מנחה חריבה שעד

לבועל וזה נכון, ואף שרחוק הוא לומר דכיוון לזה הרדב"ז ויל"ע בפנים שם כהיום שנדפס ויצא לאו"ע, ועיי"ש סי' ה' דע"י חילי כשר לבוא בקהל להרמב"ם ולרש"י והרא"ש לא מקרי בי"ש אלא ע"י רעמים וברד וכו' עיי"ש, ועפ"י דברי הפ"ת שם סק"א עוד יש לעיין קצת מזה, אך אין לי פנאי לנסך כעת בעזה"י

כ"ח) לענין דיש שאלה בהקדש בספרי דף י"ח י"ט עייש"ה, הערותי בזה במק"א מהא דאיתא בנדה דף ו' ע"ב ת"ש מעשה בשפחתו של ר"ג שהיתה אופה ככרות של תרומה ובין כל אחת ואחת מדיחה ידה במים וכו' ובאת ושאלה את ר"ג ואמר לה כולן טמאות וכו' קתני מיהת ככרות של תרומה מאי תרומה תרומת לחמי תודה וכו' ת"ש שוב מעשה וכו' יעש"ה, והשתא יש להעיר דלא מצינו שאמר לה עצה שלא להפסיד התרומה וקדשים שיוכלו לשאול עליהן ויחזרו לטבל, ואף למאי דמשני דהוה לחמי תודה ג"כ הא כתבי בתוס' שם דהוי רק קדושת הפה, וא"כ ישנו בשאלה אליבא דכ"ע, ואמרתי דאפשר דמיירי בתרומה שהפרישן ע"י שלוחו וכיון דהוי ההפרשה ע"י שליח אין לנו מי שישאול על זה וכסברא הזאת שהבאתי בשם רבותינו האחרונים שר"ל שאין שים אחד יוכל לשאול על זה ולכך לא הוה אפשר בשאלה, אכן שוב נתיישבתי דאפשר לומר דלא יועיל כלל מה שישאול אח"כ כיון שבעת הטומאה היתה תרומה וחל עלה שם טומאה, שוב לא מהני שום טהרה לזו ע"י שום דבר שבעולם וכך הסברא נוטית, אילם אין לי ראיה על זה. אחרי הזמן רב, בקיץ תרע"ד הגיעני ספר אחד מחכמי גאליציען ומצאתי ראיתי שם שהביא חקירה כזו משו"ת שו"מ מהד"ת ח"ג סי' ע"ה שנסתפק בתרומה שנטמאת ונעשית שלישי לטומאה ואח"כ נשאל לחכם עליה והוי חילין למפרע אי פקעה הטומאה ממנה עי"ז דהא אין ג' בחולין ע"ש, ויש להביא קצת ראיה לזה מהא דקאמר בחולין ובסוטה באיזה שלישי אמרו בחולין שנעשו על טה"ק עי"ש והלא משכחת לה בחולין גמורה בכה"ג ודו"ק (אבל אין זה סתירה), אבל שוב הביא בשם שו"ת בית יצחק אור"ח סי' ק"ד שהביא בשם המשנת חכמים דמועיל שאלה לע"ז דכיון דנעשית חילין למפרע לא חלה הטומאה עליה כלל, אלא שנסתפק אם חזר אח"כ והפרישה לשם תרומה אי חוזרת עליה הטומאה הראשונה שנטמאה טרם שנשאל עליה או לא עי"ש וא"כ בשמעתין צ"ל כנ"ל ובזה יש להעיר בכמ"ק די"ל דהקדישו או הפרישו ע"י שליח ולא מהני ישוב שאלה בזה כנ"ל (ע"ל עמוד ז' הערה ב') כט) שייך לסוטה דף י"ז ע"ב בתוס' ד"ה כתבה על שני וכו' י' שבט תרפ"ד, ראיתי כעת דבר מתמיה הגהות הגאון המובהק וכו' מוהר"ר וואלף באסקאוויטץ זצ"ל למס' נדרים דף ל"ח ע"א בגמ' ד"ה אלא על גבור כתב ועיין תוס' סוטה דף י"ז ע"ב ד"ה כתבו על שני וכו' עכ"ל ונלאתי לפום רהיטא למצוא פתרון דבריו וכוונתי העמוקה לדברי התוס' הנ"ל שיהי' להם שייכות עם גמרא זו אם לא שיש ט"ס בדבריו והגהותיו ויל"ע, ואחר העיון אני חישב לומר שכוונתו היא לעורר על זה שאמרו בגמ' שם דגבור מנלן ממשה גבור דכתיב ויפרוש את האוהל על המשכן ואמר מר משה רבינו פרסי וכתיב עשר אמית אורך הקרש ע"כ והשתא קשה דמנלן דפרס האוהל כאחד בב"א דילמא פרס מעט ואח"כ עלה על דבר מה והשלים את פריסתו, א"ו מדכתיב ויפרוס את האוהל על המשכן משמע דכל האוהל כולו פרס כאחד בעמדו על הקרקע וכ"ז לשיטת רש"י דפסיל בשני דפים דספר אחד אמר רחמנא ולא שני ספרים, וה"נ אהל אחד אמר רחמנא ולא שני אהלים, אבל לשיטת התוס' דכל שמעורה ספר אחד קרינן, וא"כ ה"נ כל שמעורה אהל אחד הוא וא"כ שפיר י"ל דפרס חצי אהל ואח"כ חצי אהל ומ"מ שפיר כתוב ויפרוס „האהל“ דכה"ג נמי אהל אחד קרינן ביה, כן א"ל שכוון בהגהה מראה מקום זו רק לעורר אף שיש לדחות ד"ז מכמה טעמים וצ"ע ואת הטוב אקבל (ומה שהקשה הרא"ש מהקמת הקרשים עיין מהרש"א מה שמישב)

ל) מת"ח אחד הי"ו קבלתי מכתב עם איזה הערות ודיוקים המועילות וז"ל לכבוד מחבר ספר מנחת ירושלם הנקרא מנחה חרבה – שואלים בשלומו באמצע הפרק כבין הפרקים לוחם מלחמת ד' דורש על כל קיץ כמה וכמה אווירא דארעא דישראל חזינן הכא, שלום וברכה, הלאה אני כותב לי אי אלו הערות ודיוקים שעלו לי על דעתי על ספרו הנ"ל בדף נ"ה ע"ב ד"ה אותה שנה כבודו כתב שמה כך אמנם בסה"ד ב' א' תפ"ח הביא בשם הילקוט ע"כ והננו להעיר שזה הילקוט מביא המג"א ס' תק"פ סי' ק"ח ושם אומר המג"א אע"ג שבגמ' מוכח שאותה שנה לא היתה מעוברת

בדף ק"ו ע"א ד"ה מה שכתב שם בדף נ"ב לענין צואת ריה"ח ז"ל והנה בספר שבעים תמרים על צואת ריה"ח האריך הרבה על זה. – דף קס"ח ע"א ד"ה „אלמנה לכה"ג“ הרמב"ם בפ"ה מהל' כה"מ כתב שכה"ג אינו זז מירושלם לעילם

בדף קע"א ע"ב שם בענין בונה בית שחיזר ממלחמה כותב כב' בזה"ל נראה לפע"ד בבונה בירושלם עיר ד' אינו יוצא בצבא, – הנני להעיר לו שתיבת אינו טעות הוא וצ"ל שיוצא בצבא, – הלאה מביא בספרו עשרה דברים נאמרו בירושלם ע"כ וק"ל מדוע לא חשב התנא ג"ז של בינה בירישלם? בדף קע"ד ע"ב ד"ה אפילו חתן וכו' שם כתב כ' דנשים ג"כ יוצאות למלחמה וכו' ע"כ הנה לו העתקה מספר הון עשיר בנוגע לע"ז וכלה מחפתה מכאן נראה שאף על האשה מוטל חוב זה ואין ספק שאין זה אלא לעשות כמו שעשתה האשה לאבימלך או כשרח בת אשר ושבע בן בכרי או כיהודית לאלפורני בימי חשמונאים אבל לא שתתחייב לצאת לעמוד בקשרי המלחמה בכל זמן כמי האנשים ע"כ ובספר שושנים לדוד כתוב שנראה בהדיא מן הכתובים מכמ"ק דנשא ליתנייהו אפי' במלחמת חיבה, וכנראה מתנאי ב"ג וב"ר וכו' והוא פי' על כלה מחופתה פי' אחר: – באותו דיבור כתב כ' אי נשים חייבות בפ' זכר בשו"ת תו"ח וכו' ומסיק שפטורות – בשו"ת ב"צ