מנחה חריבה שסה

שהעגלה היתה מתלעת והולכין התולעים אל הרוצח בכמ"ק שהוא ומהם היתה באה נקמה על הרוצח ועוד כי גזירת מלך היתה לכפר על ישראל עכ"ל, ועיין מהרש"א כאן בשם הרמב"ן והרמב"ם וגם במה שאמרו כאן במקום שאינו עושה פירות דפרש"י סלע איתן וקשה, נמי יקשה הא אמרינן דאינו מעכב כלל ואע"פ שאינו איתן כשר (בענין זה אני מתמיה על הרב בעל ש"ח על התורה סוף פ' שופטים על מה שפרש"י שם שלא הניחוהו לעשו' פירות הקשה מעצמו זה שהקשו בגמ' כאן דאלא מעתה זקן וסרים וכו' ותירץ דפירות היינו מצית ע"ש ואישתמיט מיניה גמרא זו, וכן מצאתי בפי' הריב"א על התו' שם שכ' דהמפרשים שלא הניחוהו להוליד בנים טועה דאיתא בסוטה וכו' כ"פ ר' אליקים ע"כ, ובזה אמרתי שמצוה גדולה היא להעתיק ולהודיע דברי רבותינו בעהתו"ס שם שחידשו דין חדש בהתרת עגונה ונחוץ מאד לכל בעלי הוראה בה"ע וכנראה אישתמיט מניה דכל האחרונים ז"ל וז"ל שם ומדדו את הערים אמר הרב בכור שור דכ"ז צוה הקב"ה לעשות כדי שיצא קול לנרצח ומתוך כך יבואו עדים ויעידו שהוא מת ולא תשב אשתו עגונה ומאי דאמרו רבותינו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם כגון שבא ואמר מעיד אני על חוטמו ופרצופו שהוא כך וכך ואין העדים מכירין אותו אלא מתיך דבריהם יבינו המכירים אותו שהוא זה אבל אם באים עדים שאומרים מכירין אני בודאי שזהו ובטב"ע גמור כאלו ראיתיו חי ודאי תנשא אשתו בעדות זה אפילו לאחר כמה שבועו' ולפי' אפי' ממקו' רחוק יכול לבוא ולהתבונן בו וההוא דטבע וכו' ואסקוה אגשרא וכו' ואנסבה רבא לדביתהו אפי' לאחר ה' ימים עדות סתם היה ודמיון ולא אמר מוחזקני בו עכ"ל וצע"ג בזה, ועיין שיטת ר"ת בתוס' יבמות (ק"כ ע"א) ד"ה אין וכו' עיש"ה ובש"ש ש"ו פי"ג י"ד ובפנים ספר הישר לר"ת ועכ"פ מצאתי מרגניתא חדתי ושיש בו להקל בהיתר עגונה), – שם ע"ב ומה ת"ל הערופה וכו' מ"ש, עיין בחולין (די"א ע"א) הערופה כשהיא שלמה וכו' ובתוס' שם ד"ה הערופה וכו' וי"ל וכו' עיי"ש וי"ל, ובזה י"ל קצת מה שתמה המנ"ח על הרמב"ם שלא הביא ד"ז דצריך להיות שלמה פיי"ש די"ל דהרמב"ם ס"ל שאין הלכה כן דבעינן הערופה לשאר לימודים – שם ר' יוחנן אמר באצבעו הראה להם ע"כ א"ל דלר"י לשיטתו בב"מ צ' ע"ב דעקימת פיו הוי מעשה לא יכול לומר בפיו עקם להם דא"כ לא הוי ודו"ק (עפ"י דרוש) ויל"ע בעיון יעקב על אגדות

דף מ"ח פ"א עד מתי אתם מאכילין נבילות וכו' אלא טריפות שמא ניקב קרום של מוח עיי"ש עיין במשכנות יעקב חיור"ד סי' ט"ו במכתבו להבית אפרים מה שהעיר מסוגיא דכאן דחששו על הקרום אף טרם שיתרוצץ הגולגלת משמע שדבר מצוי הוא וכו' יע"ש ולהלן שם מש"כ משום שהיו עושין תמיד כן, למזבח ואיך לא יארע לפעמים שנקב קרום במוח וכו' עיי"ש, ועיי"ש עוד בתשובתו השניה שהבית אפרים חוקי לה דאתיא כמ"ד קרמא עילאה טריפה וכו' יע"ש ומה שהשיג עליו, והנה יש להסביר קצת דהא בלא"ה פריך הגמ' בחולין ליחוש דילמא נקב בקרום אלא דאזלינן בתר רובא עי"ש וכיון דאיכא עוד ריעותא גדולה לפנינו מסלק מכאן דין רובא ושפיר חיישינן לנקב הקרום ודו"ק – (כעת ראיתי בתורת הק' שנעלם מהם דברי המשכנות יעקב והבית אפרים עיי"ש) – שם לעיל וכו' עיין הגהות יעבץ שהקשה אמאי נסיב עגל דלא אשכחן וכו' עי"ש, ומחמת קושיא זו היתי רוצה לפרש בדרך צחות דפירוש לעגל היא מהרה וכמו שמצי' בברכו' י"ח ע"ב לעגל אתית יעו"ש, וה"נ הכוונה דהא דמפרישין אותו במהרה שלא ירגיש בצער כ"כ, ועיין בתוה"ק)

שם ע"ב משמתו נביאים הראשונים מאן נביאים הראשוני' אמר ר"ה זה דוד ושמואל ושלמה וכו' עיי"ש, כה"ג איתא ביומא נ"ג ע"ב אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים ופרש"י דוד ושמואל מפרש במס' סוטה ע"כ, ואמר לי בזה דבר נכון ידי"ע הרה"ג המפורסם מוכתר בנימוסין וכו' מהרי"ב הלוי איש הורוויץ שליט"א משום דדוד ושמואל היו הראשונים שמצאו מקום המקדש כדדרשינן בזבחים נ"ד ע"ב וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה וכו' אלא שהיו יושבין ברמה ופוסקין בנויו של עולם עיי"ש, ולכן יחס התנא אבן היה שם מימות נביאים ראשונים דהיינו דוד ושמואל שהם מצאו כל עיקר מקום הק' הזה, (אחז"ר ראיתי בגבורת ארי למס' יומא הנדמ"ח שם דנ"ד שרמז בזה על פרש"י שם יע"ש ד"ה מימות וכו') וניחא בזה מה שדקדק כאן הת"ה שלא נקט שם ביומא גם שלמה עיי"ש משום שהמקום כבר מצאו הם דוד ושמואל והכל בכתב מד' השכיל

דף מ"ט ע"א ואר"א בר יברכיה שני ת"ח הדרין בעיר אחת וכו' אחד מת ואחד גולה וכו' עיי"ש, על פי מאמר זה פרשתי מכבר הא דאמר רב משרשיא במגילה (ל"ב ע"א) שני ת"ח היושבין בעיר אחת ואין נוחין זא"ז בהלכה עה"כ אומר וכו' ומשפטים לא יחיו בהם ע"כ עיין מהרש"א שם, דיש לפרש כפשוטו כיון דאין נוחין זל"ז בהלכה אחד מת ואחד גולה, וד' יזכנו להיות מת"ח שבא"י שנוחין זל"ז בהלכה כשמן זית (סנהדרין כ"ד), – שם לאו בריך אנא, כבר הביאו מכאן המקור למה שכתב הרמ"א יור"ד סי' ר"מ סעיף כ"ד דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו ע"כ עיי"ש בפ"ת וכבר קדמו באלי' זוטא על הלבוש אור"ח בסוף הספר עיי"ש וכן בביאור הגר"א ז"ל שם כ' ומסוטה ח"ט ע"א ראיה למהרי"ק ונ"ל דלאבי אמו פטור וכמש"כ בב"ר פ' צ"ד בני בנות עכ"ל ועי' הגהות יד אברהם יור"ד דפוס ווילנא וזה שכוון בגר"א ז"ל לדחות הראיה די"ל