מנחה חריבה שסט

קונטרס מנחת זכרון **(מוקדש לזכרון ולעילוי נשמת אשתי העדינה הצנועה היקרה מנב"ת מרת חי' פעסיל ע"ה בת הרב ר' ברוך שלאם הי"ו שנקטפה בדמי ימיה בעו"ה כבת ז"ל שנים ביום ה' ח"י שבט תנצב"ה

)** והוא הוספות ומלואים לספרא בצירא מנחת ירושלם חלק א'

א) בדף ל"ג ע"ב במה שנדפס שם שהביאו התוס' התוספתא דכהנים מטילים גורלות וכל מי שיעלה גורלו אפילו כ"ג יוצא ועומד בצד סוטה ואוחז בבגדיה וכו' עיי"ש בפנים, נ"ב עיין בילקוט ירמיה סי' רס"ב שאיתא בזה"ל אמר ירמי' למי אני דומה לכ"ג שעלה „בגורלו“ להשקות מים המרים וקרבו את האשה אצלו ופרע את ראשה ופרסם את שערה נטל את הכוס להשקותה נסתכל בה שהיא אמו התחיל צוח אמר אוי לי אמי שהייתי משתדל לכבדך והרי אני מבזיך וכו' יע"ש ולענין הלכה אי הבן נעשה שליח להשקות לאמו ולבזותה בכה"ג לכאורה י"ל דהא קיי"ל (סנהדרין פ"ה ע"ב) לכל אין הבן נעשה שליח להכותו ולקללו חוץ ממסית שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו עיי"ש, וא"כ ה"נ הוי בכלל זה דאין הבן נעשה שליח לבזות את אמו הסוטה ועיין ביבמות (כ"ב ע"ב) גבי וחייב על מכתו דפריך הגמ' אמאי קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך וכו' ה"נ כשעשה תשובה ע"כ ובתוס' שם כתבו דהא דאמר לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו וכו' התם כשעשה תשובה עכ"ל עיי"ש וא"כ נמצא דמשכחת לה בסוטה דחזינן שלא קבלה תשובה על התנהגותה האסורה של יחוד וקו"ס, אז בודאי מותר הבן לבזותה ולהשקותה וע"כ אין כאן מקום קצת להוכיח מלשון המשל שבמדרש ילקוט הנ"ל כמובן, ובתוס' יבמות שם הקשו בשלמא מלקות משכחת דמחייב אע"פ שעשה תשובה אלא לקללו מי שעשה תשובה אין רשאי לקללו אפי' אחר וי"ל דאם הזכיר ש"ש לבטלה או עשה דבר שנתחייב בו נידוי אע"פ שעשה תשובה חייב ולא מיפטר עכ"ל ולפ"ז י"ל דהול"ל דמשכחת לה בסוטה דאע"ג דעשתה תשובה על איסור היחיד וכו' שעשתה מ"מ כ"ז שאינה מודית על הטומאה הרי מבזין אותה ומשקין אותה, ומקללין אותה, ואף שבברייתא נקט הלשון „לאביו“ הוא רק לשון ההוה יותר, אבל הדין של „ולקללו“ משכחת לה באמו סוטה וצ"ע בזה, ועיין תוס' מו"ק י"ד ע"ב ד"ה מהו וכו' והא לאו קושיא היא דהא נידוי דחי לאו דמקלל חבירו דאיכא לאו ושמא מסוטה ילפינן עכ"ל הצ"ל ודו"ק – וכ"ז היא לפי שיטת התוס', אבל עדיין יש עוד מקום לפלפל לפי שיטת הרי"ף והרמב"ם כמבואר בש"ע סי' ר"מ סי' י"ח ובאחרונים שם וסי' רמ"א ס"ד ובמפרשים שם ועיין תפארת ישראל פסחים פ"ד אות נ' וא"ל יותר, ועיין בב"ת קכ"ג שאמרה רחל אמנו מיהו אבא רמאה הוא וכו' יע"ש:

ב) כתבתי בנדפס דף ט"ו ע"ב להעיר על דברי התו"ח שאמר דאם ישאל לחכם על קרבן ומשווי ליה למפרע חולין א"כ עבר על איסור מעילה בקדשים ששחט בהמת חולין בכ"ש דקיי"ל דמעל ע"כ ודנתי אני די"ל דכמו דמותר לשחוט בסכין של ע"ז משום דמקלקל הוא עי"ש וא"כ ה"נ איסור מעילה ליכא דמקלקל הוא וצריך בירור לדינא עיין שם, יש להוסיף ועיין ביור"ד סי' רכ"א סי"ב שפסק הרמ"א דהמודר הנאה מחבירו מותר לשחוט בהמה בריאה וכו' עיי"ש ובפ"ת שם וק', ואין מקום לטעות מדברי התוס' ב"מ (צ"ט ע"א) ד"ה וחבירו וכו' תימא דתניא בתוספתא בקע בקורדום של הקדש וכו' ול"ל דמיירי בקורדום כלי שרת ששוחטין בו שאין יוצא לחולין וכו' עיי"ש אין מקום לטעות מכאן די"ל דהכונה דהוא נטל הקרדום של הקדש כל"ש אבל לא ששחט בו אלא חתך בו בשר בזה הוי הנאה כמבואר בחולין דף ח' שם או ששחט בו בהמה מסוכנת וכנ"ל וקצרתי, (ואגב מה דפשיטא להו לומר דקורדום הוי כ"ש ששוחטין בו, ודבעינן כ"ש לשחיטה איני מבורר כ"כ דעתם בזה עיין מש"כ שם לקמן על דף י"ד)

ג) כתבתי והבאתי בדף נ' ע"ב דברי אדם קדמאה מהר"ח א"ז ז"ל דמילה היא מצוה בכל עת כתפילין המונחים בראשו וציצית בבגדו עכ"ל נ"ב עיין מש"כ בגליון הגמרא נדרים ל"א ע"ב, ושם כתבתי בזה"ל על מה דמסיים במשנה שם גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה את עולמו שנאמר כה אמר ד' אם לא בריתי יומם ולילה וכו ע"כ ודייקתי על מה דאמר „ולילה“ כתבתי בגליון דא"ל דמילה שלב"ז נוהגת גם בלילה וק"ל, שוב באותה לילה שלמדתי וצינתי ד"ז למדתי בילקוט בשלח רמז רג"ל דאיתא ככה שמעון התימני אומר בזכות המילה אני קורע להם את הים שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וכו' אמרת צא וראה איזה ברית שהיא נוהגת ביום ולילה אין אתה מוצא לא מילה עכ"ל וי"ל הכונה הפשוטה דלאחר שנימול נוהגת אצלו המילה תמיד בין ביום ובין בלילה כמו שמצינו שאמר דוד וכמש"כ מהר"ח אור זרוע הובא בספרי מנח"י דף נ' ע"ב עיי"ש עכ"ל שם שוב אח"ז מצאתי שהתוס' יו"ט שם הרגיש בזה וכתב בזה"ל אע"ג דתנן דאין מלין אלא ביום, מ"מ הרי משעה שנימול הנה המצוה קיימת בגופו יומם ולילה עכ"ל וסייעתא לזה מהילקוט הנ"ל, ועיי"ש עוד בתוס' יו"ט פ"א בהפסוק דפסקינן ליה לקרא הכי אם לא בריתי, יומם, ולילה וחוקות שמים וארץ לא שמתי עיי"ש

ד) בדף נ"א בד"ה ובפסוק וכו' כתבתי דכוונת דברי התוס' על התורה הוא כיון דאין אשה מתעברת