מנחה חריבה שעח

ל"ד) והנה בימים אלה הגיעני מכתבי הערות מחכם גדול א' מפעה"ק תי"א על ספרי, ואביא אחת לאחת ותשובתה בצדה, א) וז"ל בדף י"ז ע"א כתב וח"כ הרי למידין אנו מגמ' זו דהאשה יש בידה אף שלא בידיעת בעלה לצוות לחכם לתקן הכרי ולהפריש חלה עכ"ל אינני רואה שום מקום לימוד מכאן דדילמא איירי שנתן לה הבעל רשות שתלך אצל איתי כהן לתקן לה הכרי ואמרה שתיקן ואישתכח שיקרא ולהר"מ שם ומקורו מהתוס' דתרומות דאשה תורמת רק על מה שאוכלת לבד בעיסתה תורמת על הכל ההכרח לומר כן דנתן לה בעלה רשות דאל"כ האיך תוכל לתקן הכרי כולו עכ"ל החכם הנ"ל. אמר המחבר, הנה בזה יודה כל איש מעיין בסוגיא שם דפשטות הגמ' משמע דזה היה הכל בלי ידיעתי דכאן שמע שהיתה חשודה בעיניו ולא ימסור לה רשות בפ"ע להפריש ולתקן וכמו שמשמע מהר"ן ועוד דמאכילתו שאינו מעושר משמע שהיתה רגילה וחשודה בכך בעיניו. ולכך כי קאמרה ליה פלוני תקן לי הכרי אזל – הבעל – ושייליה, ואילו היתה נאמנת בעיניו עד שימסור לה רשות פרטי וכללי, אז לא הוי אזל הבעל אח"כ ושיילוה, והיה סומך על דבריה, כמו בכל פרטי התנהגות הלכות שבבית שסומכין על האשה, א"ו פשטות הענין מוכח שזה שאמרה ליה פלוני תיקן לי היה בלי ידיעתו ורשותו ולכך „אזל ושאליה, אמנם אילו היתי בא להקשות מכח הדברים הנ"ל על מי שהוא אז יש מקים לומר איפכא ולדחות כדברי החכם הנ"ל אבל אני אדרבה באתי לקיים דברי חכמים ולהשוות זה עם הגמ' דיבמות ולסלק הערת הבאר יצחק על הרמב"ם, וע"כ סמכתי על פשטות הצורתא דשמעתתא

גם יש מקים להוכיח שהכי פירשו הראשונים שהובאו בר"ן ורא"ש שנחלקו מכח שמעתתא זו אם עד מפי עד שהוכחשו מי נאמן הראשון או השני יעש"ה, ואי אמרת דמיירי רק בשנתן לה הבעל רשות שיתרום לה פלוני חכם אבל לולי זה לא יועיל לנו כלל מה שאמרה היא בעצמה שפלוני תרם לה עפ"י דיבורה בלבד, וא"כ אח"כ כשמכחיש לה אותי החכם ואמר שמעולם לא הפריש לה, וא"כ אף שהיא מכחישתו ואומרת שהפריש, עכ"פ יפול בכאן נתינת רשותו של הבעל והוי כאילו אומר המתרים שמעולם לא קיבל רשות מהבעל לתרום ולא הסכים לשליחותו והוי כאילו תרם שלא ברשות ודו"ק בזה. אמנם יודע אני שיש להתעקש עוד בזה ולפלפל בדחיתו וע"כ קצרתי, ומה שהביא מהרמב"ם והוא בפ"ד מהל' תרומות דין י"ב והיא מהתוספת' כמי שהביא הכ"מ שם, סתם הדברים וכ"ל של הרמב"ם הבן כשאוכל עם אביו והאשה בעיסתה תורמין מפני שהן ברשות ע"כ והייני בעיסתה שעושה בשביל כל ב"ב יכולה לתרום, ולאו דיקא על מה שהיא אוכלת וכמבואר בתיספתא שם, וכמו שהביא המל"מ שם על דין זה מהא דיבמות ע"ז דתניא ואכלתם אותי בכל מקום אתם וביתכם וכי' יע"ש וא"כ א"ל הכוונה בכתובות שם תקן לי הכרי שהזמינו בשביל עיסת כל הבית והוא רק לשין מישאל ולאו דוקא הכרי מכל הגורן, (ומע"כ החכם לא עיין במל"מ שם על אתר והעיר מה שהעיר עוד בהמכתב הנ"ל) ואין כאן הכרח כלל, וגם עוד יש מקום לחלק בין לכתחילה לדיעבד וכמו שמביא שם הכ"מ בשם הרי"ק לחלק כמו כן גבי אריס שפסק הר"מ שתרומתו תרומה, ואנן קיי"ל אתם ולא אריסין, וכמו שביאר שם בכ"מ הלכה י' ועיין רשב"א לגיטין שם, וה"נ יש לחלק כן גבי אשה ובזה יתיישב הגמ' דכתובות ברווחא, אך מפני כ"ט א"א לי להאריך עוד

ב) עוד כ' הנ"ל בדף מ"ט ע"א בהג"ה, ויש להעיר דבלא"ה בישראל שנשא כותית לא יתחייב וכו' דכיון דקנאין פוגעין בו דהוי קלבדר"מ וכמ"ש הגרע"א עכ"ל, הנה ההפלאה קאי על עכו"ם שנשא בת ישראל ומבואר במלחמות פ"ח מסנהדרין והכי קי"ל ביור"ד סי' קנ"ז דבת ישראל לכותי אין פוגעין בו (ט"ס וצ"ל בה, המחבר) קנאין ולא מקרי ג"ע עכ"ל הן לא נעלם ממני כל זה וכאשר אני מביא דברי הנובי"ת סי' ק"נ דף נ' ע"א בהגה"ה ובשם הגהות הגרי"ש נ"נ זצ"ל לנו"ב שם ושם הביא דעת מהרי"ק סי' קע"ה שהביא בשם הר"א מרעגינשבורג דקנאין פוגעין בנבעלת לארמאי והוי ערוה וא"צ חליצה יע"ש, אמנם אהבתי את הקיצור גרם לזה שאף שדייקתי בלשונו וכתבתי „בישראל שנשא כותית“ ולא כתבתי סתם על דברי ההפלא"ה, אבל לא פרשתי יפה שכוונתי היתה להעיר על דברי הגהת הש"ג שהזכיר ההפלא"ה שם, ושז"ל שם ומז"ה אומר שלא אמרו אלא כשהיתה אשתו ב"י שכ' לה כתובה בעודו כותי אבל אם כתב כתובה לעובדת כוכבים ונתגיירה עמו אין כתובת העכומ"ז כלום ול"נ שאלו כתב כתובה לב"י הרי בעבירה נשאת לו וכו' יע"ש וע"ז היה כוונתי לעורר דמשמע מסתימת דברי השה"ג דאפילו ישראל שכ' כתובה לעובדת כוכבים ונתגיירה אין כתיבת העכומ"ז כלל ועיין בהפל"אה שם ובזה בלא"ה לא יתחייב מטעם קלבדר"מ אבל באמת י"ל דכוונת השה"ג בעכו"ם שנשא עובדת כו"ם וקצרתי

ג) עוד כתב הנ"ל עו"ש בסוף כתב אך בעיקר הדבר י"ל הסברא דכל עיקר קלבד"מ הוא שאין ב"ד יכולין לעשות לו שני רשעות וכו' וא"כ הכא הלא הב"ד באמת אין מורים לו וכו' עכ"ל סברתו מבואר בחי' הר"ן סנהדרין פ"ב ע"א לענין נהפך זמרי והרגו לפנחס אינו נהרג ע"כ, אהמ"ח המעיין שם יראה שלענין זה דקלבד"מ אין שם שום רמז רמיזא, אך אפריון נמטיה שהביא לי רק דוגמא לזה, והדברים נכונים בלא"ה, ב"ה

ד) עוד כתב לי, בדף ע"א כתב דיש לחקור דכתובה היא דרבנן והאיך הו"ל שתי רשעות עם מיתה שהוא מדאו' ולא קרב זא"ז וכו' עכ"ל מאי דפשיטא ליה דרבנן יוכלו לחייב ממון עם המיתה שחייב מדאור', לדעתי פשיט להיפך, ויעיין סס"י ת"כ בד"מ מובא בסמ"ע ס"ק נ"ו שכתב על המהרי"ו ונ"ל דכ"ז אינו אלא הוראת שעה