלת (כוונתו פחות יום א') וכן הרובע לקטנה בת ג' שנים וי"א נסקל אף שהקטנה פטורה ועיי"ש עוד ומשמע מדבריו ג"כ דליכא חילוק בעכו"ם בשיעור השנים ודוקא ב"ט בעינן ואכמ"ל

עב) ראיתי בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא ו' ח"ר סי' י"ז) שכתב נסתפקתי בסוטה שקינא לה ונסתרה, אבל הוא היה מקנא לשתי נשיו מאיש אחד ואח"כ נסתרה אחת מהם ולא נודע איזה מהנשים זו או זו אם יכול להשקות שתי נשיו מפני הספק ומקור הספק עפימש"כ הרמב"ם דמ"ם צריך שיהי' כתוב לשמה כמו גט יכו' וא"כ בעינן שבשעת כתיבת המגילה יהי' מבורר שיהי' לשמה והא ליכא דהרי אינו מבורר בשעת כתיבה שבשבילה היא משקה, עיי"ש מה שהאריך בכיבד נקודה זו, ואני כננס לגבי הענק הזה זי"ע מעיקרא דדינא יש לפרוך אם יכיל להשקותה כיון דהוי ספק ספיקא בעיקר הדבר אם זו היא סוטה כלל כיון שרק אחת מהן נסתרה א"כ הוי ספק סוטה וספק אם זו היא ספק סוט' ועיין בספרי דף קל"ד ע"ב מה שהבאתי בדברי המנ"ח לענין אשת אדריגינוס דגבי סוטה כל השקאה גזרה התורה על הס' וא"כ אפי' הרבה ספיקות היא בכלל ספק כמי ברה"י עי"ש, ומה שהערותי שם ומה שהבאתי בשם השטה מקובצת לכתובי' דף ט' ומתבאר מזה דבכה"ג דהוי ספק על ספק לא על יש מקום גדול לומר שלא יוכל כלל להשקותה וכמו שפריך בירוש' וכי מבזין על הספק, ומכש"כ על ס"ס כהאי, ואם הדין נותן שיוכל להשקותם כשאר ספק סוטות מדוע הוי הכתב מגילה שלהם לכל אחת ואחת שלא לשמה, וגם בשמותיהן שוות י"ל דהוי לשמה ואפילו בגט אחד, עיין קדושין י"ד ע"א ברש"י ד"ה ולא לה ולחברתה וכו' ובהמקנה שם ובמש"כ עליי בשו"ת מלבושי יו"ט שני חיור"ד סי' י' דאם היה רשאי לגרש בגט אחד שתי נשיו והיה כותב לשם שתיהן מקרי זאת לכל אחת ואחת לשמה יע"ש ואין לי להאריך עוד עכשיו בזה מחמת חלישת כחי הי"ו ולא באתי אלא כשואל ולא כמשיב

עג) מש"כ בספרי ד' קי"ד ע"ב להעיר דא"כ יתחייב ג"כ שאם רצו אביו ואמי למחול על קללתן והכאתן מחיל לו יפטור ממיתה עיי"ש, מצאתי כעת בספר קרית ספר למרן המבי"ט ז"ל בהל' סנהדרין פכ"ו אזהרה של"ח שכתב בתוך דבריו בזה"ל אע"פ שנשיא מוחל על כבודו אינו יכול למחול על קללתו לא היא ולא אחר משאר העם דכיון שהתרו בו ועבר מלקין איתו שכבר חטא ונתחייב עכ"ל, ומעתה ל"ל דדין זה הוא רק בבסי"מ וכמו שביארתי שם בעה"ש

עד) ראיתי עוד בשו"ת שו"מ מהדורא ו' ח"ר סי' ב' שכתב להעיר בפ"ד דסוט' משנ"ד דאשת כהן שוחה ומותרת לבעלה היה ק"ל דבאמת ר"ש אומר דאין זכות תולה דאל"כ אתה מדהה את המים ורבנן לא חיישי אבל עכ"פ קשה על כל הסוטות איך מותרות לבעליהן דילמא זכית תלו לה ובאמת טמאה היא וצ"ל דמעמידין אותה בחזקת צדקת וכשרה ואף דע"י קי"ס אתרע חזקת צדקת שלה אבל זה קודם ששותות אבל כל ששותות ולא נבדקה ח"כ הדר חזקת כשרותה לכמו שהיתה ולא חיישינן בזכות תולה לה ועוד שם האריך בזה, והנה יש להעיר מלבד שיש להעיר מסוגית הגמרא דדף י' ע"א עייש"ה ותבין עוד זאת לא הביא דברי התוס' שם ע"ב וטהורה ולא שתולה לה זכות מהכא משמע דבעלה מותר בה לאלתר ולא אמרינן ימתין עד שלש שנים שמא זכות תלתה לה וכו' עיש"ה, ועיין בירושלמי שם בפנים ובמפרשים וצ"ע

עה) עוד שם בסו' הסימן כת' והנה בש"ק פ' נש' שנ' כת"ר נתחדש לי ספק אחד בענין סוטה דכתיב ושכב איש אותה ש"ז ומשמע דבעינן שיהי' ראוי להזריע איך הדין אם בעל אותה הבועל באופן שלא בא עליה לגמרי כ"א הערה בה ובאופן שח"ר להזריע אם המים בודקים אם נימא דבעינן שתטמא ממש ותאסר לבעלה יזה דוקא בש"ז ממש אבל כל שלא היה ביאה ממש אין המים בודקין וכו' יראה המעיין שם, ולא אוכל להבין את מיש"ל בכל הדברים שנתחדש לו ולדעתי הפעוטה הלא פשוט הוא דשנינו במשנה דפ"ק ושהתה עמי כדי טומאה אסורה לביתה ובגמרא דף ד' ע"א וכמה שיעור סתירה כדי טימאה כד העראה עיי"ש ובדף כ"ו ע"ב אמר שמואל שחוף מקנין על ידו פוסל בתרומה מקנין על ידו פשיטא מד"ת ושכב איש אותה ש"ז אמר רחמנא והא לאו בר הכי הוא קמ"ל יכו' ואלא ש"ז למ"ל לכדתניא ש"ז פרט לדבר אחר וכו' אלא למאן דאמר העראה זו נשיקה מאי א"ל ופרש"י שם וצ"ע יעוד יש מקום בראם לפלפל בכל דבריו שבסימן ההוא אך אין בכחי לכתוב ולהאריך בזה, ובמקום דליעול וכו' ליעיל בשרא וכוורא

(שייך להערה ראשונה של הגאון ר"נ וייידענפעלד הנ"ל

) יש לעיין במה שכתב המאירי ליבמות דף כ' ע"ב וז"ל, וי"א שאף בכל צד שבבעילה צריכה גט מגזירה שמא יאמרו קנאה ויוצאה בלא גט ובדין הוא ג"כ שלא תהא צריכה חליצה (אלמנה מן הנשואין לכ"ג) שכל שא"א ליבום א"ע לחליצה, וכן הדין דכל דלא רמיא קמיה ליבום חליצה למה והרי אין חליצה אלא סילוק הזיקה וכמי שאמרו בתלמיד המע' מה את סבר חליצה קנין אינה אלא פטיר ואם אין זיקה אין חליצה אלא שחכמים הצריכוה חליצה גזירה משום אלמנה מן הא ריסן וכו' וי"א שאף מן התורה היא בת חליצה וכי' משום שנאמר יבמתו וכי ומכאן כתבו רבים שאף ספק סוטה ומח"ג חולצת דבר תורה קאמר עכ"ל, והוא כהרשב"א שהבאתי לעיל

נאם הצעיר פנחס בהגר"י ז"ל עפשטיין