מנחה חריבה לח

**(ולשם חולין בחטאת נמי יפסול. אע"כ מה"ט ל"ל דלאו לשמה קאי. משום שיכול לעקרו מעיקרו. ויש לחלק קצת משום דבפרה מצוה לפדותו כמש"כ התוס' בב"ק ע"ו ובכמ"ק משא"כ בקדשים דליכא מצוה וכדאיתה בנדרים נ"ט ע"א. ולא באתי אלא להעיר לב המעינים ותן לחכם וכו':

)** שם ובנתיבות בפתיחה לסימן ר'. ולדברי הט"ז יור"ד סי' שכ"ג סק"ב שפסק דהיכי דהתערובות גורם לו להתחרט על הקדשו זה איני מועל כלים ובעינן פתח חרטה בעצם ההקדש יע"ש ופליג על הרמ"א יע"ש א"ש קושית העמק"י הנ"ל על המשנה דפסחים. וע"כ צריכין אנו לתירוצו של העמק"י משום דאכתי הוי חולין שנשחטו בעזרה ויהי' עובר על איסור דאורייתא למ"ד יע"ש וכמו שכתב הט"א בעצמו שם לתלות דבר זה דשאלה במחלקת דחולין בעזרה אי דאורייתא יע"ש. ושוב ראיתי גם להרב תו"ח ז"ל סי' מ"ז שג"כ הקשה על מתניתין דפסחים הנ"ל דתהני שאלה. ותירץ ג"כ כהעמק"י הנ"ל וגם תירוצי הנ"ל לפי שיטת הט"ז. וכתב ועוד יש לומר דאף למ"ד חולין בעזרה לאו דאורייתא מ"מ לפמש"כ במ"א לפ"ד התוס' וכו' דבשחטת קדשים בעינן שיהי' הסכין כלי שרת ע"ש בזבחים ובפסחים. וא"כ כשישאל לחכם ומשווי ליה למפרע חולין א"כ הרי עבר על איסור מעילה בקדשים ששחט בהמת חולין בכלי שרת דקיי"ל דמעל עכ"ל ויש להעיר ולדון ע"ז דהלא קיי"ל בחולין דף ח' ע"א דמותר לשחוט בסכין של ע"ז (אף שאסורה בהנאה) משום דמקלקל הוא יע"ש וא"כ חזינן דלאו הנאה הוא. וא"כ בשל הקדש לא הנאה אית ביה דלימעליה ביה ובמעילה קיי"ל דבעינן הנאה שוה פרוטה וכמו שמבואר ברמב"ם ומל"מ הל' מעילה. וכיון שבע"ז מותר לכתחילה משמע דלית בזה הנאה כלל. דאף פרשה של ע"ז אסורה ואף די"ל דמ"מ לכתחילה אסור מדרבנן בסכין של הקדש ומטעמיה דאמרינן בביצה דף ל"ט ע"א שלהבת של ע"ז מותרת. ושלהבת של הקדש אסורה מ"ט ע"ז דמאיסה מבדילה בדילה מינה אבל הקדש לא יע"ש ועיין ברמב"ם הל' עכו"ם פ"ז דין י"ב ובמל"ם שם ודו"ק. אך הרמב"ם פסק בהלכה י"ט שם סכין של עכו"ם ששחט בה ה"ז מותרת לענין דיעבד ודלא כפרש"י עי"ש. מ"מ וודאי דאיסור מעילה ליכא. דמקלקל הוא. וצריך בירור לדינא ועיין עוד שם בעמק"י שמחלק בין קדשי מזבח וקדבה"ב ותרומה. דבזה לא מהני שאלה אבל בקדשי מזבח מהני שאלה יע"ש מה שהביא מתמורה דף ל"ב וערכין דף כ"ח ותוס' ב"ק דף ע"ח חיזוק סברתו לחלק דבזה שם בעלים עליה, משא"כ בקדשי בה"ב עיין שם, וכמדומה שגם הח"ס חיור"ד סי' רמ"ג מחלק בזה והארכתי בזה במק"א ועיין שם בתו"ח סימן מ"ד שהביא ירושלמי בפ"ב דפסחים ה"ב דאיתא התם אית תנא תני לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל רואה אתה לגבוה ואתי תנא תני אפי' לגבוה וכו' אר"ב בר חיא קומי ר"א תיפתר בקדשים שהוא חייב באחריותן וכר"ש וכתב דמהך ירושלמי ראיה לשיטת רש"י דטעמא דר"א דעובר על ב"י על חלה טמאה הוא משום דס"ל טוה"נ ממון ולא משום הואיל דאי בעי מיתשיל דאי משום הואיל אמאי לא משני הירושלמי דהך ברייתא דתניא אתה רואה של גבוה מיירי בהקדש שבא ליד גזבר דלא מצי מיתשל עליה והך ברייתא דתניא אפי' לגבוה מיירי בהקדש שלא בא ליד גזבר שיכול לישאל עליו ומש"ה עובר בב"י משום הואיל יע"ש. והנה מקודם שם העיר התו"ח דמדוע משני הירושלמי כר"ש הלא גם לרבנן דר"ש מודי בחמץ דגול"מ כממון דמי לענין ב"י כמבואר בפסחים (ד"ה סע"ב) וא"כ גם לרבנן חייב בקדשים שחייב באחריותן. עיי"ש ונראה דדא עקא דס"ל להירושלמי דקדשים איתנייהו בשאלה אף לאחר שבא ליד גזבר וא"כ י"ל דרבנן דר"ש דמודי בחמץ היינו באיסור חמץ גרידא. אבל בקדשים שחייב באחריותן אף דנתחייב בגניבה ואבידה. מ"מ הרי ישנו בשאלה על עיקר הנדר לפוטרו מהחיוב שעליו וא"כ אין האחריות וודאית וגול"מ כי האי לית להו לרבנן. אלא ר"ש דמצינו דגם דבקדשים ס"ל גול"ממ כמ"ד. ואחר כותבי נזכרתי שהמהרי"ט אלגאזי הביא ירושלמי זה וחפשתי ומצאתי שכן הוא שהביאו בהל' חלה בשמעתתא דעיסת ארנונא שם הביא דברי הירושלמי והקשה עליו כנ"ל ותירץ ג"כ כמש"כ ביותר אריכות וכן הביא המח"א הל' צדקה סי' ה' שהזכיר התו"ח וכן הקשה דאמאי לא משני הירושלמי דמיירי בהקדש שלא בא ליד גזבר ואיתה בשאלה ומ"ד אתה רואה של גבוה מיירי בהקדש שבא ליד גזבר ופליגי אי אמרינן הואיל או לא וע"ש ובחפשי מצאתי עוד שם במהרי"ט אלגאזי אות מ"ב הל' בכורות מה שהביא מהא דר"א אין שאלה להקדש ס"ל יע"ש ולא הזכיר משמעתתא דהואיל ועיין בתו"ח הנ"ל. וכן עוד שם אות ל"ה בשמעתתא דרואה אדם את קדשיו ע"ש שהביא שיטת הראשונים דלא מהני שאלה באתי ליד גזבר והביא גם התוס' פסחים