מנחה חריבה שעג

הכי כגון שקידשה זה ע"מ שיחולו לאחר ל' יום ושוב בא אחר וקידשה בתוך ל' ואח"כ מת השני או שגירשה וא"כ היא אלמנה ואפ"ה לא עבר הראשון ע"כ ולמש"כ י"ל אצל אלמנה לכה"ג, ואחזמ"ר מצאתי בשו"ת שו"מ מהדורא ד' סי' ס"ז ח"ש שהביא שהוגד לו קושיא הנ"ל והשיב שזה טעות דממנ"פ האיך מיירי אם מת בתוך ל' וא"כ ממנ"פ לשיטת הסוברים דחלו ק"ר למפרע וא"כ למה ממעט מלא לקחה דמשמע למעוטי לקיחת איסור כמ"ש רש"י והרי אינו לקיחת איסור ומאי איכפת לן שהיתה אלמנה או גרושה ולשיטת הסוברים דלא חלו ק"ר שוב גם אם לקחה הרי יש עבירה ושפיר מקשה לכל השיטות ומכ"ש אם לא אמר עד לאחר ל' אסורה לראשון וז"פ וברור ע"כ, הארכתי עוד בפלפול בישוב קושיא זו, אך עתה בעו"ה אין אני מופנה לזה

כ"ג) בדף קע"ד ע"ב בענין טעה בד"מ עיי"ש נ"ב ועיין מה שהקשו לו על זה ומה שהשיב בספרו עין יצחק חאור"ח סי' כ"ז אות ט"ו ט"ז וכמדומה שבס' נפש חיה ליבמות לא ראה „בעין“ יפה

שם בד"ה אפילו חתן מחדרו, אי נשים יוצאות יוצאות לעזור למלחמה עיי"ש, נ"ב אך יש לעיין מלשון הרמבם בספר המצות שורש י"ד בזה"ל וידוע שאין הנשים דנות וכו' ולא נלחמות במלחמת הרשות וכו' עיי"ש משמע דבמלחמת מצוה נלחמות ממש ויל"ע וליישב בדוחק

כ"ד) בדף קע"ו ע"ב לענין בתוך העיר מחויב להביא ע"ע והערותי על המנ"ח, נ"ב חדאי נפשאי שבעז"ה היום ז' אד"ש פ"ד בא לידי בשאלה עוד הפעם ס' חמד"ש הנדמ"ח והופיע לנגד עיני בסי' כ"ד חאהע"ז וראיתי שהגאון רבינו יעקב מליסא ז"ל הקדמני כבר בזה וכ' בפשיטות בזה"ל ובזה ישבתי קו' התוס' בב"ת וכו' ולפמש"כ לק"מ דאיצטריך למעט היכי דנמצא ההרוג בתוך העיר דג"כ מביאה ע"ע כמבואר ביומא כ"ג עיי"ש ובתוך העיר קורבא עדיף מרובא וכמש"כ הרשב"א וכדמוכח במכשירין פ"ב דמצא בה בשר מצא בה תינוק דמוכח דבתוך העיר עדיף מרובא דעלמא את"ד ז"ל ובשה"ג שכוונתי לדה"ק, ולא העיר בכל שיש להסתפק לזה בעצם הדין דמביא ע"ע בתוך העיר, וק'. – שם קע"ז ע"ב שהבאתי הירושלמי שנסים נעשה לו וחיה עיי"ש נ"ב ועיין בשו"ת ברית יעקב חלק אהע"ז סי' י"ז אודות ירושלמי זה ובהשמטות שם באריכות

כ"ה) במה שהבאתי כמה פעמים בספרי בדין זה אי מחויב למסור עצמו בעבור הלבנת פני חבירו ברבים. מצאתי עוד בספר בנין שלמה מפרש למס' סנהדרין (נדפס בשנת תקמ"ד) ובסוף הס' שם בדף ק"ז כתב דבאמת מחויב למסור עצמו ונפשו על איסור זה והזכיר דברי התוס' דמכילתין עיי"ש ולא באתי בשביל זה. אלא אמרתי להעיר ולעורר עליו במש"כ שם עוד דין חדש בזה"ל דאין ד"ז צריך לפנים דעל ספק א"א ודאי יעבור ואל יהרוג כדקיי"ל בכ"ד ס"נ להקל עכ"ל, בזה אין אני מודה לו דפשיטא לי לאידך גיסא דעל אביזרהו דעריות אפילו על לאו יהרג כמו שמבואר בש"ע ובפרט בספק א"א דל"מ לדעת הרשב"א דסד"א מה"ת לחומרא, אלא אפילו לרמב"ם כתב הנו"ב ועוד אחרונים דבספק א"א מודה דאיתחזוק איסורא ואפילו באיסור חלוצה דרבנן מביא המל"מ בשם הרא"ם דצריך למסור נפשו וז"פ וברור, עיין מל"מ פ"ה הל' ב' מיסודי התורה עיש"ה דין ב' ולאו דוקא ג"ע בלבד אמרו אלא אפי' בפנוי' וכו' עייש"ה ולדעתי הוא טועה בד"מ ובנין זה לסתירה עומד, אך עיין בש"ך יור"ד סי' קנ"ז ססק"ו ומשמע דבערוה דרבנן לכ"ע יעבור ואל יהרוג ופשוט הוא עיי"ש, ועיין שם בחידושי רעק"א בשם שו"ת הרא"ם ח"א סי' נ"ט ובס' בתי כהונה ובגליון מהרש"א שם בשם ש"ת זרע אברהם ובפ"ת שם ס"ק י"ב וצ"ע ובירור בדין זה, אבל מ"מ בספק א"א אין כאן ספק כלל דיהרג ואל יעבור, וגם במה שהזכיר הסברא דאמרינן ס"נ לקולא, נעלם ממנו דברי הש"ך יור"ד ריש סי' קנ"ז בשם התה"ד סי' קצ"ט שכ' בזה וז"ל והיה נראה דבפלוגתא דרבותא אזלינן לקולא באיסור סכנת נפשות כדאמרינן בעלמא ס"נ להקל, אמנם י"ל הכא דלענין קידוש השם שלא הקפידה התורה על איבוד נפשות מישראל לא ילפינן לה משאר ספיקות דלית בהו משום קידוש השם וכו' עכ"ל שם וע"ש בש"ך ס"ק ז' שכתב וגם הג"א הניח זה בצ"ע ולכן י"ל דס"נ להקל ועיין בפסק מהרא"י סי' ר"ג ע"כ והנה שם בסי' ר"ג הוא ענין אחר וחידוש שלא ציין לתשובה שם ס' קצ"ט שהעתיק בסק"א ויל"ע, ואכמ"ל בזה

כ"ז) לענין כהנים הפסולים לנש"כ המבואר בגמ' ובספרי דף קנ"ה קנ"ו עיי"ש, היה מסופק אצלי אי כהן פצוע דכה הוה בקדושתיה לברך בנש"כ כיון דקיי"ל באהע"ז סי' ה' דכהן פ"ד מיתר לישא גיורת ומשוחררת לפי שאינו בקדושתו וכו' עיי"ש כן י"ל לענין ועיינתי שוב היטב בח"מ שם סק"א וראיתי שכתב מפורש בזה"ל ומשמע דה"ה גרושה וחללה וכן אין עליו שום קדושת כהן כגון לטמא למתים ולישא כפיו וכו' והוה כור בעלמא ע"כ, ועיין ב"ש שם דחולק בזה על הח"מ דכתב בפשיטות כן אלא דתליא בשיטות הראשונים עיי"ש וא"כ לפ"ד כהן פד"כ נושא כפיו ועיין פ"ת שם בשם הבית מאיר ויל"ע בפנים שם, ובדברי הב"ש וח"מ הנ"ל תרצתי דבר תמוה וחמור מאד שהניח הבה"ט בצ"ע על שו"ת הרדב"ז ז"ל והוא שם באהע"ז סי' ט"ו בבה"ט ס"ק ד' הביא שהכנה"ג העתיק תשובת הרדב"ז ח"ב בכתי"ק שכתב וה"ה לחייבי לאווין כגון אשה גרושה שנשאת ובא עליה כהן בעודה א"א ואח"כ מת בעלה אסורה לו עכ"ל והעיר ע"ז הבה"ט לא הבנתי דבריו דהא גרושה לעולם אסורה לכהן עכ"ל וכה הניח דברי הרדב"ז כחידה סתומה שאין פותר אותה. ואחר העיון קצת אשכחנא פשר דבר בע"ה בכה"ג דא לפי דברי הח"מ והב"ש די"ל דמיירי שאח"כ נעשה האי כהן פד"כ ומותר מעכשיו בגרושה כזר, אכן אסורה לו מחמת איסור זה דאסורה