מנחה חריבה שפז

אחיו קיים י"ל דפטורין ועיין דף ו' נמצא אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין וי"ל דמש"ה אמר הוא והן נהרגין לאשמיענן דאע"ג דהוא נהרג תחלה מ"מ הן ג"כ נהרגין עכ"ל ופלא שלא העיר ג"כ על הרמב"ן הנ"ל בהא דנאמנות הראשונים ביותר א"כ איך ניחא המשנה הנ"ל ונגע, ולא פגע

כן הגיעני זה מקרוב (כסלו פ"ו) ספר המדרש והמעשה להגאב"ד דק"ק קאליש שליט"א וראיתי שם לפרשת פנחס שכ' על הרמב"ן הנ"ל מעצמו הנפ"מ אם הרגו הב"כ היום וקודם הריגת בועלה הוזמו העדים דלטעם הרמב"ן ג"כ לא יהרגו המוזמין ורצה להעמים בכוונת הרמב"ן משום דכבר חייב מיתה ממק"א ומדחה זה ונ"ל כפשטות לשונו משום נאמנית הא' את"ד עיי"ש מש"ה בזה וג"כ לא ראה בהב"ש אחרון הנ"ל שמבואר שם כל החקירה הנ"ל ולא הביא דברי הכ"מ הנ"ל ועוד יש להעיר ע"ד שם אך אכ"מ להאריך יותר, ועיין עוד שם בב"ש אחרון שכ' ולפ"ז יש לדחות ראית הר"י בתוס' ריש מכות הא דאמר בת כהן וזוממי זוממים ולא אמר בת כהן וביעלה דמצי לאשכוחי באם מת הבועל קודם שבאו זוממי זוממים וא"כ אין הבועל נידון באותו יום עכ"ל וכן לענין אם היה הבועל קטן עייש"ה

וכן מצאתי כעת בשו"ת תורת חסד חלק אהע"ז סי' כ' אות ה' שבתו"ד שם לענין יבם מומר שכתב מעצמו לחדש דדוקא אם נהרג, אבל אם מת מעצמו לא נפטרו הזוממים עי"ז ובזה מיישב דברי הרמב"ם ספ"כ מהל' עדות גבי זוממי בת כהן ומהא דאין דנין שניהם ביום אחד, ורק משכחת לה דשניהם נגמר דינם למיתה רק אחד מהם מת אחר גמ"ד ויש חיוב מיתה על הע"ז מחמת גמ"ד של שניהם וקמ"ל קרא דנידונים בחנק דלאחיו ולא לאחותו, מיהו בלא"ה ל"ק דמבואר ברש"י סנהדרין (מ"ה ע"ב) דבשני ב"ד שפיר דנין שניהן ביום אחד (וכ"מ ברש"י סנהדרין קי"ב ע"א ד"ה ור"ל) ולכאורה יש להביא ראיה אפילו אם מת מעצמו מ"מ פטורים מד' התוס' ריש מכות וכו' עיי"ש ופלא עליו שהיה בקי גדול באחרונים שלא הביא מהב"ש אחרון ז"ל, ואם נכונים אנו בזה שבאם מת הנידון חייבים העדים. יש להסתפק בכגון דא, בהא דאמרו בסנהדרין מ"ה נקטעה יד העדים פטור דבעינן יד העדים וכו' עיי"ש ויש לחקור כה"ג שהעידי העדים ואח"כ נקטעו ידם שפטור הנדון אם אח"כ הוזמו העדים אם חייבין מיתה מכא"ז אם נימא דעכ"פ לא גרע ממת הנדון שג"כ לא נהרג על פיהם ואפ"ה חייבים על רצונם וההיא שעתא בר קטלא הוי, או דילמא י"ל דהתם החסרון הוא מצד הנדון אבל הם חייבי אותו הריגה, אבל הכא הדין והפטור הוא מחמתם שנעשה חסרון בדין העדים ואי נימא דחייבים יהי' משפחת לה נמי שיהרג היא הנבעלת והיא הבועל קיים באופן כזה דהעידו מקודם על הבועל ונגמר הדין ואח"כ נקטעה ידם ופטור, ולמחר העידו על הנבעלת שפלוני בא עליה והיא נתחייבה מיתה משום שכבר קודם הגדת העדות נקטעה ידה כדאיתא בסנהדרין שם וכו' ואח"כ הוזמו העדים על שניהם על הבועל והנבעלת וחייבים משום שניהם וכנ"ל וגלחה התורה דחייבים רק כמו שהיו רוצים לחייב את הבועל ויש להאריך בזה וקצרתי ורק אגב גררא ועל המעיין לעיין היטב בכל המקומות שציינתי ואז יבין היטב מש"כ

מה) ודרך אגב ראיתי שם בבית שמואל אחרון ריש חאהע"ז בדרוש לנשואין שהאריך בזה הא דאמרו ריש מכילתין פתח ריש לקיש וכו' עפ"י שיטה הרמב"ם שבעל ביאה אסורה מימיו ואי ביאת יבמה צריך עדים ומוקי לה ג"כ ביבמה שעשה דוחה ל"ת וכמה קושיות וכמו שהבאתי בספרי בשם הבאר יצחק ותה"ק ונעלם זה מהם דבריו החריפים, וחזיתיו רק לפום רהיטא ובשאילת בעלים

מו) לענין חקירתי אי משלה מדרבנן במקום שלוקה מדאורייתא עיין לעיל בקונטרס ו' ע"א ודף ד' ע"א עייש"ה נ"ב יש להעיר עוד מהא שכחב הרמב"ם פי"ד מהל' אישות והטור בסי' ע"ז בזה"ל המורד על אשתו ואמר הריני זן ומפרנס אותה, אבל איני וכו' מוסיפין לה על כתובתה וכו' ואע"פ שכתובתה הולכת ונוספת הרי הוא עובר בלא תעשה שנאמר לא גרע שאם שנאה ישלחה אבל לענות אסור ולמה לא ילקה על לאו זה מפני שאין בו מעשה עכ"ל, דמשמע מזה דאפילו אילו הוה בה מעשה ולוקין עלה, מ"מ לענין הקנס לא הוה נוגע והיו מוסיפין על כתובתה וקונסין אותו ולוקה ומשלם מדרבנן, וגם אפשר דאף אין לוקין מדאורייתא מ"מ אכתי מכת מרדות איכא כמו בכל לאווין שאין בו מעשה וכדחקר שם הפמג"ד שם בפתיחה כוללת, ופשיט לה מרמב"ם הל' חמץ שכ' המניח חמץ ברשותו לוקין מ"מ עי"ש אות ג' ועיין שו"ת ברית יעקב חאור"ח, ואפ"ה משלם ממון (אלא דמזה ראיה רק היכי דשניהם דרבנן והם הם המחייבים שתי רשעיות) ואפשר לומר דזה הרבותא של הרמב"ם שכתב ואע"פ שכתובתה הולכת ונוספת הרי הוא עובר בלא תעשה וכו', דמאי שייכת היא זל"ז ומאי אע"פ שכתב ל ולפי מה שפרשתי א"ש והכי פירושו ואע"פ שכתובתה הולכת ונוספת והרי כבר קנסינן לו בממון אפ"ה הרי הוא עובר בל"ת ומכין אותו מ"מ ג"כ, ולכך חזר ושנה עוד הפעם פה אף שכבר הביא דין זה לעיל ועיין הרב המגיד שם וקצרתי **(ובזה יש מקום אתי ליישב מה שהערותי מכבר בסנהדרין דף ל"א ע"ב שלחו ליה למר עוקבא לדזיו ליה כבר בתיה שלם עוקבן הבבלי קבל קדמנא ירמי' אחי העביר עלי את הדרך וכו' עיי"ש פרש"י ז"ל בחד לישנא שסירסו עיי"ש, וקשה והא לוקה בזה"ב משום סירוס ולפי הנ"ל א"ש ודו"ק ועיין כה"ג בהמקנה קדושין כ"ד גבי עבד שסירסו רבו עיי"ש ועיין בשו"ת עין יצחק אלחנן ח"ר אהע"ז סי' י"א באריכות ועיין בשו"ת עונג י"ט חאור"ח סי' כ"ד קצת מזה ובמק"א הארכתי הרבה בישוב קושית המקנה הנ"ל:)**: