מנחה חריבה שעא

ובסוף דברי שם שסיימתי בכל מקום ובכל אופן מותר, נ"ב ומצאתי סעייתא לדברי בילקוט שמעוני פ' בא רמז קצ"ז בפסוק ולקחו מן הדם שומע אני בין ביד ובין בכלי ת"ל אשר בסף מגיד הכתוב שעוקה חוקק בצד האסקופה ושוחט בתוכה וכו' עיי"ש וכתב בעל מג"א בזית רענן דבאותו פעם לא היתה עדיין חק לע"ז, א"נ י"ל שהיו שוחטין חוץ לגומא והדם יורד לתוכה עכ"ל וכפי תירוצו הראשון הוי סעייתא לדברי כמש"כ בע"ה וגם י"ל דבשחיטת קדשים לא גזרו מעולם ובזה א"ש גם קושית הרש"ק וגם קושית המג"א ומצינו כה"ג כמה גזירות דבקדשים לא גזרו, ודו"ק

י) בדף קט"ו ע"א ד"ה הנה וכו' שהערותי דגבי שוטה וחרש לא שייך לומר כלל האי סברא דניחא ליה ושהוא מסכים על דעתם דאין כאן איש ודעת כלל וכו' יע"ש נ"ב ומצאתי עכשיו דרך למודי כה"ג בתוס' יו"ט סוף מס' טבול יום פ"ד מ"ז שפירש הר"ש בהא דאמר ר' יוסי אף מי שהיה בו דעת להתנות דהיינו חכם וב"ד שיודע שראוי להתנות וכו' אבל מי שאינו בר דעת אין תנאי ב"ד מועיל כלל עיי"ש וא"כ דברי נכונים

שם ע"ב בד"ה ושם וכו' במה שכתבתי אבל בעלמא גם ב"ד לא שייכי בגווה אם לא במקום שהפקר ב"ד הפ' עיי"ש נ"ב יש לעיין מהמרדכי סנהדרין פ"ק סי' תרפ"א שהביא לענין מחילה ג"כ הא דאדם מסכים ע"ד ב"ד והביא גם סוגיא דכאן יעוש"ה וצע"ק וקצרתי

יא) בדף קכ"ה ע"א ד"ה שם שחוף וכו' עיי"ש, נ"ב יש לעיין במדרש תנחומא מגילת אסתר פ"ה ודכוות' על יד שעשגז סריס המלך שומר הפלגשים „שחוף היה“ והיה ממונה על הנשים עיי"ש ובמ"כ שם

יב) דף קכ"ז ע"א מש"כ דלהכי לא נקט ומבהמה היינו אליבי' דר' יוסי דקאמר דאדני השדה מטמא באהל כאדם וכו' עיי"ש, נ"ב יל"ע אליבא דר"י מה שהשיב ריב"ז לצדוקים ימ"ש במס' ידים פ"ז מ"ו יע"ש ודו"ק – ועיין ב"ק נ"ד ע"א רש"י ד"ה שור ולא אדם, שאינו מין בהמה ע"כ, וכתבתי בגליון דלכוונה שניה י"ל דבא למעוטי אם נפל שמה אדני שדה אף לר"י דמטמא באהל כאדם מ"מ חייב עליו דהוי מין חיה עיין כלאים פ"ח מ"ה ואדני השדה חיה ר"י אומר מטמאות באהל כאדם, ע"ש אבל משמע דלא פליג ע"ז דזה הוי מין חיה וא"ל בזה

בדף קכ"ט ע"ב מה שהבאתי בשם המבי"ט דח"ד לא מהני אף בעדות אשה עיי"ש נ"ב כעת מצאתי כן בפ"ת לאהע"ז סי' י"ז שם שהרגיש בזה על הישיע"ק ומסיק דנראה לי כהיע"ק עיי"ש וכתוב אצלי שם בש"ע על הגליון נ"ב ראיתי בעזרת נשים מהר"מ ב"ח שכתב ד"ז דבע"נ ל"א ד"ז דדבר ולא ח"ד עיי"ש דבר שלם ע"כ וכן מצאתי כעת בשו"ת שו"מ חלק דברי שאול מהדורה חמישאה בסי' ע"ז שהאריך בע"ז וכ"כ עיי"ש שהאיר גם בעידי קו"ס ובזה מפרש לשון הרמב"ם פ"א הי"ד מסוטה שכ' ואפי' היה עד טומאה זה אחד מעידי הסתירה עיי"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת כ"כ דלכך עד טומאה ל"ש ח"ד דהא אינו רק גילוי מלתא בעלמא לפי שכבר קינא לה ונסתרה ולפ"ז כאן שהוא עצמו מעידי סתירה שוב הוי ח"ד דהא ע"ס צריכין לע"ק וא"כ ניהו דע"ק א"צ לע"ס היינו לענין השתיה שפיר מקרי ע"ס עדים, אבל לענין הטומאה כיון דע"א לא מועיל על הטומאה רק בשביל דקו"ס והוי רגל"ד ולפ"ז שוב בעי הע"ק לע"ס לענין טומאה וא"כ לא יהי' נאמן דהו"ל ח"ד וקמ"ל דמ"מ מועיל לפי שנאמר ועד אין בה והרי כאן עד עכ"ל וי"ל בדבריו אך כיון שאין נפ"מ לאמיתות הענין קצרתי ויל"פ עוד הפעם בס' אור שמח מש"כ בזה

יג) דף קל"ב בד"ה לדף כ"ו ע"ב וכו' נ"ב וכן עיין בתוס' יוכ"פ שם ביומא שהעיר שם ג"כ מהא דהנטען על הגוי' ונתגיירה ע"ש ותירץ דמיירי בעבר וכנסה ע"ש אבל לענ"ד מוכח כהטוטו"ד, וכן הארכתי בזה במכתב לחוברת שער"ת ועיין בחוברת התבונה

שם ד"ה ובמה לענין ההערה בקטן המופלא סמיך לאיש דיכול להקדיש א"כ יהי' לו נמי קדושין עיי"ש, נ"ב ועיין הערת הרב ברכת אברהם בחוברת ע"ס דף ט' ע"א וכ"כ לענין ברכת התור' דמהני דיבורו כשהוא מסל"א עיי"ש ושם י"ב ע"ב דברי הרב אדר היקר ז"ל

יד) דף קל"ג ע"א במשנה ואלפים אמה שדות ופרש"י שם, נ"ב כן מצאתי כעת בשו"ת מהרי"ל דיסקין זצ"ל סי' ק"ג בכתבים שנשאל בזה ג"כ והשיב לחלק בין השש ערי מקלט ובין המ"ב עיר ע"ש היטב

שם בד"ה וברש"י וכו' ומבזין על הספק וכו', נ"ב ושכחתי אז למסור לבהד"פ מה שציינתי לעיין בתוס' דמו"ק י"ד ע"ב ד"ה מהו וכו' והא לאו קושיא היא דהא נידוי דחי לאו דמקלל חבירו דאיכא לאו ושמא מסוטה ילפינן וכו' עיי"ש ודו"ק וקצרתי

טו) בדף קל"ד ע"ב ד"ה שם ומה סוטה וכו' כתבתי בשם התפארת דספק בשיערו לא אמרינן כיון דמסוטה ילפינן היינו דוקא כבסוטה ספק נטמאה או לא אלא במסופק בשיעורו וכו' עיי"ש, נ"ב אמנם אחר שנדפס זה נזכרתי כי נעלם ממני וממנו פאר ישראל ז"ל דברי פירוש הראשונים במשנה דמקואות (פ"ו מ"ז) דתנן ספק כשפופרת הנוד ספק שאינה כשפופרת הנוד פסולה מפני שהיא מה"ת וכן כזית מן המת וכו' עיי"ש ופירש הרע"ב והוא פירש הרמב"ם וכן כזית מן המת ספק יש בהן כשיעור ספק אין בהם כשיעור ספקן טמא ודוקא ברה"י, אבל ברה"ר ספיקו טהור וכו' עיי"ש וכן פירש בתפא"י עי"ש אלמא דגם ספק בשיעור מטמאין ברה"י ולא ברה"ר וצ"ע בזה

ט"ז) דף קמ"ו ע"א בהיתר הבמות בחו"ל והראיה מבית חוניו, נ"ב ומצאתי כעת בילקוט שמעוני בתהלים סי' תתפ"ג בזה"ל כי בחר ד' בציון עד שלא נבחרה ירושלם היתה „ארץ ישראל“ כשרה למזבחות משנבחרה ירושלם יצאת ארץ ישראל שנאמר וכו' עיי"ש ודו"ק וגם עיין בספר דברי