מנחה חריבה שצד

ק"ח ע"א א"ל אם יבוא אלי' ויאמר מאי אם יבוא אליהו ויאמר וכו' ע"ש, ובפרש"י בד"ה מאי אם יבוא יכו' היתר ואיסור אין תלוי בו דלא בשמים היא, ועיין שם בהגהות הרצ"ח ז"ל, ובעירובין מ"ה ולא הזכיר דברי המל"מ והב"מ, ועיין בב"מ פ"ו ובכ"מ בפ"ב מטומאת צרעת דין ט' שכתב ואע"ג דבפרק הפועלים דף פ"ו אמרינן דקב"ה אמר טהור לא בשמים היא ואע"ג דאמרינן מאן נוכח רבה בר נחמני ואיהו אמר ויצתה נשמתו בטהרה י"ל דכיון דבשעת יציאת נשמה הוא דאמר הכי הוי בכלל לא בשמים היא ואיני כדאי להוציא מכלל שבידינו דהלכה כת"ק עי"ש, ובפרט שכבר כתבו התוס' שם ובברכות ובפסחים מ"ט קיי"ל כב"ק דהלכה כב"ה עיי"ש א"כ ר"י נמי ס"ל דמן השמים יוכיחו אם יבררו כהלכה עי"ש, – ועיין עוד בזה בשם הגדילים אות י' סי' ח"י רבי' יעקב החסיד שחקר ג"כ בזה הענין לארכה ולרחבה ובההיא דבת קול דב"ה עייש"ה וכן העיר משבת ק"ח ועירובין מ"ה ומזה העיר על מה דכתבו מכת הראשונים דהלכה כר"ש דקברי עכו"ם אינם מטמאים באהל משים דהכי אמר אליהו במציעא דף קי"ד, ועיין עוד שם בכמה הערות ומציין שם גם לספרו הגדול ברכי יוסף אור"ח סי' ל"ב עי"ש, וכן עי' בשו"ת ח"ס חאור"ח סי' כ"ח ששם הובא גם מב"מ הנ"ל עי"ש

סא) במדרש רבה סוף סי' ו' ועד אין בה אע"פ שאין לה עכשיו יש לה לאח"ז עיי"ש במפרשים, ולענ"ד יש לפרש גם בדרך הלכה שכוונת המדרש הוא לדברי רב ששת שבגמרא דילן דאם יש לה עדים במדה"י אין המים בודקין וע"כ אמר ועד אין בה דאע"פ שאין לה עכשיו מ"מ יש לה לאח"ז ועדים במדה"י ושוב אין המים בודקין את אשתו וברור הוא לענ"ד, עוד שם במדר' והוא הירוש' פ"ו דסוט' ועד אין בה שהוא כשר להעיד ומנין שאף עד שאין כשר להעיד אם אמר נטמאת אינה שותה ת"ל עד ועד ע"כ מלשין זה משמע דוקא אם אמר נטמאת דאינה שותה בזה נאמן, אבל לא לענין כתובה, או שאמר שהיא טהורה, עיין בספרי ספ"ו ובשירי מנחה שם בשם הירושלמי

סב) למה שהבאתי דף קע"ד ע"א בספרי דתניא רי"ה אומר הירא זה בן ארבעים שנה, ע"ש מה שפרשתי ע"ז, הנה כעת (חשון פ"ה) מצאתי דרך למידי במ' שבת וראיתי ברש"ש שם לדף קנ"ב בענין זה עש"ה וגירסתו בן בן ס' ומה שתמה בזה ולא הביא כל הני ראשונים, ועין גם ספר עמודי אש

סג) וע"ד מה שכתבתי שם דף קע"ג ע"ב בדין מחזיר גרושתו מן האירוסין שלו, נ"ב מיום כ"א מנ"א פ"ה מצאתי כעת דרך למודי במס' תענית דף ט"ז ע"א שלא ראה בזה היטב מרן של ישראל המהרש"א ז"ל שכתב שם בזה"ל וענ"ל בזה למ"ד ארוסה שגירשה מותר להחזירה ומשום דבעוה"ז לא היה לו להקב"ה דיבוק עם ישראל רק כארוסה בעלמא וכו' עכ"ל ונשתוממתי לראותו דה"ק דין כזה, וחפשתי שם בבעלי הגהות ומצאתי שהרגיש בזה הגרש"ש ז"ל וכתב שבמחכ"ת שגה בזה ושוב הביא גם הספרי (שהבאתי בפנים בשם הבר"י) דדריש לאסור ארוסה שגירשה לחזור וכו' עיי"ש והוא פלא, וגם בלא"ה יש לעיין בדברי המהרש"א שהרי אמרו ביומא פ"ו דאמר ר"י גדולה חשובה שדוחה ל"ת שבתו' שנאמר לאמר הן ישלח וכו' ופרש"י לא יוכל בעלה הראשון וכו' עיי"ש וא"כ אפילו נשואה נמי וגם משם סתירה לדבריו ז"ל ולדינו דאי כדבריו מאי קאמר ר"י שדוחה ל"ת שבתורה וכו', הלא כעת אנו היום נחשבים בבחינת אירוסין ולא הוי כאן לאו כלל ומותר להחזירה, אך בזה י"ל קצת דנזהר בזה המהרש"א שאמר שם דאיכא למ"ד וא"ר י"ל דר"י קאמר אליבא דאידך מ"ד, אבל מעיקרא דדינא פירכא דליכא למ"ד כלל האי דינא וכנ"ל, ועפ"י הדברים הנ"ל וכדעת המהרש"א מצאתי מקים ברא"ש ליישב דברי רבינו ירוחם ז"ל מה שהקשה עליו הלחם משנה והוא בפ"ד מהל' אישות דין י"ג כ' הלחם משנה בזה"ל כתב הרב ב"י ז"ל בספר א"ה סי' י"ז בשם ר' ירוחם אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה מקודשת וצריכה גט משני אם תשאר עם הא' ודברים אלו תמוהים הם דאיך תשאר עם הראשון הא כיון דהיא נאמנת לומר שגרשה שה הוי מחזיר גרוש' לאחר שנשאת לאחר וצ"ע עכ"ל והוא פלא, אך לפי המבואר י"ל דגם רבינו ירוחם יסבור כן כמהרש"א דכל דהוי מאירוסין דידיה מותר, א"כ משכחת לה לדבריו באם הראשון לא נשאה אלא רק אירסה דמותרת לחזור לו, אלא דכבר איסתגר בקמייתא וכנ"ל, וגם אם מן האירוסין ישנו לחזקה זו דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה, עדיין לא ברור עיי"ש במל"מ שכתב בשם מהורר"ד ערמאה דלכאורה נראה לחלק ג"כ בין ארוסה לנשיאה דכיון שעדיין אין לה חיבה אין החזקה גדולה כ"כ וכו' והדבר ברור דמעיקר הדין מקודשת לשני וכן מבואר ברשב"א סי' תקס"ח עיי"ש, וגם ליכא למי' דכוונת ר' ירוחם אליבא דריב"כ דמן האירוסין של השני מותר דלית הלכתא כוותי' כמו שפסקינן בשו"ע ולמאי נפ"מ כתביה, וע"כ צע"ג, אך ראית שכבר עמד על דברי ר' ירוחם הנ"ל מרן בד"מ שם והב"ח שם ועיי"ש בח"מ ובית שמואל מש"כ בזה ובאר היטב כתב בשם הכנה"ג שט"ס היא וצ"ל וצריכה גט משני אם לא תשאר עמו וכו' עיי"ש, ובפ"ת בשם בני אהובה בזה ואכמ"ל

סד) כ"א מנ"א פ"ה בלמדי כעת מס' תענית מצאתי שיש להעיר על הרמב"ם שלא הביא הא דתניא שם דף י"ז ע"א דאמר ר"י לפי שאין אומרים זכרונות ושופרות אלא בר"ה וביובלות ובשעת מלחמה ע"כ ולרבנן פשיטא דהדין כן בזה וא"כ יל"ע מדוע לא כתבה הרמב"ם דבשעת מלחמה היו אומרים זכרונות ושופרות, ואפשר דנעלם ממני מקומו, עוד מצאתי שם ד"ח בגבורות ארי דף ט"ו גבי חזן דבעינן וביתו ריקם שפירש הרמב"ם שגם כל בני ביתו צ"ל כך עיי"ש דכ' הג"א דדבריו תמוהין דלא מצינו כן אלא גבי סוטה וכו' והא לרי"ה דאמר הירא ורך הלבב וכו' משמע וודאי דוקא על עבירות שלו הוא דחוזר אבל לא על של ב"ב עכ"ל ועיין בפנים בספרי, – סה) לספרי דף ל"ט ע"א בענין דנתבלבלו החומות, נ"ב וכן יש לעיין בזה בהירושלמי שבת שהביאו התו' ריש במה בהמה ד"ה חמרא לובא דגרים הבאים מלוב מהו להמתין להם שלש דירות וכו' ע"ש ע"כ דס"ל דלאו נתבלבלו: