מנחה חריבה לו

דלשיטת התוס' ראם נמצאי זוממים לאחר שקידש הקומץ דמנחתה נשרפת. א"כ אם נמצאו זוממים צריכים לשלם עבור המנחה וז"פ אלא שמסופקני אם מקיימים בזה כאשר זמם. יען כי דבר זה רק מה שנמשך לבירור הדבר ולא על זה באו להפסידו וצ"ת וזה אין לומר משום דרק מדרבנן נשרפת. דהרי גם כתובה ג"כ הוא רק הפסד דרבנן חייבוהו ולא מדאורייתא. ויש להאריך ואכ"מ. **(אח"ז רב ראיתי בהגהות מהר"ש כהן ז"ל במס' שבועות דפוס ווילנא דף ל"ב הביא בשם הגאון החכם הכולל מוהר"י באריט זצ"ל דבלא"ה לק"מ קושית התוס' שם (שהקשו דע"א בסוטה נמי יכול לומר בלא עדותי ע"י עידי קינו וסתירה תשתה ותמות ויפטר בעלה מן הכתובה יע"ש) דע"י עידי קינוי וסתירה היה צריך להביא מנחות קנאות במקדש שהוא מוטל על הבעל וכמו דכתיב והביא אח קרבנו עליה וע"י עד טומאה איני משקה אותה כלל ושפיר הוי כפירת ממון עכ"ל ולדידי צ"ע לדינא דבר זה. ועוד יש לדון אי לא הוי גול"מ כי לא הוי ממון בדרך ישר. ומ"מ לענין הזמה ותשלומין וודאי מחייבי למ"ד גול"מ כמ"ד:)** ועיין תוס' ריש מכות ב' ע"א ד"ה מעידין וכו' דהקשו דהוי עדות שאאי"ל ואין זה עדות ושני תירוצי התוס' שייכים הכא ועיין נוב"ק חלק אע"ז ס' ע"ב

והקשה עוד בקרן אורה לפי מאי דמסקינן דהא דאינו יוצא לחולין הוא משום גזירה בעלמא אבל מן הדין חולין גמורים הם. א"כ הוי חולין בעזרה ואפילו קרב הקומץ ולא יאכל ע"כ והנה בתחילת ההשקפה אמרתי דמאין לו דבהקרבת מנחה הוי חילין בעזרה ומה אם שיטת רש"י ז"ל דבמליקה ליתא משום חולין בעזרה וצווחי עליו קמאי מגמרות מפורשות. מכש"כ בהקטרת מנחה. ושוב בעיוני הלאה ראיתי שם שבעצמו העיר בזה דלא שייך איסור חולין בעזרה בשירי מנחה. ונכון הוא. ועיין דוגמא רחיקא זה בתוס' ב"מ (נ"ג ע"ב) ד"ה לא פלוג וכו' וא"ת וכו' כשהיה מזבח שלם ופגם ונבנה אין חוזרין ונראין וי"ל דדוקא זבחים שעושין מהן עבודות אבל מעשר או בשר זבח לאחר העבודה או שירי מנחה חוזרין ונראין ע"כ

שם בתוס' ד"ה כי קדוש מעיקרא וכו' קשיא כיון דהוא היה מביא מנחתו עליה אמאי נשרפת מאי שנא וכו' ואע"ג דבשעת הקדש הוי בת מקדש דקיי"ל דבעל מיגז גייז וכו'. הנה שיטת הרמב"ם בפי' המשניות ובחיבורו (פי"ג מהל' נדרים ה"ב) וכיצד מיפר אומר מופר או בטל או אין נדר זה כלום וכיוצא דענינו עקירת הנדר מעיקרא והאריך בזה הכ"מ דהלא קיי"ל דבעל מיגז גייז ומסיק דהרמב"ם מפרש דהא דאמרינן גבי חכם דעוקר הנדר מעיקרא היינו דמשווי ליה כאילו לא היה אבל גבי בעל אף שעוקר הנדר מעיקרא מיהו לא משוי ליה כאילו לא היה אלא כאילו חל הנדר ומבטלו עיי"ש וכמו דאמרינן בנדרים (דף ע"ה) האומר לאשתו כל נדרים שתדורי וכו' איבעי להו לר"א מיחל חלין ובטילין או דילמא לא חלין כלל למאי נ"מ כגון דאתפיס אחר בהדין נדרין אי אמרת חלין הוי תפסיתא אי אמרת לא חלין כלל לא איכא מששא והכא נמי גבי חכם עוקר הנדר מעיקרא היינו דמשווי ליה כאילו לא היה אבל גבי מיגז גייז הייני דמשווי ליה כאילו היה ובטל. ובזה יתיישב קושית התוס' כאן כמובן. עיין עמק"י סוף דרוש הראשון

בא"ד ועוד אמאי נשרפת כיון דקיי"ל כב"ה וכו' דיש שאלה להקדש למה אינו נשאל עליה ותצא לחולין עכ"ל. והנה הגרעק"א ז"ל מציין לעיין במל"מ פי"א ה"ד מהל' מעה"ק. דהמל"מ שם הביא דברי הרשב"ם ז"ל בב"ת דף ק"ך שאם שחט קדשים בחוץ ונתחייב כרת יש שאלה ומסתפק המל"מ אם שחט בפנים אם מהני שאלה והביא דברי התוס' כריתות י"ג ד"ה ארבע דמשמע קודם זריקה מהני שאלה ושוב כתב וז"ל התוס' פ"ק דסוטה דף ו' ד"ה כי שהקשו למה אינו נשאל עליה ותצא לחולין ועיין בפ"ז דנדרים דף ס"ד (ט"ס ושצ"ל נ"ט) דאמרינן בתרומה ביד כהן דלא מצי מתשיל עליה ואפשר דכל שהביאו ליד כהן וכ"ש אם נתקדש בכלי דחשיב כבתרומה ביד כהן ולא מצי מיתשל עליה ועיין היטב ועיין במש"כ הרא"ש שם בשם הר"א ממיץ ועיין בחות יאיר ס"ם ק"ל עכ"ל והנה לפנינו קושיא גדילה כהר. על דברי התוס' דהקשו דליתשיל עליה. דהלא כיון דנתקדש ואתי ליד כהן לא מהני שאלה. וכנראה כוון המל"מ ליישב במש"כ ועיין במש"כ הרא"ש שם בשם הר"א ממיץ. די"ל דשיטת התוס' כשיטת הרא"מ ברא"ש שם שדעתו דאף בתרומה ביד כהן מהני שאלה דפירש מה שאמרו בתרומה ביד כהן דלא מצי למיתשיל עליה שהרי לא קרא עליה הוא שם תרומה ואכהן קאי אבל ישראל שהפריש מצי למיתשיל עלי' עיי"ש ברא"ש וא"כ י"ל דשיטת התוס' כהרא"מ. הא ל"ל דמפורש כתבי התוס' פסחים מ"ו ע"ב