מנחה חריבה שפח

מז) מה שכתבתי לעיל בדף ד' ע"ב בשם השער המשפט לענין ע"א במקום שאין כל אחד מוחזק עי"ש וכמו אבידה וקרקעות עי"ש יתישב בזה מה שראיתי כעת בערוך לנר מכות דף ו' בתוס' ד"ה אמר ר"י שהעיר דהא לפעמים משכחת דעד אחד גם בד"מ לא מועיל כלום כגון שהעיד על הקרקעות דאין דאין נשבעים עליהם אפילו בהעדאת עד אחד וכו' עיי"ש ולפי המבואר באמת יל"ע ולומר דבקרקעית יועיל ע"א אפילו לממון כיון שאין הבע"ד מוחזק וי"ל בזה ואכ"מ ועיין עוד בשו"ת נחלת יעקב בתשובת נכד הגאון מליסא זצ"ל ה"ה הגאון בעל חסר לאברהם תאומים ז"ל, וכן ראיתי כעת בקונטר' רוב וספק להגאון בעל שם אריה ז"ל שהעיר בעיק' זה אך אין להאריך בזה כעת

מח) כן הנני להודיע כי אחרי יצא לאור הגליונות הנ"ל הביא לי אחר את הספר מנחה חדשה איזה עלים בלים ולא נכתב גם מקום דפים ושם חי' על מס' ברכות סוטה סנהדרין, והם נאמרים בחריפות ושנינות ואין דרכינו שייים אך כמובן א"א שלאח להפגש באיזה הערות, אך באותו יום שהביא לי היה אז יום ד' מ"ח דעתי מבולבלת מפחד אנש מרמה ד' ירחם ויתן לי מנוחה שלמ' השקט ושלו' אכי"ר ע"כ לא יכולתי לעיין בדבריו השנונים, ואי"ה אשנה פרק זה, רק את זה ראיתי להזכיר כי מה שהעיר לי הכותב הנ"ל מהא דכ"ג אי יוצא למלחמה מבואר שם הכל בס' מ"ח הנ"ל וז"ל תחיה אטו כ"ג מיוצאי המלחמה כלל הלא עבודת יוכ"פ דאינם כשרים אלא בו וכן חביתי תי כ"ג שבכל יום וכו' ע"כ הנה מעבודת יוכ"פ וודאי לק"מ דעל יוכ"פ אפשר דבא לירושלם לעבוד עבודת היום, וכן הרגיש בעצמו כמו שכתבתי שם בקונטרסי וז"ל ואף את"ל במלחמת מצוה שאפילו חו"כ מחופתם יוצאים אז גם הכ"ג יוצא שדוחה כל עבידת המקדש ז"א חדא דמבואר בסוטה דל"ג יוחנן כ"ג שמע ב"ק מבקה"ק נצחו טליא דאזלי לאגחא קרבא ופרש"י שם במלחמת היונים שהלכו פרחי כהונה וכו' ומדוע לא הלך יוחנן בעצמו עכ"ל, ולפי מאי שכתבתי לעיל דביוכ"פ שעבודת היום אינה כשרה אלא בי, בא אז מהמלחמה, אתי שפיר מאד דמבואר ברש"י שם דנלחמו ביוכ"פ ושמע יוחנן ב"ק כשהי' עובד עבודת יוכ"פ ע"כ וא"כ שפיר היה צריך להיות בירושלם, ואדרבא עכשיו אשכחנא מרגניתא דלמה לי' לרש"י להודיענו זאת שהי' ביו"כ והלא ממילא מובן כיון ששמע זאת מבקה"ק, אלא שרצה לתרץ גם זאת למה לא יוחנן כ"ג בעצמו הלך למלחמה, והלא ידוע שהוא היה עיקר שר המלחמה ומצביא הצבאות, רק משום דהוי יוכ"פ ומשום עבודות בהמ"ק חזר מהמלחמה, ואם לאו ממנים כ"ג זקן אחר שא"י לצאת ולבוא במלחמה ועכ"פ אין הכרח כלום מזה, עוד כתב הנ"ל יתי פשוט לי מיהא חדא דעכ"פ במלחמת הרשות לא יצא א"כ מאי קאמר ולא לקחה פרט לאלמנה לכ"ג והלא קרא ברשות מיירי דבמלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חו"כ ומכש"כ לדעח הרמב"ם בפ"ה מכה"ק דכ"ג אינו זז מן ירושלם לעולם צע"ג מאי יענה בגמ' דידן עכ"ל וכבר השבתי על זה לעיל ומכש"כ דא"ש לדברי הסברת המנ"ח כמו שרמזת לעיל והמנ"ח הוא במצוה קל"ו וכ' שזה אמת ברור וגם בהגהותיי לרמב"ם דפוס ווילנא וא"ל בזה עוד (ואגב רהיטא ראיתי שם בחדושי ברכו' דבר מחמיה בדל"ג גבי רחב"ד שנתן עקבי ע"פ החור ולדברי רש"י דפירש ערוד מן הנחש והצב והקשה דא"כ הרי מנהיג בכלאי' ע"י שנתן עקבו ע"פ החור וצ"ע עכ"ל, הנה מלבד שזה חידודו קידם לליבונה, עוד נעלם ממנו תוס' בשבת נ"ב ע"א ד"ה והתנן דאין לאסור להנהיג כלאים אם לא ימשוך שים דבר עי"ש ובתוס' דמכות כ"ב ע"א ד"ה המנהיג ודוקא אי מישך השיר משוי בגופו אבל בלא המשכה אין לוקה בהנהגה וכו' עיי"ש)

מט) קצת סעד לסברא זו שכתבתי לעיל באות ל"ג נזכרתי מהא דתנן (בפ"ט דסנהד' מ"ג) רוצח שנתערב באחרים כולם פטורים ופירש הרע"ב כגון שנים שהיו עומדים ויצא חץ מביניהם יהרג שניהם פטירים ואפילו א' משניהם מוחזק בחסידות ובידוע שהיא לא זרק החץ „אפילו הכי לא מחייבינן ליה לאידך בחזקה זו“ עכ"ל, והא מהגמ' שם פ' ע"א דקתני עלה אמר ר' יוסי אפילו אבא חלפתא ביניהן וכפרש"י שם דלא מחייבינן לאידך משים הא חזקה וכו' עי"ש והוא מתבאר היטב ע"פ מה שכתבתי להסבי' שם ע' וקצרתי

נ) באות מ"ג במה שכתוב דבר קפרא הוסיף זה במשנה דסוף סוטה, נ"ב כן ראיתי כעת שהרגיש כבר בזה בתוס' יו"ט אבית (פ"א מ"ה) שכ' שם ומכאן אמרו חכמ' חכמים הבאים אחריו הוסיפו ע"ד ע"כ וכן מצינו בסוף סוטה שהוסיפו אחריו במשנה משמת רבי וכו' ע"כ אך לא כתב מי שהוסיפו, – שם לעיל בדף י' ע"א שאתי פני רשע עיי"ש נ"ב שוב אחרי סמוך ונראה להדפסה מצאתי מדרש זה הובא בילקוט ישעי' רמז ת"ד בפסיק צדקת צדקים יסירו ממנו צדקת צדיקים זה משה יסירו ממני זה יצחק ע"י שהצדיק את עשו הרשע כהה עיניו וכו' עכ"ל הילקוט שמעוני וכן בילקוט שם פ' תולדות עיי"ש

נא) במה שכתבתי לעיל אות מ' נזכרתי אח"ז כה"ג דברי התוס' חולין ס"ה ע"א ד"ה אע"פ וכי' וא"ת והיכי דרשינן הכא וגבי ע"ח מדכתיב לא באלף דבעי למימר קרא אע"פ שאין לו עכשיו והא מסקינן פ כשם דאלף משמע הכי והכי הן אי לאי וכו' עיי"ש, ועיין טורי אבן מגילה ג' ע"ב ד"ה אשר לו חומה וכו' שהקשה מעצמו קושיא הנ"ל ישם בדף י' ד"ה אשר הזכיר בעצמו דברי התוס' חילין ס"ה הנ"ל עיי"ש ופלא, ועיין גם בקדושין י"ח ע"ב ובתוס' שם ד"ה רבי אליעזר וכו' עיי"ש, – מה שכתבתי סוף ספרי מנחת ירושל' הראיה ממשנ' דפאה לענין שכחה דסומא חייב במצות ל"ת עיי"ש נ"ב וכ"ז דנוקמוה מתניתין ככ"ע ולא אליבא דחד תנא דס"ל דסומא חייב בכל מצות אף שר"מ הוא וז"פ ואין זה לקט אלא שכחה ששכחתי להוסיף בה ד"ז, ועיין סוף פסחים דף ק"ז ע"א אמר רב יוסף אדור ברבים דלא אשתי שיכרא ועיין בתוס' שם וכבר הערותי משם ראיה דמחויב