מנחה חריבה שעט

אבל מדינא אינו חייב מלקות וממון, מדאצטריך לומר מטעם הוראת שעה, משמע דגם חכמים לא יוכלו לחייב תרתי היכי דאיכא חדא מדאורייתא דהרי שם אינו מלקות של תורה עכ"ל הנ"ל, הנה כפי הצעת לשונו, א"י מאי שח ומאי הביא מכאן דהרי כיון ששם אינו מלקות של תורה רק שהב"ד חייבו מעצמם א"כ אם הם בעצמם יחייבו ג"כ ממון שישלם החובל והו"ל שתי רשעות אשר ירשיעון אלקים האי ב"ד בעצמם, אבל היכי דזה מדאורייתא, ולהטיל עליו עוד חיוב מדרבנן, אפשר דלא הוי בגדר אשר ירשיעון אלקים, ולא פשיטא לי אלא מספקא לו, וכדרך ודוגמא שחקר הפמג"ד בפתיחה כוללות (הנ"ל) בהערה א' בגליון הראשון, אם עבר עבירה ד"ת שיש בה מלקו' מה"ת ועשה עבירה דרבנן ג"כ שיש בה מ"מ מדבריהם אי לוקה ב' או לאו – עי"ש מה שהשיב. ובזה יהי' ניחא נמי שלא הזכיר זה הפמג"ד הנ"ל בחקירה הו', משום שכאן הם שניהם דרבנן ובזה פשיטא ליה אך מספקא ליה במ"מ אי פוטר ממון דאורייתא, וא"כ לאו שמיה מתיא מדברי הד"מ אלו שפס' מהר"ו בא' שחבל בחבירו להלקותו בב"ה וכו' וגם פסק ליתן לו זקוק כסף, עיי"ש וע"כ לא הוי מלקות של תורה חדא דבחובל קיי"ל ממונא משלם מלקי לא לקי, ועוד דאין מלקות בזה"ז, וגם לא הוי התראה והוי ח"מ שוגגין, ועיי"ש בביאור הגר"א ס"ק מ"ט ובלא"ה אין מלקות עכשיו ע"כ, עיי"ש וק"ל, עוד כתב החכם הנ"ל ועיין בנתיבות סי' א' סק"ג דממון דד"ג פטורין משום המלקות ודעת הש"ך בסי' שפ"ו סק"א דדה"ג אינו אלא מדרבנן ודו"ל דדבריו רק לשיטת הרמב"ן דהוא מדאורייתא ע"כ בזה שפיר העיר מקושית הנתיבות על דינא דש"ע שם ואחי היתה ושכחתי' ובחדושי לב"ק שכת' לפני כעשרים שנה פלפלתי הרבה על קושית הנתיבות הנ"ל והבאתי שמה, דבחידושי הרי"מ חו"מ שם השיג עליו דאישתמיט ליה דברי הש"ך דסי' של"ח ס"ק ב' וכן השיגו עליו במפרשי הים פ' הכונס אות ג' עיי"ש ואין בידי כעת הספרים הנ"ל, וא"כ אין קושית הנתיבות מכרחת לדון מזה להיפך, ואדרבה יש להשיב על קושיתו מלבד מה שהשיגו האחרונים הנ"ל, עוד י"ל כמש"כ דד"ג שפיר יש לחייבן אף שבני מלקות הם, וא"ש פסק המרדכי כפשוטו גם יש לי לחלק מסברא אי דד"ג קנסא או ממונא וכמו שהאריך הש"ך שם, ועיין סברת הש"ס בכתובות ל"ד ע"ב רבה אמר וכו' ור"מ לוקה ומשלם אי"ל מת ומשלם לי"ל ושאני הני דחידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם עכ"ל ועיין ברש"י וקצרתי, אך אין בידי כעת בעו"ה להאריך, וד' שנותינו יאריך בכל טוב, וכדברי הנתיבות הנ"ל תירוץ נמי הקצות בסי' ל"ח סק"א עיי"ש דדעתו ג"כ דאין צריכין לשלם משום דד"ג משום דהמלקות פוטרן עיי"ש, אך יש לדחות דכתב זה אליבי' הראשונים שס"ל דד"ג מדאורייתא ועיין בשו"ת בית אפרים חחו"מ סי' ו' שמפלפל ג"כ עפ"י דברי הקצה"ח הנ"ל, ולא העיר שדד"ג אינו אלא ממון דרבנן ויל"ע

ה) עוד כתב, בדף ק"ג ט"א כ' ולפלא שכל בעלי הגהות (על הרמב"ם) לא העירו כלום העיר בזה המנ"ח במצוה קע"א בדף ק"ס ע"ג כ' וראיתי במ"ר שנענש יעקב עבור זה ושכחתי מקומו כעת, הוא במ"ר פ' וישלח פ' ע"ה סי' ב' ג' וי"א, ועוד יש לי הערות רבות ואינני מופנה כעת, ידי"ע הבעה"ח יז"מ, אה"מ ובזה הנני להעיר מה שהראני בר"ה זה ידידי הרב ר' חיים הירשבערג שו"ב הי"ו שהרגיש באמירת היוצרות ליום ב' של ר"ה בד"ה שבתי שאמר הפייטן ולששים נחנט במציק ומשעשע, ולשיבה כהה מאורו להשע, עבור שאתו פני הרשע, נא שימו על לב מוראות וכו' עיי"ש ובוודאי עפ"י המדרש יצר זה, ומדרשות חלוקות הן, ועיין רש"י על התורה שם, ולעיל ביוצרות מוסיף יום א' של ר"ה בד"ה אומץ אמר הפייטן, זך המשלים בעקד נפש בזוקן לא מצא נופש „ותכהין עיניו בעשן טפש“ ע"כ, ואין להאריך בזה, תשרי תרפ"ה, כן הגיעני עוד מכתב עם הערות מאת ידי"ע הרב וכו' ר' רפאל ק"ב הי"ו וז"ל ער"ה תרפ"ד וכו' הנני מתכבד בזה להמציא לכתר"ה איזה הערות שיש לי על ספרו היקר מנחת ירושלם וכו' החותם בברכת כוח"ט וכו' ברגשי כבוד ויקר רפאל בלאאמו"ר הרה"ג רא"מ הכ"מ זצ"ל ק"ב

א) בדף ד' ע"ב בסופו מביא דברי הפ"ת דמביא ראיה מהמנ"ל דהיכי דקינא לה משנים די בשיעור טומאה של אחד וכתר"ה כותב על הפ"ת וא"י מה שח, ולדידי הם מובנים דאי נימא דצריך כדי טומאה של שניהם הרי חזינן דהיכי דנסתרה עם שנים צריך להיות גם השיעור טומאה של שניהם וכיון דהמנ"ל מיירי דנסתרה עם שנים ע"כ מיירי דשהתה כד"ט של שנים, והכא השהי' של שניהם הלא לא מעלה כאן דהשני איני חשוד אצלו והרי הוא שוב כמו השיעור טומאה של אחד דזה לח די היכי דנסתרה עם שנים, ול"ל טעמא דלא חשוב הסתר, אלא ע"כ דאפילו דנסתרה עם שנים די לן בשיעור טומאה של אחד, ולכן אי לאו טעמא דלא חשוב הסתר היתה נאסרה, קמ"ל טעמא דלא חשוב הסתר ודו"ק עכ"ל אהמ"ח עדיין יש לפקפק ושפתי ברור מללו שם, דאפילו אם שהתה כד"ט של שניהם מ"מ הוי סתירה בלא קינוי לגבי השני שהוא לא קינא לה רק מאחד וכו' עי"ש אבל אי נימא דהוי קינוי, דסגי הקינוי של האחד, ומכש"כ לגבי השנים וכמו שקינוי משנים מהני לגבי אחד כמבואר במל"מ שם אז הוי סתירה זו כדין שהיתה שיעור כד"ט שניהם ונאסרה, אלא משום דלא הוי סתירה לגבי כל אחד מהם, ולכך איננה שותה כלל, ואיני יורד גם לסוף דברי כ'

ב) בדף ז' ע"א בד"ה דלאו וכו' קושיתו על הר"ח (משמעתין דקא פריך אלא מעתה לאחר לא תנשא דלא תסתריה לביתיה ואי כטעם הר"ח קשה מאי פריך לאחר לא תנשא דגבי לאחר לא כתיב לבנית וצ"ע