מנחה חריבה שע

מב"ר ע"כ משני בנ"א הוא וצע"ק עכ"ל נ"ב פשוט משום דעדיין י"ל דמאדם אחד הוא ב' פעמים וגם הא אמרי' ביבמו' שתמר באצבע מיעכה ונתעברה מיהודא בב"ר א"כ אפשר שנתעברה ע"י מיעוך, ונ"ב עוד, עוד יש לפרש דבזה כוונתם ליישב דאמרו בלשון רבים הנה הרה לזנונים והול"ל הרה לזנות או וגם הנה הרה, וע"כ פירשי דהיא הרה לזנונים הרבה משני בנ"א לכה"פ ומצינו כיו"ב להלכה דעת הראב"ד גבי קדשה דדוקא באיזה פעמים היא מופקרת ולוקה משום קדשה עיין ספ"ב מנ"ב והביא באמת ראיה מכאן שנאמר איה הקדשה היא בעינים על הדרך עכ"ל ועיין כס"מ שם

שם ע"ב ד"ה אתה הצלת וכו' וא"ל משום דזינתה וכו', נ"ב עיין לקמן ד' קכ"ב ע"ב ד"ה בתו' ד"ה מעוברת וכו' ובדף קכ"ג ע"ב ד"ה ומה וכו' ודו"ק

ה) בדף נ"ו ע"ב בד"ה ועוד שכתבתי דקודם לא הוי אז סגולה זו לשנות סדרי הטבע וימי בישול ההולדה ע"כ צ"ל כך לא הוי סגולה זו ביד בי"ד של מטה וכמו שמצאתי בילקוט פ' בא רמז ק"צ ארי"ב משל למלך שהיה לו אורגלין שלו והיה מביט בה ויודע איזה שעה ביום כיון שעמד בנו על פרקו מסר לו אורגלין שלו כדאמר הקב"ה עד עכשו חשבונן של חדשים ושל שנים בידי, מכאן ואילך הרי הן מסירים בידיכם שנאמר החודש הזה לכם וכו' יע"ש וזה סעייתא גדולה לסברתי בעז"ה וצ"ע על הרא"ם ז"ל

ו) שם בד"ה שהחזירהו וכו' ראיתי לח"א שהעיר וכו' הוא בתורה תמימה פ' שמות ובסוף הדיבור שם צריך להוסיף כך וגם תיכף היתה מצוה לה שתביא את אמו כיון שזה הבינה גם בתיה שאולי הוא מפני שמכיר את אמו, ולמה החזירהו על כל המצריות, ובזה ניחא מה שהחזירהו „על כל המצריות“ דלשון זה מדיוק עכשיו“, ועיין גם בילקוט שמות רמז קס"ו דקהת ומניקתו קראו לו למשה אבי סוכו וכו' והקשה בזית רענן דהא אמו מניקתו כדאיתא בקרא וי"ל ששכרה לו מינקת ג"כ עכ"ל א"כ מבואר היה להם בקבלה דינק מן שאר העבריו' ולא הקפיד על הכרת האם דוקא עכ"ל

ז) הוספה, בדף י"ד ע"ב וי"א לא מת משה וכו' יע"ש בזה ניחא מה שיש לדקדק דלא ילפינן מת דאסיר מוימת שם משה דכאן ולא ממרים דכתיב ותמת שם ? ומשים דמלבד דבאמת לא מת משה, אלא דילפינן נמי מזה ובעינן „שם“ לגז"ש דעומד ומשמש

שם מלאכי השרת אומרים צדקת ד' עשה ומשפטיו עם ישראל, נראה לומר דהודו עכשיו המלאכים על נתינת התורה לישראל על ידי שבתחלה לא הסכימו ואמרו תנה הודך על השמים ואמנם עכשיו הודו ואמרו שצדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ולא עם המלאכים ועליו ראוי לספוד ולקונן זה שזכה להוריד התורה מן השמים לעם ישראל, – ומה שמציין הגרעק"א לתוס' מנחות ע"א ד"ה מכאן ואילך, לא זכיתי להבין מאי כוונתו הק' בזה ומאי רצה להבין בזה כי אין להם שייכות כלל ויל"ע אולי יש ט"ס כאן אח"ז נזדמן לי לעיין בהקדמת הספר נחל יצחק על חו"מ ח"א וראיתי שם אית ג' שפירש ג"כ הפסוק הנ"ל כמו שפרשתי ובאופן אחר קצת ויותר מבואר עיי"ש

שם דף ס"א ע"ב בד"ה שוב וכו' לענין הכשר ממון בעלים יש להוסיף וכן עיין היטב בשו"ע ח"ס חיור"ד סי' ל"ט עיי"ש שהביא דברי שו"ת בית אפרים, על טריפות יור"ד סי' ל"ט

ח) בדף ע"ו ע"ב ד"ה ונראה שחדשתי מסברא דאח"כ שנתקנה כבר כתובה אז כשכותב לה הוי דאורייתא מטעם התחייבות ועיין בתוס' ריש פ' אע"פ ודו"ק ע"כ נ"ב עיין לקמן בספרי קכ"ח ע"ב ד"ה שם בתוס' ד"ה איש שמה הבאתי שמצאתי ב"ה בקרית ספר הל' אישות שכתב מפורש היכי דכתב לה הוי מדאורייתא כשאר חוב דעלמא עיי"ש ונ"ב שם כעת ראיתי בשו"ת ברית יעקב חחו"מ סי' פ"ז שר"ל סברא זו דאח"כ שחייבהו חכמים והוא התחייב עצמו כתקנת חכמים תו הוי הממון חיוב גמור דאורייתא כמו כל חיוב ממון בשטר או היכי דשעבד גופו ליתן מנה לחבירו וע"כ שפיר גם בזה איכא חיוב שבועה דאו' משא"כ בדינא דגרמי אך הוא דחוק דבכולי דוכתי' משמע דכתובה דרבנן ות"כ דאורייתא וכו' א"כ אפי' היכי דכתב לה כתובה לא הוי רק מדרבנן וכן מצאתי בתומים סי' צ"ז שכ"כ עיי"ש ולא הביטו בהמבי"ט הנ"ל שדעתו להפך וי"ל הכל אאכמ"ל וב"ה שכוונתי בעיקר ההערה זו, – ועל מה שכתבתי שם דיש לחקור דכתובה היא דרבנן והאיך הו"ל שתי רשעות עם מיתה שהיא דאוריי' ולא קרב זא"ז ומאן דמחייב הא לא מחייב הא וכו' יע"ש, הערני ת"ח א' דיש סתירה לזה מגמרא דגיטין נ"ג ע"א דאמר ואי אשמעינן מטמא ומדמע משום דלא קלבד"מ אבל מנסך דקלבד"מ מיניה אימא לא וכו' עיי"ש והשבתי דאין משם שום סתירה משום שכתבו התוס' שם נ"ב ע"ב ד"ה מנסך קלבדר"מ ומטעם שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרות של חבירו אין לחייבו דמהאי טעמא לא מחייבינן ליה טפי אלא כאלו הוא הזק ניכר עכ"ל עש"ה ודו"ק וא"כ הכוונה דכיון דאי הוי היזק ניכר הוי קלבד"מ ה"נ אין לחייבו מדרבנן ולהטיל עליו קנס היכי דקלבד"מ ודו"ק

וגם עוד צריך להעיר דמב"מ (צ"א ע"א) דפריך גבי החוסם את הפרה ודש בה לוקה ומשלם ד' קבין וכו' והא איני לוקה ומשלם עיי"ש אין סתירה, דא"ל דחייב מזונות עבורה הוי ככל התחייבות דהוי מה"ת וכדמשני ר"פ שם משעת משיכה הוא דאיחייב לה במזונותיה וכו', ומה שפרש"י שם ד"ה ד' קבין כך שיערו חכמים אכילתו וכו' ע"ש היינו דשיעור זה הוא דשיערו אותו חכמים. אבל עצם החיוב הוא כמו שאר חיובים דאורייתא וז"פ ועיין לקמן עמוד ז' הערה א')

בדף פ"ג ע"ב ד"ה ועיין מש"כ דיש להעיר מזה על ד' הט"ז הידועים, נשמט ממני אז כי הט"ז בעצמו הזכיר זה בסו"ד, וכן הערני לזה ת"ח א'

ט) בדף פ"ט ע"א בד"ה שם בגמ' וכו' ובזה היה מקום צ"ל כך ובזה היה מקום ליתן טעם יפה לומר בס"ד כן דליקבליה לדם במנא אחריתא ולא על המים עיי"ש