מנחה חריבה שסז

וכו' דאי לא כתיב קרא עיי"ש והא לר"י לשיטתיה דסומא פטור ממצות משכחת לה בהיתר דמ"ש סומא נשא מצרית שניה סומא דמותרים זב"ז אע"כ דעל לאווי מצווים וכו' עכ"ל וראיה גדולה היא, אמנם יש להעיר עלה מטעם אחר דיש להוכיח דר' יוחנן לא ס"ל דסומא חייב במצות ל"ת, דבירו' (סוטה פ"ב סוף הל' ה') איתא ונעלם מעיני אשה פרט לסומא שאין לו עינים הוא סומא היא סומא מתניתא דר' יודא דפוטרו מכל מצות האמורות בתורה ע"כ ופירש הקה"ע דהך ברייתא דתניא כשהוא סומא א"ש אתיא כר"י דפוטר אותו אפי' ממל"ת ולכך אינה שותה עכ"ל וידוע הוא דמי הוא בעל מסדר הירושלמי הוא ר' יוחנן וסתמא דירושלמי כוותיה, וא"כ ל"ל דר"י ביבמות הנ"ל ס"ל דסומא חייב בלאווין וא"כ הדרא קושית הגרע"א ז"ל לדוכתה אך באמת יש להקשות על הק"ע דמנ"ל לפרש כן דאף ממל"ת פטור בעלמא, דהא אפשר שפיר לומר דרק ממצות דין זה דשתיה פטורה מטעם המיעוט, ועכ"ז כיון שהיה לה קי"ס אסירה עליו אף שהם סומים כמו שיש כמה נשים שהם אסורים והם אינם שותים וכן פסק הרמב"ם פ"ב מסוטה הלכה ב' ג' שהם אסירים ואינם שותות – אך נראה דבאמת קשיא לר"י דסובר סומא פטור מכל מצות א"כ מאי צריך קרא ונעלם למעט סומא הא כבר ידעינן מזה דפטור מכל המצ' וכן הקשה הש"ק שם וע"כ גורס שם דמתניתא דצריך ונעלם למעט סומא דלא כר' יודן עיי"ש אך א"ל דמזה דמס' ב"ק אין מוכח דפטור רק ממ"ע, וגם נוכל לומר דאין מחייבן אותו מלקות אבל איסור הלאוין שייך גם בסומא, אבל כאן בסוטה מוכח שכתוב קרא ונעלם מעיני למעוטי סומא אצל האיסור ונטמאה, משמע דסומא אינו בכלל ונטמאה ואין עליו שום איסור גם מלאווין, אבל לרבנן דסברי דסומא בכל המצות חייב ע"כ האי ונעלם אינו למעט רק ממ"ע דשתיה לבד וע"כ פסק הרמב"ם כרבנן דסומא חייב בכל המצית רק אינה שותת, וא"כ נוכל לומר כגרסת הירושלמי שלפנינו דמתניתא כר"י דסומא פטור מכל וקמ"ל הכא יותר דאף איסור ונטמאה ליכא בסוטה, וא"כ שפיר מוכח מהאי ירושלמי דאף מח"ל פטור וסתמא דירושלמי הוא ר' יוחנן והדרא קושית הגרע"א ז"ל הנ"ל דלוקמא בסומא ל וע"כ אנו מוכרחין לומר וליישב דלר' יהודא ור' יוחנן דסברי עכו"ם הבא על ב"י הולד ממזר כאשר הובא בתוס' יבמות י"ו ע"ב ד"ה אמוראי נינהו וכו' ובד"ה קסבר עייש"ה, ואף דביאת עכו"ם היתר היא מה"ת בצנעא כדאיתא שם בתוס' ד"ה קסבר עכו"ם וכו' פיי"ש א"כ נוכל לומר דאף מצרי שני דבא על בת"י אף שהוא והיא סומים, מ"מ הולד ממזר דכ"ז שהוא בלא יבוא בקהל והיא בכלל קהל לר"י שק"ג איקרי קהל והוא בלא יבוא יש לו תורת עכו"ם שאין קדושין תופסין בו והולד ממזר, וגם אפשר לר"ע דסבר כל שאין לו ביאה בישראל אף מא"ע הולד ממזר, וע"כ שפיר קאמר ר' יוחנן אי לאו דאמר ר' יהודא הכתוב תלאן בלידה לא מצא ידיו ורגליו בבה"מ וכו' שאין הולד מותר בשום אופן אף בביאה המותרת, ומזה הירושלמי ראיה לסברת התוס' שם דהולד מעכו"ם הבא על ב"י ממזר מדאורייתא ולא כסברת התוס' שם בסו"ד דלא הוי ממזר רק מדרבנן, ולסברא זו מוכרח לומר הגירסא בירושלמי כהש"ך דמתניתא דלא כר' יודא עיי"ש וא"כ א"ש קושית רעק"א ז"ל – ויש לי להוכיח דהלכה כר"י דסומא פטור מכל המצות, מגיטין (כ"ג ע"ב) דאמר בשלמא חשו"ק וכו' נכרי נמי דלאו בר היתרא הוא אלא סומא אמאי לא אמר ר"ש וכו' אלא אמר רב יוסף וכו' ע"ש ואי אמרת דלר"י דסומא פטור מכל המצות אף ממל"ת כדמוכח בירושלמי הנ"ל א"כ הוא ג"כ לאו בר היתרא וכנכרי הוא דמי וכמו שהקשה רע"א הנ"ל שם לענין בר זביחה, אע"כ דגם רב יוסף פוסק דלא כר"י, וגם יש קצת ראיה מקדושין דף ס"ו מההוא סמיא דהוי מסדר מתנייתא וכו' ואסר עליו אשתו עיי"ש, אך יש לומר דאף שסומא פטור מח"ל עכ"ז הוא בר קדושין וגיטין דהא הוא ב"ר ולכן אין ראיה מסוגיא דגיטין שם, אך מסוגיא דקדושין שאסרו עליו אשתו יש קצת ראיה, וגם יש להביא ראיה משיטת רש"י ז"ל דסבר דאשה דפטורה ממ"ע שהז"ג עוברת על ב"ת, עיין עירובין צ"ז ובר"ה כ"ז וא"כ מאי שמח ר יוסף אי הלכה כר"י דלא מפקידנא ועבדינא הא יעבור על ב"ת אע"כ דפטור אף מלאווין ודו"ק, – והשתא אתי שפיר הא דאמר רב יוסף בפסחים הנ"ל, דהכוונה הוא דמי גרם לוה שהכל חייבין בכל המצות והוא פטור האי יומא דנתינת התורה ובזה קמשבח עצמו שהוא פטור ומ"מ עביד כל המצות ויש לי שכר הרבה וכדאמר בב"ק שם דגדול מי שאינו מצוה ועושה, והכל חייבין וכמה יוסף איכא בשוקא דחייבין, אלא שהוא פטור ועושה, ובזה רשאי להתפאר שהאי לאו מעשי עצמו רק קב"ה עשה לי כן שהוא סומא, (עיין בר"נ קדושין) וגם לפי הסברא שאין הלכה כר"י עכ"ז כיון שמסתפק אי הלכה כר"י או לאו, א"כ דואג ומצטער יותר ממי שמצוה כידוע שספק קשה יותר מודאי עברה ע"כ יש לו יותר שכר כסברת התוס' קדושין (ל"א) בד"ה גדול מצוה, ואתא נמי שפיר מה שהקשינו לעיל וכי היה עובד ע"מ לקבל פרס, דראיתי בספר ערבי נחל שכתב דלא נקרא ע"מ לקבל פרס רק אם באופן דבלא שכר לא יעשה מצוה, אבל אם עושה המצוה בכל אופן אף אם בלא שכר ואם יתן לו השי"ת שכר יקבל בשמחה רבה אז לא נקרא ע"מ לקבל פרס ואדרבה שבזה שמקבל השכר בשמחה עושה רצין הבורא ית"ש משום שרצון הבורא ית"ש לעשות טובות להאדם ושכר מצוה מצוה פירושו הוא מה שמקבל