מנחה חריבה שסו

דשם שהיה בן בתו שאני עיי"ש, ושו"ר כאן בת"ה בשם השבו"י עיי"ש ובזה ניחא דהלא היה ר"א ת"ח עיין בקדושין כ"ט ע"ב ומחיוב מדין כיבוד ת"ח, אלא משום דבזה שהוא עצמו נעשה ת"ח כבר פטור מזה עיין יור"ד רמ"ד, ועי' ש' שם סי' רמ"ה ס"ג דה"ה בן בתי, ועוד י"ל דכאן היה המעשה שיגיע לו חסרון ממון עי"ז ולכך אמר ליה לאו בריך אנא שגם בבנו אינו מחויב עפ"י דין בכיבוד עיין יור"ד סי' ר"מ ס"ה ואבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת וכדקיי"ל חו"מ סי' רס"ד ס"א ואעפ"כ יש לו לאדם ליכנס וכו' עיי"ש וא"כ בבן בנו אינו מחויב להחסיר ממון שלו עי"ז, לפנים משורת הדין

שם דף מ"ט ע"ב אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא אמר ליה ר"נ לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא עכ"ל, בין כתבי אאמו"ר הרב הגאון המפו' צדיק תמים כקש"ת רבי ישעיהו עפשטיין זצ"ל זי"ע מצאתי פלפול בסיף מסכת זו וכנראה השתמש בזה בתור הדרן על מסכת זו, וע"כ הנני נותן לפני המעיינים לצאת י"ח הדרן למס' סוטה והוא שהמהרש"א ז"ל פירש בכאן מאמרי רב יוסף ורב נחמן בזה"ל אין דרך חכמים להתפאר ולהשתבח במעלתם כמ"ש יהללוך זר ולא פיך מ"מ כדי שלא יהא שונה הברייתא בטעות אמרו כן דלא בטלה משמת רבי גם לא היה לו שבח בדבר באותו הדור כמ"ש וירא חטא ימאסו עכ"ל, ויש להקשות דמה יענה בהא דאיתא בדף מ' אמר רב אבוהו מריש הוה אמינא ענותנא אנא וכו' עיי"ש משמע דהוה משתבח בזה גם בפני אחרים – גם צריך להבין מה דאמרינן בפסחים (דף ס"ח ע"ב) שאמר רב יוסף אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא דהא רב יוסף הוה עניו מכל אדם וכאן התפאר דמחמת נתינת התורה הוא עדיף משאר אינשי ואין זה מגדר ענוה וכן הקשה הבאר היטב אור"ח סי' תצ"ד עיי"ש, וכן יש להבין במה דאמרינן בקדושין ל"א ע"א ובב"ק פ"ז ע"ב דאמר רב יוסף מריש הוי אמינא מ"ד הלכה כר"י וכו' מ"ד לי אין הלכה כר"י עבדינא יומא טבא לרבנן מ"ט דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי ויש לדקדק וכי היה עובד רב יוסף לקבל פרס ח"ו וכן יש לדייק בהא דסוף נזיר דאמר ליה חטוף וברוך וכו' אלא שממהרין למברך תחילה משום הכי היו אימרין חטוף וברוך יע"ש וכי משים קיבול שכר היו עובדין להשי"ת חלילה ? והנה נקדים בזה במה שמבואר בב"ק פ"ז ע"ב מחלוקת ר"מ ור"י אי סומא פטור ממצות ע"ש ופסקו שם כל הפוסקים דסומא חייב במצות, רק דעת יחידאי הוא רבינו ירוחם שפסק להלכה כר"י דסומא פטור מן המצות – א) והנה חקרו האחרונים בזה למ"ד דסומא פטור מן המצות אי פטור דוקא ממ"ע אבל בל"ת חייבין או אפילו במל"ת נמי פטורין, וראיתי בספר ארצות החיים הל' ציצית סי' י"ז באר"י ס"ק ג' שהביא ראיה דסומא פטור גם ממצות ל"ת אליבה דר"י ממה שמקשה הגמ' בפסחים (דמ"ז) ומי אמרינן הואיל והא תנן יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום ח' לאווין וכו' ואי אמרת הואיל אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם ציפור וכו' עיי"ש והשתא א"א דסומא פטיר ממ"ע וחייב במל"ת הול"ל דמשכחת שיתחייב משום ח' לאווין בסומא אליבה דר"י שחייב על לאו בחרישה ואין חזי לכיסו ד"צ דהא פטור ממ"ע דכיסו ע"ש ולדעתי יש להשיב על ראיה זו דבמו"ק דב' איתא דרבה אמר משום חורש ור"י אמר משום זורע וכו' איתיביה ר"י לרבה המנכש והמחפה לכלאים לוקה ר' עקיבא אומר אף המקיים בשלמא לדידי דאמינא משום זורע היינו דאסורה זריעה בכלאים אלא לדידך דאמרת משים חורש חרישה בכלא' מי אסירא א"ל משום מקיים וכו' כולה ר"ע היא וכו' דאף המנכש והמחפה משום מקיים הוא דלוקה יעוש"ה, וא"כ מתניתין דיש חורש תלם אחד מחייב משום כלאים ע"כ כר"ע אתיא דמחייב משום מקיים כדמוכח במכות דכ"א ע"ב שם עייש"ה, וא"כ רבה דאית ליה הואיל בפסחים שם מוכרח לאוקמי מתניתין כר"ע ולא כר"י כדמוכח ממו"ק הנ"ל, ואין שברא לאוקמה מתניתין כר"י דסומא פטור מכל המצות וגם אית ליה כר"ע דהמקיים לוקה, ולא כרבנן, וגם דוחק לאוקמה כר"ע ור"ע יסבור בהא כר"י דסומא פטור מן המצות ולא כהלכה דסומא חייב בכל המצות, וע"כ מתרץ הגמ' תיר' אחר מרווח טפי, – וגם מה שכתב שם בארה"ח זכר לדבר ממ"ש ביבמות ד"ט א"ל לוי לרבי וליתני ט"ז עריות א"ל מאי דעתך אמו אנוסת אביו בפלוגתא לא קא מיירי דהא ר"י אוסר באנוסת אביו וקשה הא גם לר"י משכחת י"ו עריות שנשא אחיו סומא את אניסת אביו דהא איני מצוה על ל"ת ונפלה אמו לפניו ליבום וכו' וע"כ שבמל"ת חייב גם לר"י את"ד שם, גם על זה יש להשיב דע"כ עיקר קושיתו מלקמן דף י' דאמ' לר"י נמי משכחת לה דאי עבר ונסיב ומשני דאי לא קתני, והשתא משכחת לה בסומא לר"י ואין זה הוכחה דהא אף אם פטור ממל"ת עכ"ז חייב מדרבנן כדכתבו התוס' בכמ"ק וא"כ אף באיסור דרבנן לא תני „דאי“ כדמוכח לר"י נמי משכחת לה וכו' שכתבו „וי"ל דאסור לקדש מדרבנן וכו'“ עיי"ש וא"כ ליכא ראיה לדינא דסומא חייב במל"ת מהך גמרא להנך פוסקים דסברי דחייב סומא מדרבנן, ומ"מ פטור אף ממל"ת עיי"ש באה"ח, ב) עוד ראיתי בהשמטות לחדושי רעק"א ז"ל ליור"ד סי' א' סי' ט' שכ' דהא דס"ל לר"י דסומא פטור ממצות היינו רק ממ"ע אבל על הלאווין מצוה, ואסור לאכול בלא שחיטה ומקרי ב"ז והביא ראיה מיבמות (ע"ח ע"א) דאר"י אי לאו דא"ר יודה הכתוב תלאן בלידה