מנחה חריבה שפו

אחרונים, וראה זה מצאתי עכשיו דעת יוסף בשו"ת שו"מ מהדירה ה' סי' מ"ד שכתב לפום דרכו בענין דכאשר זמם ואי בעינן בעידי ממון עשאי"ל בזה"ל ולפ"ז צ"ל למה ה"ל להריטב"א דבכאשר עשה פטור בממון וכו' ולפ"ז כיון דע"ז חדוש היא ואין לך בו אלא חידושו לכך דוקא כאשר זמם ולא כאשר עשה ויש להמתיק הדברים דבכאשר עשה כיון דהיא מוחזק א"כ פשיטת דיש להאמין יותר להראשונים מהאחרונים וא"כ חידוש גדול הוא ולכך בכאשר עשה לא מתחייב דמהראו' להאמין לראשונים יותר, וז"ב בטעמו של הריטב"א, ולפ"ז מיושב היטב קושית הנוב"י דכל הטעם דבעינן עשאי"ל דילמא משקרי ולפ"ז היכי דכל הענין שא"א להזים משים שהוא כאשר עשה והרי דכל הטעם דכאשר עשה הוא לפי שהראשונים מהראוי להאמין יותר וכו', עש"ה ובעיקר דבריו יש הרבה מה להעיר אלא שאכ"מ אכן לפלא גם עליו שלא זכר שם דברי הרמב"ן והכ"מ הנ"ל ואשר מבואר דזה שייך דוקא בדיני נפשית ולא בדיני מלקות וממונית ויל"ע, ומש"כ דכל הטעם דבעינן עשאי"ל דילמא משקרי, זה נכון ומבואר באר ה טב בב"ק ע"ה ע"ב דאמר אלא בעדות שאי"ל קמפלגי וכו' והא קיי"ל דעשאי"ל לא היי עדות ה"מ היכי דלא ידעי באיזה יום באיזה שעה דליכא לעדות כלל אבל הכא סיוע הוא דקא מסייע להו ע"כ ופרש"י ז"ל בד"ה היכי וכו' דאיכא למימר דלהכי עבדי דמסתפי דלא ליתי סהדי דלזמינהו והלא בא תה שעה עמנו הייתם ועדים שקרנים הם וכו' עייש"ה וכן מבואר בכמ"ק, ותמהיני על מה שראיתי זה לא כבר שהגיעני ספר שו"ת תשובות רבי אליעזר להגאב"ד ור"מ דק"ק טעלז זצ"ל ישם בסי' ג' כתב על הגאון מלא הרועים בהגהותיו לסנהדרין, בזה"ל ודבריו רחוקים מן האמת דאם רק משים ובערת הורגין את הטריפה שהרג בפני ב"ד ולא מטעם לא תהא שמיעה גדולה מראיה וכנ"ל א"כ גם בהרג בפני עדים היה לנו להרג משים ובערת הרע מקרבך דאטו עדים שא"א להזימם מחזיקים אותם כשקרנים ירק גזה"כ הוא שבעינן עדות שאי"ל וכי' את"ד ינ"ב לכאורה נעלם ממנו לפי שעה דברי הגמ' ורש"י ב"ק ע"ה ע"ב וצדקו יחדיו דברי המלא הרועים ז"ל ולא השיב ר"א, ועכ"פ י"ל דפליני בזה סומכוס ורבנן ודו"ק יעיין בבית הלוי ח"ג סי' ה' ובס' ו' אות ד' והרי הא דקיי"ל דבע' עשאי"ל הא לא נמצא ע"ז דרשא מיוחדת יכו' עיי"ש ושם ד"ה ואגב וכו' אבל הקרובים דפסול לרמב"ח אינו משום שחסר הבירור שהאמת כדבריהם רק דגזה"כ הוא שאין לדון ע"פ עדים שא"א להזימן ממילא פסולין גם בזה ע"ש וצ"ע ויל"ע בשם אריה קו' הזמה בזה **(הג"ה ויש להעיר דתליא בעיקרי הדברים שכתבתי למעלה בקונטרסי אי עדים גופייהו שנאמנים, הוא מטעם בירור שאין למעלה מהם, אי שהוא רק חזקה וגזה"כ עיין לעיל אות ל"ז, דאי נימא דעדים נאמנים מטעם בירור ה"כ א"א לומר דלכך הצריכה תורה בעדים שאנו יכולים להזימם דילמא משקרי, הא אנן עכשיו קיימין בסברא דנאמנותם כל כך ברורה והאמת אתם, והאיך אנו חוששים דילמא משקרי, א"ו דגזה"כ הוא ודין חדש הוא שחידשה תורה דבעינן עשאי"ל, אבל אי נימא כהצד השני שעיקרי הנאמנות הוא מגזה"כ, אף שאנו חוששין דילמא משקרי, א"כ שפיר י"ל דלזה הסיפה התירה תבלין להצריך בירורים צדדיים כדי לחזק אמירתם ודלמא משקרי, ויראו משום ההזמה, ויאמרו אמת, ועפ"י זה צריך להבין תירוץ השני שבתוס' מכות ב' ע"א דגבי עדות דב"ג לא חיישינן כלל באי"ל דמהיכי נפקא לן דבעינן עשאי"ל מכאשר זמם וכו' עייש"ה ואכמ"ל:

ובלמדי עכשיו מס' כתיבות מצאתי בעה"ש בחידושים והגהות מים חיים לבעל פר"ח שכתב על דברת התוס' שם דף ל"ג ע"א תד"ה אלא וכו' אבל הכא נתקיימה הזמה במלקות עכ"ד התוס' וכתב המים חיים בזה"ל כלומר דכל עדות שאתה יכולה להזימה הוה עדות משום דאיהו מתיירא לשקר והכא נמי מתיירא לשקר משוה דלוקה ושפיר מקרי כאשר זמם יברור ודו"ק ואך זה כפי תירוץ הראשון שבתוס'' מכות הנ"ל אבל לפי התירוץ השני צ"ע כמש"כ לעיל אך אפשר לימר דבסברת זו פליגי שני תירוצי התוס' וכמו שכתבתי לעיל די"ל דפליגי בזה סומכוס וחכמים בסברת יטעם של הצרכת עדות שאי"ל, ואכ"ל עוד

)** גם יש לי עוד מקים עיון לפי סברת הרמב"ן הנ"ל דבנהרג הנידון א"כ סימן היא שהראשונים הם העדים האמיתיים וא"כ צריך עיון וישוב בהא דמבואר במשנה דמכות ו' ע"ב לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין והשני' פטורה עיי"ש דהן נהרגין אע"פ שלא הוזמו כת שניה כיון שהוזמו הן והוא נהרג משום כת שניה דלא בטלה עדות כת שניה בהזמת ראשונה כיון דהוי שתי עדיות עיי"ש בתוס' ד"ה הוא, והא לפי דעת הרמב"ן ה"נ כן כיון שנהרג הנידון משום כת שניה וא"כ בוודאי שיש לומר כל הסברות והמשפטים שהניח הרמב"ן והיה צריך לנו לאמיר שבוודאי הראשונים נאמנים נגד המזימום ומדוע הן נהרגין בשביל ההזמה ויל"ע בעת הפנאי אי"ה כי עתה ראשי עלי סחרחר ומים רבים שטפני, ומכאובי נגדי תמיד, ירחם ד' עלי אשר שוויתיי נגדי תמיד, ובאתי רק להעיר להמעיין אשר דעתו ושעתו יותר במניחה, וכן על ספיקת הב"ש אחרון הנ"ל באם מת הנידון מיתה טבעית, לכאורה יש להעיר מכאן אף שבעצמו מסיק שם שהדבר פשוט שאם מת שחייבים העדים מיתה עיי"ש, שוב חפשתי בהג' המפרשים למס' מכות ומצאתי שמה בהגהות פורת יוסף על המשנה הנ"ל דהרגו אין נהרגין שהעיר בזה וז"ל יש להסתפק אם מת הנידון קידם שהרגו וכו' (ולא ראה הב"ש אחרון הנ"ל) ולטעם הרמב"ן (שם כתוב הרמב"ם וט"ס הוא) ז"ל שכתב דמסתמא כיון שהרגהו ע"פ ב"ד מסתמה הוה חייב מיתה וכו' הכא לא שייך זה כיון שמת מעצמו אבל אם נימא דגזה"כ הוא דבעינן דוקא