מנחה חריבה שעז

ולפמש"כ הג"ו שם דהוא מטעם דאמרינן סמך מיעוטא לחזקה א"כ פשטא דמילתא דאינו אלא מדרבנן, א"כ יהי' נפ"מ דבממון דרבנן הולכין אה"ר ומוציאין מהמוחזק וזה לא שמענו ועיין שם בב"ת לענין כתיבה ואף אי כתיבה דרבנן, – וגם בזה מצאתי אחר חפשי בנחל יצחק ח"ב סי' ק"ו ענף ג' בד"ה והנלפע"ד דהביא כן בשם הג"ו הנ"ל וכעין זה כתב הפרי תבואה סי' כ' ועפ"י זה העלתי במק"א לדון דבמידי דרבנן גם לדידן הולכין בממון אה"ר בזה וכ"ז דלא כמש"כ התוס' סנהדרין ג' ע"ב ד"ה ד"מ וקצרתי עכ"ל והו"ל להביא סיעתא מפשט דברי התוס' ב"מ הנ"ל וברוך שכוונתי ועכ"פ יש מקום לדבר מזה ואאדא"ח ויש להאריך הרבה בכללים אלו ולא באתי אלא אגב גררא ועיין שם עוד בנח"י וכן כתב שם אח"כ וגם אף אי נימא דהא דאין הולכין אה"ר זהו מה"ת וכו' עיי"ש וכן מצאתי אח"כ בחפשי בספר שדי חמד בכלל זה אם הוא מה"ת או מדר' וראיתי שהביא בחלק ראשון מערכת הא' אות פ"ו חבל רבנים ספרדים ואשכנזים המתנבאים ומדברים בענין הזה אי הוי מדאורייתא או מדרבנן ומכללם הראש יוסף חולין דף י"א שם ארי' יור"ד סי' מ"ז ויש לעיין שם בפנים טעמם ונימוקם והאיך מפרשים הגמ' דבב"ת הנ"ל ותו לא מידי ומצאתי כתוב אצלי בגליון החומש בפ' שופטים פסוק י"ד דכתיב לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך וכו' ואח"כ כתיב לא יקים עד אחר באיש לכל עון ולכל חטאת וכו', דרבינו בעל הטורים דריש שם סמוכים שאינו יכול להעיד ע"כ גבול תחומך והיינו ממון ע"כ, ונ"ב ואמינא בזה יותר רבותא דקמ"ל קרא דלא יקים ע"א לכל עוון וכפרש"י בין לעונש הגוף ובין לעונש ממון והוא אף ממון דקרקע שאין כל אחד מוחזק בה יותר מחבירו ובהסגת גבול נחלה אפ"ה אינו נאמן וכהנך פוסקים דבשו"א לא מהני ע"א לממון, ולא יקום ע"א לכל עון וק"ל, ויש עוד למצוא אסמכתא לנידון הראשון שלנו מהאי מרגניתא שמצאו כבר הח"ס חאהע"ז ח"ב סי' קל"א בד"ה ואמרתי וכו' ובסי' קל"ב שם ד"ה והנה עיי"ש שהביא הגמ' דגיטין י"ט דאמרינן דר"פ כי הוה אתי לקמי' שטרא פרסאה מקרי להו לשני כותים זה שלא בפ"ז במסל"ת ומגבי ביה ממשעבדי עיי"ש והקשה הח"ס שם הא לא מהימן מסל"ת אלא בנחיל של דבורים דהוא ממון דרבנן כמבואר ב"ק קי"ד ע"ב הנ"ל ואיך יאומן להוציא מחזקת ממין דאורייתא ובשגם שאידך טוען ברי נגד השטר וכו' ועוד ועוד וכו' עיי"ש דמתרץ לה עפ"י דברי הש"ך בי"ד סי' ס"ט ס"ק מ"ג ועפ"י דברי הש"ך סי' צ"ח ס"ק ב' יע"ש וע"כ בשטרי פרסאה אע"ג דהוי ממון דאורייתא מ"מ הואיל ומרתת שיראה השטר לחבירו ג"כ מהימן במלפ"ת וכו' ואע"ג דהוי ע"י שאלה מ"מ כיון שאינו יודע על מה היתה ההקפדה מקרי מסל"ת והואיל דעבידא לאגלויי מועיל אפי' בדאורייתא יעש"ה, ומזה יש ללמוד דע"א נאמן היכי דעבידא לאגלויי ואיכא אומדנא דמוכח אפי' להוציא מחזקת ממון דאורייתא וכמו גבי ר"פ בשטרי פרסאה דפסילים וע"א כהדדי נינהו, ויש להעמיק בזה יותר אך כעת לבי בל עמי

לא) במש"כ לעיל אות י"ט נפל טעות המעתיק וצ"ל מצאתי מפורש ברמ"א ובלבוש וכו', וכוונתי להעיר על הח"ס חו"מ סי' קע"ז שהבאתי בפנים שלא הביא מזה, והוא מתרומות הדשן סי' רי"ח (וט"ס שם בח"מ שנרשם סי' י"ח) באשה שזלזלה באביה ואמה יע"ש שפסק דמותר להכותה וא"צ להביאה לב"ד

לב) במש"כ שם לעיל באות כ"ד עיי"ש הנני להעיר כי ראיתי כעת בימים האלו בערוך השלחן לחו"מ סי' תכ"ה אות ע"ו שכתב בפשיטות בזה ואם נמצא חלל בהעיר עצמה נ"ל דאין מביאין דנופל בשדה כתיב ולא בעיר וגם מדאמרו חכז"ל שאפילו נמצא בסמוך לעיר היו מודדין ולא קאמר אפילו בעיר ש"מ דבעיר אין מביאין עכ"ל ולא ראה מכל זה שהבאתי ודעת ה„חות דעת“ גאון יעקב זצ"ל היא להיפך שגם בתוך העיר מביאין ע"ע ואכמ"ל עוד בזה והלכתא למשיחא

לג) במש"כ שם לעיל אות כ"ה לענין הלבנת פ"ח ברבים, יש לי לאמור סברא, ואף שיודע אני שהיא דחי' מעיקרא, אך מ"מ הנני לכותבה וכל פטפוטי דאורייתא טבין והוא דלפי מה שמתבאר מלשון הטור וש"ע חו"מ סי' ת"כ סי' ל"ט ולבוש שם שדייקו בהלשון וכל המלבין פני „אדם כשר מישראל“ בדברים אין לו חלעה"ב ע"כ. וא"כ באדם שאיני כשר לא נאמר דין זה דאין לו חלעוה"ב. והשתא האיך נאמר שהוא ימסור עצמו להריגה בשביל פלוני, הא יכיל לומר שמא איני כשר הוא ורק למראות עין הוא מוחזק בעינינו לכשר, ואף שכל אדם יש לו חזקת כשרות והורגין על החזקה, ופשיטא שאסור להלבין פניו איש שהוא רק מוחזק לכשר, אבל מ"מ הוא איני מחויב למסור נפשו אף מספק ספיקא ודו"ק בזה כי יש לזה קצת תפיסת מקום במוח, וכבר הבאתי בספרי דף קע"ח דברי התוס' ב"מ דאף דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן, מ"מ בכללות כמה גנבי איכא בשוקא ובכללות יש כמה רשעים צבועים ורמאים ועיין סוטה כ"ב חמשה פרושים הן וכו', ואולי משים זה יש לפסיק הדין דאיני מחיוב למסור נפשי, משים הרמאים שבאמת אינם כשרים ורק מרמים את הבריות ודו"ק וק', ובמאי שהסברתי כ"כ הוא כדי לסלק מה שיש לטעון על סברא זה דא"כ האיך אנו מצווים ליהרג ובל יעביר על ש"ד, הלא יש לספק דילמא טריפה הוא וההורג את הטריפה פטור וע"כ מטעם הרוב צריך למסיר גם נפשו על זה ועיין חולין י"א ומכות דף ז' ע"א ובתוס' שם ודו"ק ולפמ"ש יש לחלק הרבה אך קצרתי בדבר שאיני מכוון כהלכה, ומש"כ שם בשם הש"ך סי' קנ"ז סק"ו אחר תיבת ופשוט היא צ"ל וכמו שהעיר המגיה עצמו במל"מ שם הנ"ז: