מנחה חריבה שפט

בלאוין אך י"ל כמש"כ המנ"ח דלאוין דב"נ מצוה עליהן גם סומא חייב וא"כ י"ל לפמש"כ הירושלמי דב"נ איתא בב"י דברו וכמו שהאריך במל"מ פ"י ממלכים וקצרתי, – ואגב נאמ' שמשם דף ק"ח ע"א דאמר כי אתינן לבי רב יוסף אמר לן לא צריכתו מורא רבך כמורא שמים עי"ש לכאורה קצת ראיה לספיקו של השער אפרים אי מחויב לעמוד מפני רבו שהוא סימא עיי"ש סי' ע"ח ועיין בבאה"ט ובפ"ת סי' רמ"ד ביור"ד ואולי יש לחלק בין עמידה להסיבה וקצרתי

נב) במה שהזכרתי בספרי דף קנ"א אי נשים איתנייה בכלל ערבות דאנשים עליהם ולהיפך עיי"ש והדברים עתיקים, ויש להעיר מדברי הריטב"א קדושין כ"ח והובא גם במנ"ח (מ' שס"ה) שכתב דאיכא בסוטה מאי דליכא בעלמא דאלו בסוטה הכהן פותח הגלגולין עצמן ואנן בעלמא קי"ל דאין ב"ד פותחין לגלגל עד דטעין התובע וכו' ומודה רב הונא דבסוטה פותח הכהן אלא דשאני סוטה דהוי איסורא וכל ישראל ערבין זל"ז ומחייבי לאפרושי מאיסורא ובע"ד חשובי וכו' עי"ש וי"ל בין ערבות לאפרושי מאיסורא, וכדאמר בביצה גבי הני נשי דאכלי משחשיכה ערב יוכ"פ, גם י"ל כיון דקי"ל דכשם שהמים בודקין אותה, כן בודקין אותו את הבועל ובשבילו בודאי דהוי ערבין ופותח הגלגולין בשביל הבועל ואמן מאיש זה ואמן מאיש אחר וקצרתי

נג) במאי שכתבתי בדף קס"א ע"א במאי שרמזו להא דשמעיה ואבטליון שהיו נשיאי ישראל אף שהיו בני גרים, כן יש להעיר בהא דאמרו בברכות (כ"ז ע"ב) נוקמיה לר"ע דלית ליה זכות אבות, וא"כ האיך רצו לאוקמי' בנשיאות ישראל אך שם איכא קושיא יותר גדולה לפמש"כ הבעל זית רענן על הילקוט למרן המג"א ז"ל דלר"ע לשיטתו דס"ל עכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד ממזר עיי"ש שהניח בצע"ג ואכמ"ל

נד) במשנה דסוטה ספ"ג האיש נתלה ואין האשה נתלית האיש נמכר בגנבתו ואין האשה נמכרת בגניבתה ע"כ ראיתי בספר קול סיפר שכתב וטומטו' ואדרוגינוס לא נתבאר במשנה ונ"ל דאותו וודאי אמר רחמנא ולא ספק וכן בגניבתו ודאי אותו וספק לא נמכר בגניבה עכ"ל, הנה בזה לענין גניבה נתעלם ממנו לפ"ש בריית' ערוכה בסוף מס' בכורים דקחשיב בהלכה ה' דאין נמכר בגניבתו בעבד עברי לא כאנשים ולא כנשים עי"ש, שו"ר במשניות אחדים שזה רק נוסחת הגר"א אבל בנוסחת הגמרא ליתא כן ע"ש וא"ל, ועיין בשו"ת להרמ"ע מפאנו ז"ל, והנה לענין תקנת חכז"ל מצינו ג"כ חילוק בין איש לאשה דהיינו לענין דינא דבר מצרא כמבוא' בב"מ וברמב"ם פי"ב משכני' דין י"ד ופ' שם הל' ט"ו מכר לטומטום ואנדריגנוס אין בעל המצר יכול לסלקן מפני שהן ספק אשה ע"כ והובא בש"ע חו"מ סי' קנ"ד ואף שיש לעיין קצת דמה מקום לפטור בכאן טו"א שכל עיקר הטעם באשה שאין דרכה לטרוח תמיד, וא"כ זה לא שייך בטו"א, אבל צ"ל דלא פליג חכז"ל בתקנתא

נה) במה שהזכרתי כמה פעמים בספרי דברי שו"ת החו"י דיש סברא לומר דעליה לא קאי הלאו ולא תקרבו וכו', יש להעיר דעפ"ז א"ש קושית המנ"ח מ' קפ"ח שהעיר דלפי שיטת הרמב"ם והחינוך מאי קאמר בסנהדרין דנערה המאורסה דמקטנה וכו' הא י"ל דלהלקותה באנו מחמת הלאו דקריבות, ואפ"ל דמשכחת לה שראו העראה והעידו על זה דאי להלקותה די בנשיקה והם העידו בפי' על העראה וכו' עיי"ש, ולפמש"כ א"ש בפשיטות דמשים דידה לא יכלו לומר כך, וגם על השואל ומשיב יש לי להעיר בזה דבכמה מקומות, לא ראה בהחו"י הנ"ל, ואין בידי כעת

ראיתי בספר שו"ת מקור ישראל לגאון ספרדי בסי' נ"ז שעלה במחקר מי שנשא אשה בזמן שישראל יושבין על אדמתן ושנה ראשונה לח היה יוצא למלחמה וכו' או מתה אשתו זו בתוך הזמן שישראל נלחמים אם חל עליו חיוב לצאת ולבא למלחמה א"ד הואיל ואשתרי אשתרי ולא יצא בצבא, והנה מצינו בערכין ד"ג דאמרו הכל חייבים בציצית וכו' קמ"ל נהי דאישתרי בעידן עבידה בלא עידן עבודה לא אישתרי עש"ב עכ"ד הספר הנ"ל ולא נמצא יותר, יהנה כנראה היה דעת המחבר לדמות זה לשם, ולע"ד איני דומה כלל ויש לחלק כמובן וקצרתי, ברם בעקר חקירתו נ"פ מצד הסברא דהולך למלחמה דכיון דכל פעם הוא חיוב חדש כ"ז שישראל נלחמים וכמו בחי שהגיע עכשיו באמצע המלחמה זמנו לצאת למלחמה שהוא נתמלא בן עשרים והגם שלכאורה יש לספק זה שייכית בדין יש דיחו אצל מצות ובדיחיו בגופו, או מחמת זמני, עיין רא"ש סוף מ"ק ובתענית ובט"א חגיגה ובעמק יהושע ובנחל"י ובספרי או"ת בזה, ובקובץ דגל התורה סי י"ד מדברי התוס' ב"מ קי"ב ד"ה חיזר וכו', מש"כ שם ואי"ה אשנה פרק זה, ויש לדון עוד מזה דפסק הרמב"ם בהל' מלכים פ"ז הל' ז' קדש אשה מעכשיו ולאחר י"ב חודש ושלם הזמן במלחמה חוזר ובא לו ועיי"ש בכ"מ ובהלכה הקודמת אפי' מת במלחמה עש"ה וקצת ראיה דאל"כ למה צריך הכ"מ לומר דמטעם דלא כל כמיניה לארוס אשה ולפטור עצמו עיי"ש ויש לדחות כמובן וכן יש להעיר מהא דבונה בית בשרון דאינו חוזר משום שסופו לנפול, ויש לחלק כיון שסופו לנפול, גם עכשיו איני נקרא בית וכמו סכך שסופו להתיבש שפסול מתחילתו ויש לדון בכל זה בדברים הרבה אך קצרתי שייך לספרי מנחה חרבה דף קנ"ט ע"א לענין תוס' בנין בעזרה, מצאתי כעת ח"י טבת פ"ו בס' יראים בס' שע"ו (ביראים החדש) דעל מה דמשני במס' בתמיד שם באכסדרה של בנין כתב יש לשאול היכי עבדינן אכסדרא של בנין הא כתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל ואפי' בע"נ מקשינן הכי בסוכה פ' החלול וכו', יש לתרץ דהאי אכסדרה של בנין לא הית' מחוברת ברצפה אך על עמודי אבני' רחבים היתה בנויה ובתלוש אין תוס' בנין כדתניא בסוטה עושין לו בימה של עץ בעזרה וכו' עכ"ל עיי"ש, למדני מדבריו ליישב האי דבימה של עץ דלכך לא הוי תוס' בנין משום דהוי בתלוש, וכן משני התה בתמיד, וא"כ מוכח נמי בהא דסוטה דבתלוש מותר לעשות של עץ, וא"כ קשה בהאי דתמיד שם