מנחה חריבה שצב

חליצה, ומאי דמיון חליצה לגט, בחליצה קנין לדברי הירו', וגט פטור הוי כבר כתבתי בחי' בהסבר הגמ' עפ"י פירש"י יבמות מ"ט דסוטה ידעינן דתפסי בה קידושין מדלא פקעי קידושין הראשונים, ונראה דסברא זו מבוארת בגמ' כאן כיון דכי איתי' לבעל מי ל"ב גיטא דלא פקעי קידושין הראשונים ממילא שמעינן דסוטה תפסי בה קידושין ולכך צריכה חליצה ואף בוודאי סוטה כשי' הראב"ד ז"ל אף דטומ' כתוב בה כעריות משום דרבי רחמנא יבמתו ח"ל לחליצה משום דתפסי בהו קידושין והכ"נ בסוטה, והיא כוונה נחמדה ויש לי אריכות בזה ואכמ"ל, וע' ירושלמי רפ"ק דיבמות קידו' תופסין בה ואת אימר א"ל חליצה ודו"ק

אך בשי' ש"ס דיבמות דודאי סוטה א"צ חליצה יש להעיר דא"כ אף בספק סוטה הרי כבר הק' התוס' יבמות דעשאו הכתוב כודאי ותי' דרק להחמיר ולא להקל, וקשה הרי בהא דספיקות חולצות אמרי' בד' מ"ב דל"א כל שאין עילה ליבום כו' משים אם יבא אלי' כי', ולפי"ז לגבי ס' סוטה לא שייך לומר אם יבא אלי' למ"ש בש"ש י' פכ"ג דבסוטה ברה"י לא יועיל ע"א לטהר וכבר הביאו שמפורש כן בירו' סופ"ו דסוטה לגבי ג' עדי סתירה וע"א אימר שלא נטמאה ודו"ק א"כ הכ"נ אף אם יבא אלי' אמר שלא נטמאת לא יועיל דהוי רק ע"א ותורה לא בשמים היא ומתני' דעדיות אין אלי' בא לא לקרב ולא לרחק כו', וע' ב"מ אע"ז בצלעות הבית במוסגר דבמקום דצריך ב' עדים לאש"ל אם יבא אלי', ואמר במד' הביאו המהרש"א ח"א יבמות ס"ד אפשר שלא היה משה מאמין בהקב"ה שא"ל כי שחת עמך אלא הידוע לישראל שאפי' יהי' אדם שומע מפי יחידי נאמן לי, אסיר לקבל עדותו ולעשות דבר ע"פ, הרי דלא פלוג בדין ע"א ואפי' לגבי כבו' ית', וא"כ הכא בס' סוטה הדקו' דח"ר ליבום, – והיא הערה חדשה, – ובתוס' פסחים ט"ו בהא דחבית שנולד בה ס"ט שהק' דאי ברה"י הרי טמא ודאי והקשה בפנ"י דמאי קשיא להו שהרי גם בס"ט ברה"י איכא משום משמרת תרומתי מטעם דאם יבא אלי' והניח בצ"ע, ולהנ"ל יבא על נכון דבאמת בס"ט ברה"י לאש"ל אם יבא אלי משים דהוי ע"א, אך י"ל דבאמת מיירי בס"ט ברה"י ולפי"ז ניחא דר"א ור"י לשיטתי' אזלו בב"מ פ' הזהב בתנורו של עכנאי דר"א אמר מן השמים יוכיחו ור"י עמד על רגליו ואמר תורה לא בשמים היא, ולכך הכ"נ ר"א לשי' אמר בס"ט ברה"י דאיכא משום משמרת תרומותי ע"י אם יבא אלי', ור"י לשיטתו ויש לישב בזה קו' התוס' שבת כ"ה ואין להאריך

לדף א ושבאו לה עדים בספיקת התוס' בדין ע"א שכיון כת"ה לדברי המל"מ והביא מהנו"ב והא"מ שהקשו על המל"מ דבשביעית ל"ב שאני דכיון דכפר בב"ד העד מקודם שיב א"ר להעיד לכך המים בודקין אותה והדברים עתיקים ולענ"ד נשאר עוד להעיר עפי"ד התוס' יבמות צ"ה דבאמר איני רוצה להשקותה שוב א"י להשקותה ע' מל"מ פ"ב מסוטה וא"מ סי' י"א, א"כ הכ"נ כיון דעכ"פ קידם שכפר העד לא היתה ראוי' להשקותה דאין המים בודקין אותה, שוב נדחית ההשקאה ולא מהני מה שכפר אח"כ

שם הביא כת"ה מה שהקשו דאיך משכחת לה שתיית המים דלהוי הבועל כע"א, רק דהוי ידיעתו כידיעת בע"ד, והעיר מכריתות כ"ו דאמר אביי בועל מכיר בו כו' הנה כן לשין הש"ס שם אלא מעתה ס' סוטה שעבר עלי' יוה"כ לא תיתי דחטא שאין מכיר בי אלא המקום אמר אביי בועל מכיר בו רבא אמר סוטה כי אתיי לברר עון קאתי' ולהבין במאי פליגי ולא ניחא לחד בשינוי' דחברי', ונ"ל דפירש"י מנחות ה' דמשה"כ מנחת קנאות פסלה בה מחשבה משום דחטאת קרי' רחמנא ובגליון הש"ס לרע"א ז"ל תמה דלא מצינו דמ"ק אקרי חטאת וכבר השיגו עליו ממנחות מ"ה ונ"ט דמבואר דאקרי חטאת ואמנם לכאור' נראה שהיא בפלוגתא דבמנחות נ"ט בקי' הש"ס ותהוי הך אמר אביי חטאת קרי' רחמנא ורבא אמר חנן המצרי הוא דלית לי' דחויין נראה דרבא לית לי' דאקרי חטאת, והנה במכות י' דא"ל ר"פ לאביי הורג ורובע יצילו אישתוק כי אתא לקמי' דרבא א"ל יקים דבר במקיימי דהר הכ' מדבר

ולפי"ד אתי' על נכון דאביי לשיטתו במנחות דחטאת קרי' רחמנא לכך לא ניחא לי' בשינוי' דרבא דלברר עון קא אתי', ילפי שיטה במכות שקבל הפרכא דהורג ורובע יציל דידיעתם שמה ידיעה, לכן משני הכא שפיר בועל מכיר בי, אבל רבא לשי' במכות דמשים דבמקיימי דבר הכתוב מדבר דידיעתם לאי שמי' ידיעה לא ניחא לי' בשינויי דאביי ומשני דלברר עון קאתי' עפ"י שיטתו במנחות

וכן בסמוך שם בכריתות דפריך אלא מעתה עגלה ערופה כו' אמר אביי הורג מכיר ורבא משני שינוי' אחריתא משים דלשיטתי' אזלי במכות גבי הורג ורובע יצילו, והיא הערה יקרה לענ"ד, ההכרח לקצר למרות רצוני למען כת"ה וחיבת ספרו היקר, כי טרדת הזמן בעוכרי, גם עוד לי להשיב בענינים שונים לשואלי בד"ת אסיים ואומר שלו' ידידי דושת"ה בלונפ"ח נחום ויידנפעלד נ"ב ראיתי באיזה מקים בספרו שהביא מה שנדפס בשמי בשד"ח בישוב הקו' מהגרח"ב ז"ל דיש עצה לסוטה לפגל המנחה ואמרתי עפ"י הא דזבחים כ"ט דבעי מקום משולם, והעיר כת"ה דאפשר אין זה במנחה, לא אדע מקום ספק, ולכאורה ממה של רש"י ריש מנחות ונדבה מי שרי לשנויי בה מקרא אם זבח שלמים ולא מקרא דלא יחשב כמי שפירש"י ריש זבחים, דמשמע דלא יחשב ליתא במנחה רק טעמא אחרינא, אבל הנה מקום משולש ילפינן בגמ' מקרא דפ' קדושים ולא מקרא אריכא דנאמר בו לא יחשב, ובגמ' מקשה ת"ל מקרא אריכא, ולפירש"י הנ"ל וכפי שתי' בבי"צ ושו"מ מהדו"ד ח"ג דלא יחשב היא משום