מנחה חריבה שסד

שם ומקומה אסור לזרוע ומליעבד ע"כ, הדברים עתיקים וידועים בדבר קושית הר"ש מקינון בס' הכריתות דליתסר כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ? והביאו השעה"מ הל' מגילה ושהביאו הפר"ח חי"ד סי' ק"י ע"ש בשעה"מ, והנה זכני ד' לעיין בפנים ס' הכריתות והוא שם בסוף הספר ממש שכתב שם מקודם דלא אמרינן קבוע אלא היכי שנתברר מקום האיסור דומיא דזורק אבן וכו' ובזה ניחא מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחו"ז מטעם נחל איתן (נראה דהלשון בזה „כל העולם“ אינו מדוקדק דע"ע אינה נוהגת לא באר"י או בעבר הירדן שהוא קבוע ולמא דפרישית ניחא כיון דלא ידעינן היכן נח"א לא שייך לומר כל קבוע אבל אי ידעינן מקימו אמינא כי הנזרע בתוכו אסור ואי נסבינן זרע ולא ידעינן אי מיניה אי משאר עלמא אסור אע"ג דעלמא רובא וכו' עכ"ל ולעיקר קושית העולם דיאסור כל העולם לזרוע משום דילמא נחל איתן היא, נראה לומר ד"ח דאם מספקינן דילמא כאן נח"א הוא, ה"נ יש לומר דכבר חרב כל אר"י ואין זה עפר הנח"א אלא שניתוסף עלה עפר ואשפותות וכדומה עד שכבר מותר לזרוע שם שכבר היא קרקע אחרת ועיין כה"ג אהלות פרק י"ח מ"ה ועוד, וכדרך שכתב הרדב"ז בקדושת ירושלם ת"ו, וגם אולי אפשר לומר דלכתחילה מותר לעשות הכי להביא קרקע אחרות, ולחפור מחדש, ואף דאכתי מספקא לן דילמא הביא גם מנחל איתן אחר כיון דלא ידעינן היכן מקומו ? אך בזה י"ל דנתבטל בתלוש וכשיתלוש אז אמרינן כל דפריש ולא הוי כפירש לפנינו, או שיביא מקרקע חו"ל לפי הערתי הנ"ל ודו"ק גם אני מסופק אי נחל איתן נאסר עד תהום ארעא, או לא ואל"ה היה עצה שיטול את תפוסתה ויכול שוב לזרוע שם וצ"ע ועיין בירושלמי ודו"ק – שם ע"ב ועורפין אותה בקופיץ, עיין ברש"ש שכבר העיר בזה דמי הוא העורף ואי בעינן כהן לזה עיי"ש, ובלשון המאירי הוא כך וב"ד שבאותה העיר עורפין אותה שם בקופיץ וכו' וכן התבאר בתלמוד המערב שצריך לערוף בה רוב שנים עכ"ל, ורק הפסוקים אומרים הכהנים, ואפשר לפרשה הא דאיתא בילקוט סוף שופ' בזה"ל ד"א עגלת בקר רחיצה בזקנים וכפרה בכהנים ע"כ עיין בז"ר שם, דהכוונה דהא דכתיב ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר, לא שהזקנים עורפין העגלת בקר, אלא רחיצה בזקנים דוקא אבל כפרה (דע"ע כפרה כתיב בה כקדשים א"כ בעינן כהן) בכהנים ויל"ע, ושם בילקוט בהא דאמר ונגשו הכהנים וכו' אין לו תמימין בע"מ מניין וכו', פירש בז"ר מניין שכשרים לעריפת עגלה ע"ש דעתו שבעינן כהן אך גם בע"מ כשר, ועיין במנ"ח, ועיין בשי"ת בית יצחק חאור"ח סי' ל"ה בש"ה שם כוון לכל דברי הרש"ש הנ"ל ע"ש דלב"ש בעי כהן אף בעריפה, וא"כ י"ל דהילקוט הנ"ל אתיא כר"ש, ולפ"ז לר"ש הו"ל למחשב חומר בעגלה מפרה דעגלה בעי כהן ופרה כשרה בזר לחד מ"ד וכו' עיי"ש בבי"צ שו"ר בתו"ת שנעלם ממנו כ"ז

דף מ"ו ע"א אלא מעתה אזקן ואסריס ה"נ דלא ערפינן יכו' עי"ש, ובמאירי מבואר דמביאין ע"ע אפי' אשה או קטן עבד או שפחה זקן וסריס מנוול ומוכה שחין אפילו טריפה שהרי מ"מ נגזל הוא בקצת חיים שהיה ראוי לעשות בהן הרבה מצות עכ"ל, בתורת הק' הביא כבר מה שהעירו מזה על המנ"ח שר"ל דכל שאין ההורגו חייב עליו מיתה וכו' אין מביאין ע"ע ע"ש וע"ש מש"כ על פי המשכנות יעקב סוף חחו"מ עש"ה, ובס' ד"א הנ"ל סי' ה' ובח"ש סי' כ' שהבאתי סמיכין לזה דאל"ה הו"ל להגמרא ללמוד דין רובא מע"ע דילמא טריפה הוה ההרוג ומשמע ג"כ דפשיטא ליה להמאירי דטריפה אינו מוליד וכמו זקן וסריס וזה הרבותא דיליה, וא"כ י"ל דמדוע לא תפס הגמ' בלישניה אלא מעתה אזקן וסריס וטריפה הנ"כ דלא ערפינן, א"ו דפשיטא ליה להגמ' דטריפה מוליד, או דאטריפה וקטן וכדומה אין ה"נ דלא ערפינן מטעם המנ"ח ז"ל שכל שאין חייבין עליו מיתה וכו' ושם בד"א ח"ש סי' כ' מעורבב כוונתי עיי"ש ומה שהעיר שם דעדיין הו"ל למפרך אטריפה נמי יערוף אי פירות היינו מצות. ע"ש, אינו מובן כיון דמטעם אחר היא שאף ששייך במצית מ"מ כל שאין חייבים עליו מיתה גזה"כ הוא דפטור מע"ע, ובלא"ה אין טעם אגדיי זה מספיק לחייב בכמה חללים שנמצאו תלוי' באילן או צף וכדומה שהתו' מיעטתה אותם בפירוש, ה"נ כן בכל אינך שכתב המנ"ח דהפסוק לא מיירי בהם, וז"פ, והנה המנ"ח כתב בריש מצוה תק"ל דאף דבד"נ אין דנין רק אם יושבים הב"ד בלשכת הגזית וכו' שם גזה"כ אבל בע"ע חייבים אע"פ שאין יושבים על מקומם עכ"ל אין סתירה כלל למש"כ בענין הזה דהפרשה לא מיירי רק באופן שח"מ על הנהרג דפשוט הוא שבכאן יש חיוב מיתה אלא החסרון הוא שאין כאן ב"ד הראוי לדון, אך לפמש"כ המפרשים דתועלת הע"ע הוא לפרסם הדבר ושימצא עי"ז ההורג א"כ צע"ק דלמאי נפ"מ כיון דאין כאן ב"ד לדון אותו ויש עוד להעיר בזה וקצרתי, אח"ז ראיתי לקמן מ"ז ע"ב ברש"ש ד"ה ת"ר שעמד על סברא זו דליכא ע"ע בזמן שאין דנין ד"נ ע"ש ודלא כהמנ"ח וגם בלא"ה ע"כ ר"י בר שאול ס"ל כר"א דעגלה בת שנתה שאמר יבא דבר שלא עשה פירות ופרש"י עגלה בת שנתה לא ילדה, וא"כ לרבנן דר"א שכן הלכא ליכא טעם זה, אך שוב ראיתי בבא"ש שזה טעות שהרי תנן פרה וחמור בנות שלש וודאי לכהן אלמא דקודם שלש וודאי לא ילדה וא"ש אף לרבנן עיי"ש, וידוע שאין למידין הלכה מפי טעמי הגדה ועיין בפסיקתא שופטים שאמר בזה"ל וכן אמר