מנחה חריבה שעב

אמת בדרושים דרוש ט"ו מה שהביא כמה מדרשים דאף בשעת היתר הבמות אסורים בעבר הירדן דכתיב טמאה ארץ אחוזתכם וכמדומה שזה הובא בס"ט שם, – וראיתי עוד באבות דר"נ פכ"ו שאמר בזה"ל כל הקבור באר"י כאלו קבור תחת המזבח לפי שכל אר"י ראוי' למזבח וכו' עיי"ש ומצאתי שהרגיש שם בזה הגיעב"ץ ופירש דראיי' למזבח בשעת היתר הבמות עכ"ל וצע"ג דבריו לפי הנ"ל דא"כ גם חו"ל ראוי' למזבח בשעת היתר הבמות וצ"ע ולפי המבואר בדברי אמת שם יל"ק דקאי על עבר הירדן וצ"ע דהלא מדבר לעיל מזה מבבל וחו"ל עי"ש ויל"ע

יז) דף קנ"א ע"א שמה כתבתי וא"ל דכ"ז מפני חומרא דרבנן אבל מדאורייתא גם ב"ש מודה, נשמט כאשר כתב הר"ן נדרים כ"ב ע"ב ד"ה אמר רב אסי אין נזקקין עש"ה ולא"נ שם בר"ן צ"ע גם לב"ה

יח) דף קנ"ה ע"א בד"ה שם ברש"י הזאתו פסולה וכו' ועיין תוס' מגילה וכו' ודוק עכ"ל, נ"ב פירש ששם לא היה אשה מסעדתו, וגם יש לעיין היטב מש"כ התוס' ישנים יומא דף מ"ב ד"ה מה הזאה מימיה מיוחדין וכו' וא"ת אימא מה הזאה וכו' שהיסח הדעת פוסל בה וכו' וי"ל דהזאת מימיה גופה לא אשכחן שיפסל בה היסח הדעת שאם הזה על הטמא ולא נתכיון לטהרן שלא תועיל הזאה הר' יוסף עכ"ל וצ"ע מכאן ומרש"י

יט) לדף קס"ב ע"א אי צריך ב"ד דוקא לכוף למ"ע נ"ב ובעבירה לאפרושי מאיסורא מצאתי מפורש להלביש סף חו"מ ס' חכ"א שאמר בסעיף י"ג וכן מי שעושה דבר עבירה ויש לו כח להכותו לאפרושי מאיסורא רשאי להכותו ולייסרו כדי לאפרושי מאיסורא ואין צריך להביאו לב"ד וכענין שנאמר הוכיח תוכיח וגו' עכ"ל

כ) בדף קס"ג ע"ב בד"ה בדף קל"ד בהערה על דברי הח"ס עיי"ש נ"ב ואתי לידי כעת ספר קובץ תורה מציון ש"ה ס"ט שתמה כ"כ על הח"ס ומביא שהן אמת שכדעת הח"ס כתב רבינו יונה ז"ל מובא בשטמ"ק כתובות כ"ב ע"ב גבי הבא עליה בא"ת קאי עיי"ש ובשו"ת בית יצחק חיור"ד סי' צ' הביא בשם הירושל' רפ"ו דתרומות כרש"י ותוס' ז"ל, ושם בשנה ו' ח"ד סי' כ' חזרו ונשנו פליאה זו על הח"ס ז"ל ע"ש אמנם מצאתי אח"כ שמכולם נעלם דעת רש"י ז"ל שבמס' נזיר שפירש בהיפך ממש"כ בכריתות וסתרא"י נינהו ובוודאי על זה סמיך הח"ס ז"ל והוא דבנזיר דף כ"ג ע"א פרש"י דאבל בשתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן וכו' דאיקבע איסורא דהא מיהא הוי ידע דחדא מיניהו של חלב אימא לא תסגי ליה בכפרה וסליחה דכמזיד דמי קמ"ל דלא שנא עכ"ל וצ"ע ויל"ע ולומר דתליא בפלוגתא דחתיכה אחת מש"ח וק"ל

כא) לדף קל"ד ע"א על דברת הפנים מאירות ח"א סי' ל"ט דלכך אנו אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב עיי"ש – נ"ב ומצאתי לענ"ד שיש לפרש בזה כוונת הילקוט שמעוני שמות רמז רי"ט וז"ל מנין שאומר' ב"א ה' אלקינו ואלקי אבותינו אלקי אברהם וכו' שנאמר ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבותיכם אלקי אברהם ואלקי יצחק ואלקי יעקב עכ"ל והוא מחוסר פירוש והסבר ונראה דכוונת פירושו דשאל המד' מנין שאומרים אלקי גבי כל אחד ואחד מהאבות ולא די לאמר אלקי אברהם יצחק ויעקב וכקושית השואל בפנים מאירות שם, ועל זה השיב דילפינן לה מקרא אלקי אברהם וכו' ואלקי מיוחד גבי כל אחד מהאבות הקדושים וע"כ הכוונה להורות כמו שמסביר לה הפ"מ בתשובתו וזה נחמד ה' שבט תרפ"ד, וכעת ראיתי בסדור הגדול שנדפס בווילנא ובהגהות הגרי"פ שם הביא לדבר שו"ת פ"מ הנ"ל. והוסיף לומר שבזה ניחא דאומרים מקודם אלקינו ואלקי אבותינו עיי"ש

בדף קס"ו ע"א לענין אי גבי משוח מלחמה מעכב שמן המשחה, נ"ב ועיין ביומא ע"ג ע"א ובהגהות רש"ש שם ודו"ק ויש להאריך ולבאר הדברים, – שם ע"ב בד"ה שם ע"ב מאה פפי וכו', נ"ב ועיין בקול סופר על משניות מה שהביא בשם קיל הרמז מה שמתרץ בענין זה, ועיין בערוך לנר יבמות ריש פ' ד' ברש"י ד"ה הולד כשר שהוכיח מיבמות דף צ"ח דהש"ס דילן חולק אירושלמי וא"א לאשה א' להתעבר מב' אנשים יעו"ש, ועיין עוד בנדרים כ"ב בני ערבוביא ופירש הר"ן וכן לל"א שברש"י שם, אמנם פירוש הרא"ש א"ש שם טפי וקצרתי

כב) מה שכתבתי בדף קע"ג ע"א לישב קושית הפורת יוסף דאין דין זה עדיין ברור לומר דאסור בכה"ג שוב לקחתה כיון שבשעה שקידשה היה בהיתר גמור והוה כמו אירס את האלמנה ונתמנה להיות כה"ג עיי"ש, נ"ב עיין בהוריות י"ב ע"ב דבעי מיניה רבא מרב נחמן משיח שנצטרע מהו באלמנה מדחי דחי או מפטר פטור לא הוה בידיה וכו' ע"ש ופרש"י ז"ל מי אמרינן כה"ג מדחא דחי להאי מאלמנה או דילמא כהונה גדולה מפטר פטר ליה להאי מאלמנה וכו' יעש"ה, ואין לזה הסבר כלל ומחוסר הבנה ועיין בתוס' הרא"ש שם וכן נשאל בזה בשו"ת שו"מ מהדורא רביעא סי' ס"ז עי"ש ונ"ב דנראה להסביר קצת דברי רש"י ז"ל דהכוונה הוא אי כה"ג באלמנה מדחא דחי להאי פירוש שגופו נתקדש עד שנדחה גופו מאלמנה ועליו הוא האסור בעצמיותו, וא"כ תמיד עליו הוא באיסור אף שנעשה מצורע ג"כ הוא בעצמו כבר נדחה מאשה כזאת, או דילמא כהונה גדולה מיפטר פטר ליה להאי מאלמנה דהיא אינה ראויה לו כ"ז שהוא כ"ג מצד חסרונה שהיא אלמנה ומפטר פטור ליה מקדושתו כשהוא נושאה אבל איני נדחה מעצמיותו וע"כ כשנצטרע דירד מקדושתו מיתר באלמנה ודו"ק ומצינו ביבמות דאירס את האלמנה ונתמנה להיות כה"ג מותרת לו עיי"ש אשר מזה חזינן ג"כ רק שמפטר פטור ולא שהוא דחיו כלל דאל"ה מפני מה מותר אם האירוסין היה קודם ואף שילפינן ליה שם מקרא, וצ"ע ובירור עוד בזה, עכ"ל שם ויש להם קישור דברים עם מה שכתבתי כאן, ובזה יש לדון ג"כ בזה שראיתי קושיא מפולפלת דלוקמיה הגמ'