מנחה חריבה לז

ד"ה הואיל כתבו מפורש דהיכי דאתא הקדש ליד גזבר לא אמרינן הואיל אי בעי מתשיל עליה ע"כ וכן כתבו בב"מ (נ"ג ע"א) ד"ה הו"ל דישיל"מ וז"ל וא"ת תרומה נמי וי"ל כדאמר התם מי הוי מצווה לאיתשוליה עליה א"נ שנתנה לכהן שאיני יכול לישאל עוד שאיני ברשותו ע"כ הרי מפורש דעתם דלא מהני שאלה ואדרבה בזה הבנתי היטב מאי סתמי התוס' דבריהם שם בב"מ בתירוצם כאילו הם שחידשו דבר זה והלא דברים מפורשים הם בגמ' נדרים שם. אך כוונו להוציא משיטת הרא"מ ופירושו. הן אמנם מהתוס' ב"ק ס"ז ע"ב ד"ה מעיקרא משמע ג"כ דס"ל דמהני שאלה דהקשו שם דת"ל דהוי שיני החוזר לבריתו משום דאפשר בשאלה ותירצו משום דלא שכיחא. וכוונתם נראה דלא שכיחי משום דלא הוי מצוה לאיתשולי וכן מבואר ברשב"א ב"ק שם. ואמאי לא תירצו דהברייתא דהתם מיירי באתי ליד כאן וגזבר. אמנם יש לדחות בק"ל. אך זה יש לומר דהלא דין זה תלוי בשני תירוצי הגמ' בנדרים שם ושהביאו התוס' בב"מ הנ"ל וא"כ אין דין זה מוסכם כל כך ולכך לא השיוו רבעתו"ם דעתם בזה, ועיין בטורי אבן ר"ה (דף כ"ח) מה שהקשה על התוס' דכריתות הנ"ל וכתב דאישתמיט מינייהו גמרא דשבועות דף כ"ר דמבואר דאף בנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן מהני שאלה ועיין בשעה"מ מזה ואכמ"ל בזה. וראיתי שוב להרב עמק יהושע ז"ל בסימן י"ז שהרחיב בזה הדיבור מתוס' כריתות הנ"ל ודברי הט"א הנ"ל והביא ג"כ התוס' דשמעתין מה שהקשו גבי מנחה וכתב דלא ליסתרו על דברי התוס' כריתות הנ"ל דדוקא התם שנזרקו דמן כהלכתן ונעשות מצותן ע"כ לא מהני שאלה משא"כ הכא דהמנחה נשרפת מהני שאלה אע"ג דמטא ליד גזבר יעו"ש ונעלם ממנו המל"מ הנ"ל ותוס' הנ"ל

ונראהו ליישב קושיתם על התוס' דכאן. על פי היסוד שהניח הנו"ב תנינא חיור"ד סי' קנ"ד בעיקר טעמא דלא מהני שאלה באתי ליד כהן הוא משום דכל שאלה ופתח הוא שהנודר אומר אלמלא הייתי יודע דבר זה לא היתי נודר ואמנם אם אין הדבר אמת והוא משקר ובאמת אף אם היה יודע שיהי' כך היה נודר אין לו התרה אלא שאין אנו צריכין לחשדו בזה וכו' אבל הכהן אינו מחויב להאמינו ויכול הכהן לומר שאולי אתה משקר וכו' וא"כ אינו מחויב להאמינו ולהחזיר התרומה ולכך תרומה ביד הכהן לא מצי מיתשיל יע"ש וא"כ האי טעמא שייך נמי לענין קדשים דהגזבר אינו מחיוב להאמינו ולהפסיד להקדש אמנם א"כ זה שייך שפיר בשאר קדשים הנקרבים. אבל הכא במנחת סוטה דאזלה לשריפה בלא שאלתו. וא"כ אינו מפסיד כלל להקרש ואינו מוציא מידם כלל ושפיר מצו שאיל וא"ש קושית התוס'. וא"כ לפ"ז יש לנו ג"כ חילוק דין חדש בקדשים דבכל הקדשים הנאכלים לא מצו שאיל לאפסודי הקדש או כהנים. אבל עולה וקדשים שאינם נאכלים שפיר מצי שאיל וצ"ע ובירור. גם בכריתות צ"ע. עוד יסתער מזה קושיא חזקה שהקשה העמק"י בסימן הנ"ל בהא דאמרינן בפ"ח דפסחים דף פ"ח בהא דחמשה שנתערבו פסחיהן דפטורין מלעשות פסח שני ופריך והאיכא חד דלא נפיק ומשני היכי ליעבד ליתי כל חד וחד פסח קא מייתי חולין לעזרה. וקשה אי אמרינן דמהני שאלה בתר דמטא ליד גזבר א"כ ישאלו על פסחיהן דהא התם מפסדינן לקדשים ויוצא לבית השריפה. אלא וודאי דלא מהני שאלה בתר דאתי ליד גזבר עכ"ל. ומעתה ליסוד הנו"ב ליכא כלל מ"ד דלא להני שאלה. בקרבן כי האי דיוצא לבית השרפה ואין שום הפסד לשום אדם. א"כ ישאלו על פסחיהם ובר מן דין נראה לפי דעתו דפסח אף בכשר מהני שאלה דהרי אינו אלא לבעלים ולמי יפסיד. ולומר דגם לאכילת מזבח אינו יכול להפסיד. ולזה אין חילוק בין קדשים הנאכלים ובין אין נאכלים אף שזה דוחק. עדיין יקשה בפסח פסול. וצ"ע **(ובהיותי בזה ראיתי להעיר על העמק"י הנ"ל שכתב שם בדרוש י"א לתרץ פסק הרמב"ם (פ"א מהל' פרה אדומה ה"ח) דאם שחטה לשם חולין תפדה ואינה מכפרת והקשה הכ"מ על מש"כ ואינה מכפרת דהא לא כתיב בה כפרה ואין לומר משום דחטאת קרי' רחמנא והא חטאת ששחטה לשם חולין כשרה וכו' וכתב דהא דאמרין חטאת ששחטה לשם חולין כשרה הא משום דדל חולין מיניהו ה"ל סתמה וסתמה כשר וכמו דאמרינן שם בזבחים דבגט בעינן דוקא לשמה משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת אבל בקדשים סתמה לשמה קאי ואפשר לומר דדעת הרמב"ם הוא דדוקא בקדשי מזבח שאין לפדות בלא מום אבל בפרה אמרין דהוי קדשי בדה"ב ואם מצא אחרת נאה הימנו תפדה וע"כ לא אמרין. גבה דסתמה לשמה קאי דהא מעידנא דקדשה היה אפשר לפדותה וכמו שכתבו התוס' לגבי גט דלאו לגירושין עומדת ע"ש וא"כ אפילו לשם חולין פסול דסתמה נמי פסיל והטעם משום דאפשר לפדות אבל בקדשים דאי אפשר לפדותו אמרינן דסתמה לשמה קאי את"ד יע"ש ויש להעיר דאי נימא דבכל קדשים אפילו באתי ליד הקדש מהני שאלה א"כ בכל קדשים נימא דסתמה לאו לשמה קיימי משום דיכיל תמיד לישאל. ונמצא דקרבן וה לאו להקריב עומד וסתמה נמי יפסול)** ועיין מש"כ הש"ך בסי' רנ"ה בזה. ובקצה"ח