מנחה חריבה שפד

העור והבשר ועצמות בהנאה, וגם מקים הנחל מותר לזרעו, ולא דמי לנמצא ההורג שיתבאר דהתם כדין ערפוה, אבל בהזמה איגלאי מילתא דטעות היתה, אמנם אפשר כיון דקיי"ל דאם באו עדי הזמה לאחר שנהרג זה שהעידו עליו אין בזה דין הזמה דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה כמש"כ בסי' ל"ח גם בכאן כשנערפה העגלה לא שייך הזמה אך להרמב"ם בפ"כ מעדות דרק בחייבי מיתות דנין כן ולא במלקות, י"ל דגם בזה דנין דין הזמה עכ"ל וכל דבריו אלה האחרונים, אינם מובנים לי, ואני תמה על עצמי דמחי שייכות היא לזה דכאשר זמם ולא כאשר עשה, דכנראה הבין דאי אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה אין כאן דין הזמה כלל, והעדים אינם מוזמם ודבריהם לא נמצאו משוקרים, אבל לעניותי הפירוש היא דאמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה, היינו דלענין העונש או התשלומין לא מחייבי. אבל ההזמה הוה מיעלתא והעריפה הוי בטעות ונתבטל עדותן גם אח"כ ומאי קאמר דאין כאן דין הזמה, דמשמע ג"כ לענין התבטלות העדות הוא ואינו כן אלא דלענין העונש הוא ואף כפי הטעמים הנאמרים בכ"מ שם הלכת עדות ויל"ע, ואי חייבי לשלם בעד הע"ע שהפסידו את העיר בחנם, אם אמרינן דבממון לא שייך כאשר זמם ולא כאשר עשה כמחלוקת הראשונים בזה כידוע, תליא בחקירת הקצות סי' ל"ח אם בעדים שהעידו שהתנסך יין חבירו והזימו אם חייבין העדים לשלם דמי היין יע"ש ובנתיבות שם כתב דלא שייך כאשר זמם רק בדבר שצריך עדות בב"ד כגון הריגת השור, אבל באיסורין אפי' במקום דצריך ב' עדים מ"מ לא צריך הגדה בב"ד וכו' ובדבר שא"צ עדות בב"ד לא חדשה התורה דין דכאשר זמם עיי"ש, ובאחרונים שם ובנחל יצחק שם סי' ל"ה ועוד ועיין דמש"א שם שהביאו מהרמב"ם דע"א בטומאת סוטה משלם כאשר זמם וע"ש ועיין במנ"ח מ' תק"ל בעיקר דין זה בהוזמו לאחר עריפה. עיי"ש

ועיין ברש"י שם (בסוטה מ"ז ע"ב) שפירש אפי' אחד בסו' העולם הכיר בו, דמשמע דאחד בסיף העולם קאי על המכיר, ולא על הרוצח, ובחמד"ש שם הנ"ל אית ס"ג עמד ע"ז דאינו מבין פי' דהא העד צורך לבוא לפני ב"ד ע"ש, וא"י מנ"ל פשיטא ליה הא מילתא עד שמתמיה על רש"י בזה

מג) ואסיים במילתא יקירא שאמר לי כבוד ידינ"ע הגאון העצום שלשלת היוחסין זקן הרבנים כש"ת מוהר"ר יצחק ירוחם דיסקין שליט"א במשנה דסוף סוטה דתנן התם במשנה משמת רבי בטל עניה ויראת חטא ע"כ, א) ולכאורה יש להקשות ולבקר על זה דקפסיק תנא למימר דבטל ענוה ויראת חטא, דהלא אמרינן בכתובות דף ק"ג ע"ב גבי הא שצוה רבי אע"פ ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא וכו' ופריך ורבי מ"ט עבד הכי, ומשני נהי דאינו ממלא מקום אבותיו בחכמה ביראת חטא ממלא מקום אבותיו, הוה עכ"ל הגמ' שם וא"כ האיך קאמר הכא דבטלה יראת חטא ? ונראה ליישב זה עם מה שיש לעמוד עוד, ב) וכבר עמלו הבונים בו דמי גרס והוסיף זה במשנה שסידר רבינו בעצמו, ובתוס' רעק"א שם על המשניות ראיתי שהביא כבר דהרמב"ן בחדושי ע"ז הרגיש בזה וכתב דבר קפרא הוסיף זה במשנה עיי"ש

וע"כ נראה לומר דמאן הוא התנא שסידר והוסיף זאת במשנה הוא באמת רבן גמליאל בנו של רב"י הנשיא בעצמו הוא שכתב זאת במשניות שסידר אביו דכבר אשכחן שהביאו רבי אביו במשנה בשמו במסכת אבות (פ' ב' י"ב) רבן גמליאל בנו של ר"י הנשיא אומר וכו', והוא שכבר זכה להיות מוזכר בה להוסיף זאת בהמשנה לכבוד אביו ובזה יהי' מיושב גם קושיא הראשונה דבאמת הוא שר"ג היה ממלא מקום אבותיו ביראת חטא בשלימות כדבעי, אבל הוא לעצמו שהיה אצלו באמת עניה ויראת חטא, ולא החזיק טיבותא לנפשו הוא אשר יכול להעיד על אביו אבי ישר' שמשמת רבי בטל ענוה ויר"ח דבעצמו לא החזיק נפשו שהוא ממלא מקום אבותיו ביראת חטא, ולא הגיע למדרגת אביו, ומעתה לדעתו בטלה ענוה ויראת חטא אבל כל ח' הדור ידעו שנכוני' דברי רבינו הקדוש שגמליאל בני ממלא מקום אבותיו ביר"ח ולא תנו זאת במשנה ואתי שפיר הכל על נכון עכ"ד דפח"ח, בהטעמת לשונו, יעכ" הוספתי לאמור דבזה יש ליישב הערת התוס' בכתיבות שם הנ"ל ד"ה איתו היום, שמת רבי בטלה קדושה, שהיו קיר אותו רבינו הקדוש, והא דתניא בשלהי סוטה (דרך אגב למדנו מדברי התוס' דגרסי דתניא שלפניהם לא היה זה במשנה, אלא בברייתא שבסוף פרקין, ואפשר דט"ס הוא בתוס'? משמת רבי בטלה ענוה ויראה ? י"ל קדושה בכלל עכ"ל עיי"ש, ולפי הנ"ל י"ל דבאמת האי מאן דתנא הא דמשמת רבי בטלה קדושה, וכל חכמי הדור ההוא לא תני האי במשנה דמשמת רבי בטלה ענוה ויראה, דהרי ידוע היה להם כרבן גמליאל בנו היא ממלא מקים אבותיו ביר"ח כדאיתא בכתובות, אלא רק קדישה בטלה משמת רבי, המעלה שזה באמת לא היה לו לר"ג בני (ואין זה נצרך כ"כ לנשיאות הדור) ומאן תנא דתני שם משמת רבי בטלה עניה ויראה לולא מבעי קדושה) הוא ר"ג בני בעצמו שמרוב ענותנותו ויר"ח הוסיף זה במשנה לדאוג ולהצטער שמשמת רבי בטלת המרגליות היקרות האלו ענוה ויראה, ועפ"ז אפשר ג"כ ליישב ולהסביר דברי רב יוסף ור"נ שבגמ' שאמרו לתנא לא תתני עניה וי"ח וכו' ע"ש אך קצרתי, ועיין ריש הזהב דמתני ליה רבי לר"ש בריה, ואמר לו רבי וכו' הרי שקראו רבי ולא אבי ע"ש ודו"ק ב) וד' יזכנו לעלות למדרגות מדות היקרות האלו למען כ"ש יתברך: העלוב פנחס עפשטיין **(הערה אח"ז ראיתי בחפשי מצאתי בהגהות רש"ש לכתובות שם שהרגיש בזה בין השיטין בהערה הראשונה של הגאון הנ"ל שליט"א וישובו אינו מספיק ואינו מתקבל עיי"ש:)**