מנחה חריבה שסב

ב"ד עיין סוף הוריות, ועיין לקמן דמשרבו הרצחנין בטלה ע"ע, ומשמע דהיה בסוף ימי בית השני, והרי בשניה הללו בלא"ה לא היה מלך מימות הורדוס שמלך שלא כדין ובודאי לענין דין מן הדינים דבעינן מלך לא חשיב כיון דשלא כדין הוא, ועי' תוס' כתובות י"ז ובמה שהארכתי לעיל פ"ח בזה וקצרתי – שם ואם לאו אינו יוצא וכו' עיין שם, אינו מובן לכל מעיין דהרי הכא לא שייך לו' דילמא הנך דבגוואי כוותיה ס"ל, וא"כ יש לאוקמה שיצאו רובן ופליג עלייהו ובוודאי נעשה ז"מ בכך ולא בעינן כולן ושו"מ בכ"נ שכתב אבל נפק רובו לא דרובו מתוך כולו בעינן וכו' עיי"ש ועיין בבאר שבע שכן כתב וכן מצאתי אח"כ מבואר בחדושי יד הרמ"ה ז"ל לסנהדרין דף י"ד בד"ה ודייקינן וכו' וכ"ת דנפיק רובא וכו' אבל היכי דלא קיימי בהדי הדדי לא הוי הוראתן הוראה וכו' עייש"ה וצע"ק לפי מה שראיתי כתוב דאף כולו בעינן שיתועדו ביחד לפנינו וא"כ לעיל דאמר דילמא הנך בגואי כוותיה ס"ל עיי"ש הא אפילו ס"ל דלא כוותיה, מ"מ בעינן שיהי' כולן במושב אחד ולא כשהם מפוזרים ואי משום דהוי רובן, הא רובן מתיך כולן בעינן ובמושב אחד, ודו"ק, וגם דילמא מחולקין בטעמן דלא מצטרפו לרובא, עיין ש"ך ונו"ב ובאר יצחק ונחל יצחק בזה ואכמ"ל בזה (אחז"ר כשהשגתי את הס' שו"ת ברית יעקב לימים אחדים, ראיתי שם בחחו"מ סי' סי' קט"ו שאחד כ' לו בשם מצא כתוב בספר קושיא חמורה ויפה, בשמעתין, דקשה דילמא נפקו מקצתן לע"ע אי כר"ש או כר"י והז"מ היה המראתו בהא גופא דז"מ סבר לע"ע בעי כולה סנהדרין וכיון דסנהדרין גופא נפקי רק מקצתן למדידת ע"ע ע"כ מוכח דכולהו סנהדרי לא ס"ל כהז"מ דא"כ הוי נפקי כולהו והוי סד"א דהוי דינו כז"מ קמ"ל דהמקום גורם ? ולכ"נ דלק"מ דהלא בעינן שיעשה מעשה כהוראתו, וכאן לא יצייתו הסנהדרין להז"מ ולא יש כאן מעשה אך זה אינו דמשכחת לה דנפקי מקצתן והביאו ע"ע והז"מ אמר דלא הוי ע"ע וקידשו בו אשה והורה הז"מ דהוי קדושין והורו ועשו כהוראתו אבל לפ"ז קשה אמאי לא מפרש הש"ס התם (דף פ"ח) דפליגי בזה דר"י ור"ש אי בג' או בה' ? (וכמו שהקשתי לעיל ת"ל) ולכן נראה דבדיעבד לכ"ע הוי ע"ע ואסורה בהנאה ולא נפ"מ מידי מפלוגתתן לענין ז"מ (וכמו שרציתי אני ג"כ לומר לעיל מזה ויש לעיין בכ"ז בס' מנחת אהרן לסנהדרין אם הקושיא אינו ממנו יעיין המעיין שם) והשתא א"ש דל"ל דהיה המראתו בזה גופא דהא לא משכחת שיעשו כהוראתו ובדיעבד אי יצאו שלשה לכ"ע הוי ע"ע ואסורה בהנאה את"ד עיי"ש ועיי"ש עוד מה שר"ל בזה וקצרתי, ויל"ע לראב"י מדוע בעינן כולה סנהדרי ולא סגי ברובה וכדמשמע בשמעתין וצ"ע – עיין בפסקי תוס' ס' נ"ד יעיין בבאר שבע ותבין כוונתם, – שם פרט לטמון דר"י וחכ"א בשדה לרבות את הטמון, הרהרתי בדעתי שלכאורה ילע"ק ממחלוקת ר"י וחכמים בב"ק דף ס' ע"א בטמון באש עיי"ש אך שם הוא דילפינן מבקמה, שו"ר בתוספי הרא"ש הישנים לפ' ע"ע שם הקשה זה דשם אמרינן איפכא ותירץ לה דהתם דכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים וכו' כל היכי דמשכח דכתב רחמנא קמה למעוטי ור"י מפרש קמה לרבוא כל בעלי קומה עכ"ל, – שם כי ימצא חלל באדמה, מה שהקשה בבא"ש דנימא כלל ופרט וכו' עיי"ש עיין גם בספר זהב שיבה למהר"ש אלגאזי ז"ל, – שם אויר שדה כשדה דמי וכו', גם בזה הרהרתי תודה לאל, מכל הני מקומות דאמרינן אויר חצירו כחצירו, ועיין בב"מ ד"ט אויר שסופו לנוח ובדף ק"א שם, – ומצאתי גם זה בתוספי הרא"ש הנ"ל שהקשה זה דמאי מב"ל דהא בכל דוכתא אוויר רשותו כרשותו במרובה ואפי' למאן דא"ל לענין שבת קליטה כמשה"ד לענין קנין מודה וכו' ובפ"ק דב"מ נמי לא מב"ל אלא אאויר שאין סופו להניח אבל סופו להניח פשיטא דקני וצ"ל דמב"ל הכי משום דכתיב ושכחת עימר בשדה דילמא בעינן דוקא שיהא מונח בשדה כדרך קוצרים שמניחים עומרים בקרק' את"ד עי"ש – שם פרט לשצפו עומרין לתוך שדה חבירו וכו' ע"כ עיין היטב פרש"י ז"ל, וצ"ע בפירושו של המאירי ז"ל שכתב ר"ל שפזרה הרוח את עומריו לתוך שדה חבירו „וכשחזר ואספן לתוך שדהו“ שכח שם עומר וכו' עכ"ל, שם שני חללין וכו' עיין במאירי בשם הרמב"ם, ואינו מדוקדק שם הלשון שכ' „ושמא תאמר אף העליון לא יהא בדין מדידה שהרי צף היא שאינו באדמה וכו'“ דצף לא מבאדמה ממעט, רק מבשדה עיין מש"כ לעיל במשנה, – שם ע"ב בכולן אם היה חלל עורפין פרש"י ד"ה בכולן ואפילו מפרפר וכו', ע"כ מזה סתירה למה שמשמע מדברי התורה והמצוה בספרי סוף שופטים דר"א מודה בזה דמפרפר כמו שמודה בחלל, ולא חנוק עיי"ש, ובמאירי ז"ל מבואר הטעם דמדוקר בחרב עכ"פ ע"י אדם נעשה אבל אם נמצא חנוק אין נזקקין לו שמא מאליו מת ע"כ (וצ"ע הרבה בזה וקצרתי שו"ר בס' דבר אברהם ס' ה' אות ח' שעמד בזה), וכתב עוד המאירי דכל שנמצא עדיין מפרפר אפי' היה חלל חרב אין נזקקין לו שמא יעשה לו נס ויחיה וכו' יע"ש בשם הירושלמי וא"כ י"ל דטעמא דר"א הרי הוא כמבואר דלא חיישינן למעשה נסים ובכולם עורפין ועיין בס' ד"א הנ"ל הרבה דברים בזה, ועיין שם בח"ש ס' כ' בתשובתו אלי כתוב וקצרתי

שם או לעיר שאין בה ב"ד וכו' ומודדין לעיר שיש בה ב"ד ח"ל וכו' ע"כ בגליון הש"ס מציין כבר לעיין בתוס' בב"ת כ"ג ע"ב תד"ה בדליכא ששם הקשו קושיא חמורה וחימה דהכא משמע דטעמא דהעיר הקרובה מביאה ע"ע משום דמתוך הקורבא מוכח שמשם בא ההורג ובסוטה (מ"ה)