מנחה חריבה שפא

התיר עצמו למיתה, אבל לאידך לישנא דהפוס' ד' מ"א, דריב"י לא בעי כלל התיר עצמו למיתה, וע"כ ההכרח של התוס' היא דבידיעת האיסור לבד נקרא חבר וכדמשמע גם מפשטות לשון רש"י ד' ח' דלא יוכל לומר סבור הייתי שמותר, וקמה תי קו' כתר"ה דכיון דלא ידעו שהיא חבירה א"כ אומרת מותר היתה ולמה באו להעיד, ולכן תרצו א"נ דלא ידעו דחבר א"צ התראה, ושני התרוצים בד' ט' תלו בשני התרוצים בד' מ"א, והרי דהתוס' ס"ל דאומרת מותר מותרת לבעלה, (התוס' הנ"ל בד' מ"א דחבר הוה כאילו התיר עצמו למיתה, וגם ריב"י מצריך התיר עצמו למיתה אשתמיטתי' להגאון בעל „מלא הרעים“ דבספרו אות ה' התראת ספק סי' ח' מחליט דריב"י לא בעי כלל התיר עצמו למיתה בלי שום חולק, ע"ש) וקו' כתר"ה על המהרי"ק דלשיטתי' הו"ל לומר דאומרת מותר היתה, הנה לתירוצא קמא ד' ט' דמיירי דלא ידעו שהיא חבירה, א"כ הרי באמת אמרו כן דאומרת מותר היתה, ולתירוץ בתרא דידעו שהיא חבירה רק דלא ידעו דחבר א"צ התראה דאז יקשה דהול"ל דאומרת מותר היתה, נ"ל כיון דהם באמת ידעו שהיא חבירה יראים הם לומר דאומרת מותר היתה דלמה יתכחשו מתוך המציאות, דע"כ לא אמרינן דהיו יכולין לומר כך וכך אלא בענין הזנות גופא, אבל בענין של מציאות כגון בגונא שהיא חבירה שיאמרו דאינה חבירה לא, דמסתפי דתיכף יתכחשו, ובאופן אחר נ"ל לתרץ קו' כתר"ה טל המהרי"ק ללישנא בתרא דהתוס', דהוה באמת הלא לכל הקו' שאנו מוצאים ברבותינו האחרונים דהו"ל לומר כך וכך היינו יכולים א דהעדים לא ידעו הדין (והשער אפרים באמת מתרץ כן) אלא דהאחרונים נקטו זה לדוחק, אבל התירוץ בתרא של התוס' הלא ע"כ לא ס"ל זה לדוחק, דגם הם תרצו דמיירי דהעדים לא ידעו הדין דחבר א"צ התראה, א"כ נוכל לומר כמו דלא ידעו הדין דחבר ה"נ לא ידעו דינים אחרים

ולפי"ז יתורץ לנו קו' חמורה שהגאון רע"א מביא בתשובותיו סי' קצ"ח בשם חתנו דאיך יכולים הם לומר דלאוסרה באו, דהלא בעידי איסור כשר עדות מיוחדת והו"ל להעיד בעדות מיוחדת, וע"ש שמתרץ בדוחק דרב חנין ס"ל כת"ק דריב"ק דגם בממון צריך שיראו כאחד, וע"ש שמסיים ובפרט דהא בלא"ה אין דברי ר"ח להלכה דהא קיי"ל דחבר צריך התראה ע"ש, ומעולם הי' קשה לי אמאי השמיט הרמב"ם הך דינא דרב חנין, דאף אליבא דרבנן דס"ל דחבר צריך התראה משכח"ל דינא דרב חנין כגון דאתרו בה אחריני ואינהו לא ידעו מזה דיכולים הם לומר דלאוסרה באו ובהדיא אמרו כן התוס' בסנהדרין ד' פ"ו דכה"ג הוה מצי הגמ' לשנויי לעיל, ע"ש (התוס' הזה לעלם לפי שעה מתלתא גאוני, השאגת ארי' (בן הגאון הנר תמיד) על מס' מכות סוף פ"ק מביא קו' זו בשם מהרשש"ך, ומתרץ בשם אביו הנ"ת דצריך שאינהו ידעי ההתראה, ולא הזכירו כלל דברי התוס', וגם בתוס' מבואר דל"צ שידעו מההתראה) אולם קו' חדא מתורצת בחברתה ומשום קו' הגרע"א השמיט הרמב"ם הדין דרב חנין דהנ"ב מה"ק ח' אהע"ז סי' מ"ב בסתירת התיר השלישי מחליט דגם הר"ן מודה דעדות מיוחדת מהני להוציא אשה מבעלה, וע"כ לא קאמר הר"ן דלא מהני אלא בעידי קדושין דע"י עדותן יש נ"מ לחיוב נפשות אבל לא לעדי גיטין וכתב שם א"כ עדי זנות בלי התראה דג"כ אין שום חיוב מיתה בעדותן מועיל עדות מיוחדת כמו בדיני גיטין, ולהלן קצת כתב וז"ל וכבר כתבתי שגם הר"ן מודה בעדי זנות בלי התראה, ע"ש, והפ"ת באהע"ז סי' קט"ו ס"ק ל"ג מביא בשם תשו' זכרון יוסף סי' ז' וז"ל אבל לאסור אשה לבעלה ע"י זנות דלא מצי אתי לידי נפשות לעולם דמה שעבר עבר ומבלי התראה אפשר דודאי מצטרפין עכ"ל, ע"ש, הרי דמחלקין בעדי זנות בין הי' התראה ובין לא הי' התראה, דבהי' התראה אז לא מהני עדות מיוחדת אף לאוסרה ורק היכי דלא התרו אז אמרי' דעדות מיוחדת מהני, ונלענ"ד לומר דמאי דמחלקינן בין התרו ובין לא התרו אינו אלא לרבנן דס"ל דחבר צריך התראה, דלדידהו בלי התראה לא מצי אתי לעולם לדיני נפשות, אבל לריב"י דחבר א"צ התראה א"כ גם בלי התרא' מצי אתי לחיוב נפשות כגון דיתודע שהיתה חבירה והוה כמו לרבנן עדי זנות עם התראה, ולדידי' לא תועיל עדות מיוחדת אף לאוסרה על בעלה, ועתה מתורצת ב' הקו' הנ"ל וגם קו' התוס' ד' פ"ו דרב חנין ע"כ ס"ל כריב"י ולא כרבנן דלרבנן איך יכולים הם לומר דלאוסרה באו דא"כ הי' להם להעיד בעדות מיוחדת וכקו' הגרע"א, משא"כ לריב"י דלדידי' הלא לא מהני עדות מיוחדת וכנז' שפיר יכולים הם לומר דלאוסרה באו ול"ל דהול"ל בעדות מיוחדת דלריב"י לא מהני, ושפיר השמיט הרמב"ם הך דינא דכיון דפסקינן כרבנן דחבר צריך התראה ומהני עדות מיוחדת ול"ל דלאוסרה באו דא"כ הול"ל בעדות מיוחדת ואין להקשות דגם לריב"י משכח"ל גוונא דמהני עדות מיוחדת כגון דיעידו בפי' שהיא איננה חבירה ולשי' המהרי"ק היא אסורה גם לבעלה, דיראים הם לומר דבר שזה נגד המציאות דתיכף יתכחשו וכנ"ל, אולם לתירוץ ב' על התוס' דמיירי דידעו שהיא חבירה רק דלא ידעו דחבר א"צ התר' א"כ העדים סברו דהדין הוא כרבנן, ולדידהו הלא מהני עדות מיוחדת א"כ קשה דהו"ל להעיד בעדות מיוחדת וכקו' הגרע"א אך לפי דברנו לעיל דלתירוץ זה אנו אומרים כמו דלא ידעו הדין דחבר א"צ התראה ה"נ לא ידעו דינים אחרים

ועוד נלענ"ד לתרץ קו' על המהרי"ק, דבשו"ת הגרע"א סי' ר"ו מסתפק שם הגרע"א אם המהרי"ק אוסר מה"ת או מדרבנן ומריהטא דלישנא משמע דדעתו נוטה דכל עיקר דינא דמהרי"ק אינו אלא מדרבנן, אבל מדאו' מותרת לבעלה ע"ש ותו ליכא לאקשויי דהול"ל דאומרת מותר היפה. דהלא זה רק איסור דרבנן, וכ"ת מה נפ"מ להעדים אם יוציאוה מבעלה מה"ת או מדרבנן הרי יש