מנחה חריבה שצג

מטיל מום להר"מ ובמנחות פ"ה איבעי' להו לגבי מנחות, א"כ יתרץ אי מקרא אריכא דנאמר בו לא יחשב הוה ממעטי' מנחה דל"ב מקום משולש כמו דלית בה משום לא יחשב, וא"נ כסברת כת"ה דגם מקרא בפ' קדושים לא ידעינן למנחה מתורץ, אבל באמת אאל"כ דהתוס' ריש מנחות כתבו דילפי' מאותו תורת וה"ה לכל מילי – בהא דסוטה מ"ג פרט למבריך ולמרכיב בל"ס ראה כת"ה מה שכתבתי בקונטרסי משמרת להבית בסופי וב"ה נכבדות מדובר שם: הנ"ל

א) והנה במה שהעיר הרב הגאון הנ"ל גבי ספק סוטה דנימא כל שאינו עולה ליבום וכו' ומשום דהכא לא מהני אף אם יבוא אלי' ויאמר שלא נטמאת דהוי רק ע"א וכתב שהיא הערה חדשה, לענ"ד פשוט הוא דהוי כמו בשאר ח"ל דכבר רבי רחמנא יבמתו שעולה לחליצה עיין יבמות כ' ע"א ואימא חייבי כריתות אמר קרא אם לא יחפוץ וכו' הא חפץ מיבם וכו' א"ה חייבי לאווין נמי הא רבי רחמנא יבמתו וכו' עיי"ש ובתוס' ד"ה א"ה וכי' פי' כיון דאין עולים ליבום לא יעלו לחליצ' וכו' עי"ש, וה"נ ממעטינן לה מיבום מלאיש אחר ולא ליבום, ולא עדיפא מח"ל ומכש"כ לשיטות דס"ל דאף לאו אין בה עיין בפנים ספרי וא"כ פשוט דמטעם זה לא שייך למעטה מחליצה משים דכל שא"ע ליבום וכו', ועיין ביבמות שם דף ג' ע"א ברש"י ד"ה ה"א מיחלץ חלצה שלא להפקיע מצות יבום וכו' וכל שאין עולה לזיקת יבום פטורה מן החליצה וכל היכא דאמרינן חולצת ולא מתיבמת משום ספקא הוא עכ"ל רש"י ז"ל, ובגליון הש"ס דרע"א ז"ל מסמן לעיין לקמן דף כ"א ע"א וצע"ק עכ"ל, ולענ"ד ט"ס הוא וכוונתו הוא לדף כ' ע"א שהבאתי לעיל דמבואר שם דבכל חייבי לאווין וודאים אמרינן דחולצת ע"ש, ועי"ש במהדו' בתרא על דברת רש"י, ועיין עוד שם ביבמות מ"א ע"ב ברש"י ד"ה אלא משום דר' יוסי כל העולה וכו' שהרי כמה נשים שנינו חולצות ולא מתיבמות היכי דלא אפשר אלמא חליצה היא ומיהו היכי דאפשר לאמתוני עד שתראה ליבום משהינן עכ"ל ועיין בתוס' שם, וברש"י ד"ה הרי קטנה וכו' וספק צרת ערוה התם משום דלא אכשר הוא וכו' עיש"ה, ובמהרש"א ובספר ישרש יעקב על מס' יבמות שם שבא עכשיו לידי בשאלה, ואכמ"ל בענין הנ"ל, וע"ש שהוכיח דאין נפ"מ בין היכי דא"ע ליבום מטעם גזירה או מטעם ס' דאורייתא, וכן מצאתי בריטב"א פ"ק דיבמות שם דף י"א ד"ה הדר איתיב רב יוסף דהביא דברי הגמ' דסוטה הא דא"ל רב יוסף אילו איתא לבעל מי לא בעיא גיטא מיניה ה"נ בעיא חליצה מיניה ופירש בה הכי וז"ל והקשו א"ה חליצה נמי לא תבעי פי' דהא אמרת דמדאורייתא איני עולה ליבום כלל וכו' פי' ולא אסרה הכתוב אלא כענין חייבי לאווין בבטל עצמו ואסורה בביאה שניה ורבנן גזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ולפי' חולצת ואע"ג דההיא בסוטה ספק איתמר ואילו רב יהודא לא אמר אלא בסוטה וודאית כדאיתא הכא מ"מ כללא כייל רב יוסף דכל דבעיא גיטא מבעל בעיא חליצ' ה מיבם ואלו סוטה וודאי גיטא בעיא מבעל וכו' ע"ש בריטב"א וכן מצאתי בספר קרן אורה בשמעתין שכתב בתוך ד"ה אלו איתא לבעל וכו' ומ"מ קשה לי בתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר כיון דפריך אלא מעתה חליצה לא תבעי ע"כ מסתברא ליה ממיעוטא דלא ליבם לפוטרה לגמרי ומאי משני ליה אילו איתא לבעל וכו' הא אין זה הכרח כיין דאשכחן דכוותה בסוטה וודאי וכו' ה"נ בספק סוטה וי"ל דהא דפריך אלא וכו' חליצה נמי לא תבעי היינו מסברא דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ולהך סברא שפיר אהני הא דאילו איתא לבעל וכו' ומסתברא דליבעי עכ"פ חליצ' מיבם משא"כ סוטה וודאי דהוי כערוה עכ"ל ויש לפרש כן בכוונת הריטב"א הנ"ל וצריך ג"כ לומר בפשטו' כמו שכתבתי לעיל וקצרתי, שוב ראיתי שכוונתי בזה בעז"ה לדברי הרשב"א ז"ל שמצאתי שכתב בחידושיו לדף כ' בד"ה אלא מעתה וכ' וז"ל וספק סוטה שחולצת ולא מתיבמת וכי' וקא פרי' רב יוסף התם אינה מתיבמת מה"ת וכו' איכא למימר דחולצת דבר תור' קאמר דהא יש שעולה לחליצה אעפ"י שאינה עולה ליבום ד"ת וכו' עכ"ל והוה כמו שאמרתי וכ"כ המאירי, ובסוגיא דיבמות שם מ"א ע"ב דפריך מההיא דספיקי' יש להעיר באמת דמאי פריך הא בההיא דתוך ג' חדשים שיש בה ספק איסור כרת דשמא מעוברת היא לכן איני עולה לחליצה משום דאיני עולה ליבום מחמת איסור כרת, אבל בהך דספיקות לא הוי כאן אלא איסור דאחות זקוקה דרבנן א"כ לא חמיר מאיסורי לאווין וח"ע דאמרינן בהו אע"פ שאינו עולה ליבום עילה לחליצה כדלעיל כ' ע"א שהזכרתי וצריך לומר דמ"מ כיון שאסור אחות זקוקה דגזרו עליה חכמים משום אחות אשה דבכרת א"כ יש לגזור נמי בספק אחות זקוקה דלא תחלוץ כמו באחות אשה ממש וק"ל, שו"ר בערוך לנר שם שהעיר בזה והניח בצ"ע ופשוט כמו שכתבתי, ועוד יש לעיין בפרטים אלו ולא באתי כאן אלא הגב גררא, ב) ומה שהזכיר דברי הש"ש דבסוטה ובס"ט ברה"י לא יועיל ע"א לטהר והביא דברי הירושלמי פ"ו דסוטה, אני הבאתיו ג"כ בספרי בכמ"ק עיין בדף קמ"ג ע"ב ובדף קמ"ה ע"ב ועוד, ג) ובמה שהביא שאפילו אלי' איני נאמן לטהר והביא דברי המד"ר, יש לעיין קצת מהא דהגהות אשר"י חולין פ"ק סי' י"ד שהביא בשם רבינו אליעזר ממיץ שתירץ דהא דאמרינן דעד אחד אינו נאמן היכי דאיתחזק איסורא היינו דוקא באנשים ריקים ופוחזים דומיא דשנים שהאמינה תורה כמו שהן ובההיא אין ע"א נאמן אבל בעד מהימן וכשר סמכינן עליה ואפי' אשה כדאמ' בפרק בא סימן ר"י מוסר לאמו ור"י ור"י לא פליגי עליה ולא איירי אלא בשאר נשים שהן מן הרוב אבל באמו של ר' ישמעאל מודי ולהכי סמכינן נמי בשחיטה בכהן המקריב וכו' עי"ש ובמרדכי וילע"ק, ד) גם מה שכתב פרפרת בההיא דר"א ור"י לשטתי' במחכ"ת יש לדחות ואיני דומה כלל ההיא דמן השמים יוכיחו להא דאם יבוא אלי' וכבר האריכי המל"מ והב"מ הנ"ל אי אלי' יכול לברר דין מהדינים או בספיקא דמציאות עיין שם ביבמות בהגהות רצ"ח לדף מ"א, ובשבת