מנחה חריבה שצה

לדף נ"ו ע"א לענין אין יונקין מן הכותית, נ"ב וכן ראיתי כעת להמאירי ביבמות שם שהאריך בלשון הרשב"א ז"ל דשם והביא מה שדרשו בשמות רבה וכו' עיי"ש ולא הזכיר כלל הך אגדה דסוטה, גם ראיתי שם ד"ח שכתב די"מ שהמפרק דיניקה הוא תולדות גוזז עכ"ל וצ"ע ד"ז, ועיין בשבת ע"ג ע"ב ובתוס' שם, שי"ר בס' שביתת השבת ד' נ"ב שהביא שיטה זו בשם הר"ש ב"ר אברהם הביאו השטמ"ק פ' אע"פ דמפרק בבע"ח הוי תולדה דגוזז והמאירי הביא סברא זו בשם התוס' ועי"ש בשם ס' טל אורות ואגלי טל ואכמ"ל בזה, – סו) לדף קי"ב ע"א לענין אי ביאת יבמה צריכה עדים, מצאתי בספר אהל אברהם להגאון ר"א שאג זצ"ל סי' ס"ה שתירץ בזה די"ל דלר"ע דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק וא"כ הזיקה הוא קנין גמור והביאה רק גומר י"ל דא"צ עדים אבל לדידן דקי"ל קדושין תופסין וקלשה לה זיקת יבמה משאר קדושין קם דינא דביאה לא קני רק בעדים כמו שאר קדושין עי"ש, והן הן דברי היד המלך והפתחי תשובה סימן קס"ו סק"ו שהזכרתי שם לעיל מזה עי"ש באריכות

סז) במאי שכתבתי דף קכ"ו ע"ב בשם הבנין יחזקאל במאנס אחות אשתו ואח"כ מחה אשתו אי מחויב לישאנה, והבאתי על זה ירושלמי מפורש ע"ש, כזה יש להעיר במה שמצאתי כעת שגם הגרש"ש העיר בזה הס' הנ"ל בדף מ"ב ע"א בד"ה ודע וכו' ובפרט לפי מה שנסתפק שם דאפילו לכשתגדיל אינו מחויב עוד לישאנה, ולפי ספיקו יש להסתפק ג"כ אם אנס אחות אשתו ומתה אשתו אח"כ אם מחויב אז לנשאה ויש לחלק ועיין תוס' ריש יבמות ד"ה ואחות אשתו עכ"ל

סח) לענין שכתב' לעיל אות כ"ז בדבר כהן פ"ד שמותר בגרושה, יש להעיר עפ"ז נמי במה שראיתי בספר פלפלא חריפתא קטן במס' יבמות דף ט' ע"א בתוס' ד"ה והרי איסור מצוה וכו' ע"ש והקשה בשם אחד מן הגדולים דמאי מקשה התוס' דהא מוכח דמתניתין דלקמן לא אתיא כר"פ דהא קתני לקמן במתניתין איסור קדושה וכו' גו"ח לכ"ה שנפלה מאחיו חולצת, וע"כ כיון דנופלת לפניו ליבום הי' אחיו מאב וכו' א"כ ע"כ היה ג"כ כהן וא"כ קשה האיך נשא אחיו הכהן גרושה שהיא אסורה עליו בלאו אע"כ שנשא אותה בעבירה ואם אליבי' דר"ע דס"ל א"ק תופסין בח"ל ולא היתה כלל א"א א"כ אליבא דר"ע אין צריכה כלל לזקוק ליבום וצע"ג ע"ש, ולפמש"כ לחנם האריך והרעיש בצע"ג די"ל פשוט שהיה כהן פ"ד דמותר בגרושה, ועוד יותר י"ל שהיה אחיו כהן חלל שמותר בגרושה, ושוב ראיתי בדף כ' ע"א ברש"י ד"ה גרושה שעבר אחיו המת וכו' עיי"ש ובהגהות רש"ש שם מפרש כן שאחיו המת היה חלל והא דתני ב"י לנתין אגב ממזר תני ליה עיי"ש

ע) במאי שכתבתי בספרי ד' ז' ח' בנוגע לדברי הרמב"ם בפרק ד' מממרים דאם נחלקו בהשקאת סוטה אם זו צריכה לשתות או אינה צריכה ה"ז חייב וכו' וע"ש ולענין באם בספק סוטה איכא איסור כרת ובאהדרי' לאיסורא קמא עיי"ש ובשירי מנחה בשם הנחל איתן עייש"ה, מצאתי גם להג' בעל קנאת סופרים על ספר המצות להרמב"ם בשורש הראשון שכתב לישב דברי הרמב"ם הנ"ל בזה"ל דגם במחלקת זו של השקאת סוטה אפשר לבוא לידי דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת כגון שבא עליה היבם ביאה ראשונה והיא נדה שלדברי האומר מתיבמת כיון שעשה מצוה פטור ולד' האוחר אינה מתיבמ' לא עשה מצו' וחייב עכ"ל, וכוונתו להא דאמרי' בפסחים ע"ב ע"ב יבמתו נדה בעל פטור עיי"ש, ויל"ע קצת על דבריו דמ"מ לכתחילה הלא לא הורה לעשות באיסור כרת דהרי לפ"ד האומר דמתיבמת מ"מ זאת איסור אחר שגורם לה דאסורה להתיבם בעת נדתה משום דאין עדל"ת שיב"כ ואינו נעשה זקן ממרא, ולאחר שבעל שוב אין נפ"מ יוצא מזה בעשית איסור כרת ודו"ק, ועיין תוס' ריש יבמות ד"ה ואחות אשתו וכו' ואפילי בנדתה משמע בפסחים דבת יבום היא וכו' משמע דקני לה וכו' עכ"ל, וכן מצאתי עכשיו בערוך לנר יבמו' י"א ע"ב שהאריך בזה ונסתפק אם עבר ויבם סוטה וודאי או סוטה ספק אם חייב כרת ובשוגג חטאת ואם קנאה להיות כא"א וודאי עייש"ה ושוב תלי לה בפלוגתיה דרב יוסף ורבא דלרב יוסף דאתיא מלאיש אחר ולא ליבם ה"ל לאו הבא מכלל ע' שיש לו דין ל"ת להיות נדחה מפני עשה וא"כ קנאה אבל לרבא דיליף מק"ו מן המותר לה ואוסרה להמותר לה דהיינו בעלה הוא בעשה דנטמאה דסוטה ספק היא לבעלה בעשה וכו', א"כ אם בא עליה לא קני ואולי גם חייב כרת את"ד (עיין בפנ"י כתובות מ' וחדושי פורת יוסף לכתובות שם ובס' מנ"ח בענין זה אי לאו הבא מכלל עשה נידחית מפני עשה, וכבר קדמם בזה ביד מלאכי כללי הלמד אות שע"ב עייש"ה), והביא גם דברי הרמב"ם דהל' ממרים הנ"ל וכ' דמזה ופשט ספיקו של המ"ל שהיכי שמה"ת לא חזיא ליבום שפיר הוי ערוה, ועוד יש נפקותא בדבר דלדברי האומר צריכה לשתות לא קנאה היבם ואם קדשה אחר מקודשת לשני ולד' האומר אינה צריכה מקודשת ליבם ולא לשני אלא שמדברי הרמב"ם נראה שביבום גופה יש פליגתא באיסור כרת וא"כ ע"כ מוכח כנ"ל דבספק סוטה אם בא עליה חייב כרת וממילא אין קדושין לו בה ע"י ביאתו עכ"ד, ונעלם ממנו כל דברי האחרונים הנ"ל ועיין באבני מילואים סי' קע"ז ובהגהות שם ובסי' י"ח עיי"ש ובהמאירי לדף כ' ע"ב וקצרתי

עא) בדף קכ"ה ע"ב כתבתי דנתעוררתי במק"א לפמש"כ הרמב"ם דלא ניתנו שיעורים לב"נ ואף פחות מב"ט אם הוא חריף נענש כידוע מש"כ הח"ס ז"ל בנידון זה, וא"כ עכו"ם פחות מב"ט נמי מדוע אינו פוסל בביאתו ונתעורר אצלי ספק זה בעובדא שאירע בשו"ת תורת חסד להגאב"ד דלובלין ז"ל הנדמ"ח בחאהע"ז סי' י"ט פיי"ש וצ"ל דבמה שנוגע אצלינו לפסול בת ישראל אזלינן בתר שיעורי' ישראל שצריך להיות דוקא ב"ט ודו"ק ומצאתי דין זה מפורש ברמב"ם פ"ד מהל' איסורי מזבח דין ג' שכ' אין הבהמה נפסלת משום רובע או נרבע עד שיהי' האדם שרבעה בן ט' שנים ויום א', בין ישראל בין עכו"ם בין עבד הואיל ורבעה אדם נפסלה עכ"ל הרי דלא חילק בין ישראל לעכו"ם בשיעור השנים אלא כללא כיילינהו בהדדי דעד שיהא בן ט',